קטגוריה:מלכים א יא לו

ירבעם משבט אפרים היה איש חיל. שלמה המלך ראה אותו ונתן לו פיקוד על שבטי יוסף (אפרים ומנשה) (מלכים א יא כח).
"אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא" (מלכים א יא כט), שסביר שהיה משבט אפרים, וגר בשילו שירדה מעמדה החשוב לאחר שבית המקדש הוקם בירושלים, פגש את ירבעם והודיע לו שהוא יהיה מלך ישראל על עשרה שבטים, בגלל חטאי שלמה (מלכים א יא לא), ולמלך יהודה ישאר רק שבט אחד (שני שבטים), לזכר דוד המלך (מלכים א יא לב) "אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְו‍ֹתַי וְחֻקֹּתָי" (מלכים א יא לד).

מה פירוש המילה "נִיר"? הניקוד אינו מחייב כי הוא נוסף מאות שנים מאוחר יותר והוא עצמו פרוש.

• הפרוש המקובל הוא שיבוש הניקוד, וקובע "נִיר" - זה נר, פנס, מנורת אור, ככתוב: "כִּי אַתָּה נֵירִי יְהוָה" (שמואל ב כב כט) (כשם שהשם 'דָוִיד' מופיע כאן עם תוספת י'), וכך לדורי דורות יהיה אור לעם ישראל ולגויים שבא מירושלים שבשליטת זרע דוד, לדוגמא לזכר דוד נאמר: "שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד, עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי" (תהלים קלב טז).
• לפי הניקוד, פרוש המילה "נִיר" - הוא תלם, חריש, חריש עמוק שזורעים בו בשורה, והזרעים ינבטו אחד אחרי השני, וכך לדורי דורות ימשך בית דוד ושלטונו בירושלים שאלוהים בחר.
• רש"י מסביר "נִיר": "ממשלה, וניר לשון עול" - נראה שרש"י השתמש בפרוש המילה "נִיר", כתלם, חרישה, חרישה בשוורים שנושאים בעול, וזה במשמעות ממשלה המטילה את עולה על העם.

המילה נמצאת בעוד שני מקומות בהקשר לדוד:

1. "כִּי לְמַעַן דָּוִד, נָתַן יְהוָה אֱלֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם, לְהָקִים אֶת בְּנוֹ אַחֲרָיו, וּלְהַעֲמִיד אֶת יְרוּשָׁלִָם" (מלכים א טו ד).
2. "וְלֹא אָבָה יְהוָה לְהַשְׁחִית אֶת יְהוּדָה, לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ: כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ, לָתֵת לוֹ נִיר לְבָנָיו כָּל הַיָּמִים" (מלכים ב ח יט).

לפי השימוש הנוסף, ניתן להבין שהמילה "נִיר", נבעה מחריש וזריעה, ונהפכה להיות במשמעות 'זרע', 'יורש', ככתוב: "וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד, לְמַעַן זֹאת" (מלכים א יא לט).

הנביא מבטיח לבית דוד, דרך נבואתו לירובעם:

• זרע בית דוד ישלוט, יאיר, יקים זרע בירושלים, רק כל עוד ירושלים תהיה קיימת כבירת ממלכת יהודה.

במידה וירושלים ובית המקדש יהרסו, גם בית דוד יעלם.

מלכי יהודה ממשפחת דוד, היו חייבים להבין את פרוש המילים האלה, ולמנוע הריסה ושרפת העיר עד היסוד, כי זה היה בסיס קיומם. הם היו צריכים לעבוד לאלוהים באמונה, ולהתכופף בהתאם לתנאים העולמיים שהיו מעבר ליכולתם להלחם. הם היו צריכים להבין את התנאי בדברי הנביא, שהוא לא הבטיח שירושלים לא תחרב כדי להציל את בית דוד. להפך, הם היו צריכים לראות שאלוהים קרע מבית דוד את עשרת השבטים בגלל חטאיהם, ואלוהים יעניש אותם בהמשך אם הם ילמדו לקח. וכידוע הם לא למדו, וגם בית דוד אבד מיד בתחילת גלות בבל, ככתוב בספר דניאל.