בפוליטיקה של ימינו מקובל, שכל פוליטיקאי מכין שני נאומים - נאום ניצחון ונאום תבוסה.

דוגמה ל"נאום תבוסה" ניתן למצוא במלכים א פרק א.

אנשיו של אדוניהו, וביניהם אביתר הכהן, התארגנו כדי להמליך את אדוניהו עוד בחיי דוד (כמובן בלי לשאול את דוד), וערכו לו "מסיבת המלכה" מצפון לירושלים. כשדוד גילה את העניין, הוא ציווה את האנשים שנשארו נאמנים לו למשוח למלך את בנו הצעיר שלמה.

יונתן בן אביתר הכהן, שהיה אחד מאנשי אדוניהו, שמע את הדברים ונחרד - אביו הרי תומך באדוניהו! הוא רץ להודיע את הבשורה המרה לאדוניהו ואנשיו, ואמר להם: "אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה!" ופירט:

• "וישלח איתו המלך את צדוק הכוהן ואת נתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי" - הוא הומלך ע"פ הדין - בהסכמת הכוהן, הנביא וחלק גדול מהצבא;
• "וירכיבו אותו על פרדת המלך" - הם כבר העבירו אליו את 'מכונית השרד' המלכותית;
• "וימשחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון" - הם כבר ביצעו את הטקס הרשמי של מינוי למלוכה;
• "ויעלו משם שמחים, ותיהום הקריה; הוא הקול אשר שמעתם!" - גם חלק גדול מהעם השתתף במסיבת ההמלכה שלו, כמו שאתם שומעים;
• ואל תחשבו שהוא נמשח כדי שימלוך רק אחרי שדוד ימות, כי "וגם ישב שלמה על כיסא המלוכה" - הוא התחיל למלוך בפועל;
• ואל תחשבו שזה נעשה מאחורי גבו של דוד, כי " "וגם באו עבדי המלך לברך את אדונינו המלך דוד לאמור: 'ייטב אלוהים את שם שלמה משמך, ויגדל את כיסאו מכיסאך" '": הכל נעשה בגלוי.
• ויותר מזה: המלך הביע בגלוי את שמחתו הרבה מהמינוי: "וישתחו המלך על המשכב; וגם ככה אמר המלך: ברוך ה' אלוהי ישראל, אשר נתן היום יושב על כיסאי -- ועיניי רואות." כלומר: 'תודה לה' על כך שזכיתי לראות את יורש העצר שלי עולה לשלטון עוד בחיי'.

דבריו של יונתן זעזעו את תומכי אדוניהו, והם מיהרו להתפזר: "וילכו איש לדרכו".

דברים אלה הם "נאום התבוסה" של יונתן בן אביתר, כאשר תיאר באוזני אביו ומפלגתו את העובדה שהובסו בבחירות למלוכה.