ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות השכמת הבוקר/הלכה א

הלכות השכמת הבוקר - הלכה א'

אות א

יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר. הג"ה. שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו':

כי איתא בדברי רבינו ז"ל (בסימן רפ"ב)

	שכשאדם מתחיל לחפש עצמו ורואה שהוא רחוק מאד מהשם יתברך. והוא מלא חטאים ופגמים הרבה. ונדמה לו שהוא רחוק מטוב אזי הוא צריך לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה טוב איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו. ואף שהוא רואה שגם מעט הטוב שעשה הוא מלא פצעים. כי מעורב בפסולת הרבה. אף על פי כן אי אפשר שאין בו איזה נקודה טובה על כל פנים. וכן יחפש וימצא בעצמו עוד איזה טוב. ואף שזה הטוב גם כן מעורב בפסולת הרבה. אף על פי כן על כל פנים יש בו איזה נקודה טובה. וכן יחפש וימצא בעצמו עוד איזה נקודות טובות. ועל ידי זה שדן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו נקודות טובות עדיין. אף על פי שעשה מה שעשה ופגם מה שפגם. על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה ונכנס בכף זכות באמת ועל ידי זה יכול לזכות לתשובה. וזה בחינת (תהלים ל"ז) ועוד מעט ואין רשע וכו'. על ידי אותו העוד מעט שם אינו רשע על ידי זה והתבוננת וכו' עיין שם. ועל ידי זה יכול לשמח את עצמו. ואזי יכול להתפלל וזה בחינת (שם קמ"ו) אזמרה לאלקי בעודי. על ידי העוד מעט שמוצא בעצמו על ידי זה יכול לזמר ולהודות לה' ועל ידי זה נעשין נגונים. כי הנגונים נעשין על ידי שמבררין רוח טובה מן רוח נכאה וכו'. וזהו אזמרה דייקא בחינת נגונים וכו'. וכן צריכין לדון את אחרים לכף זכות אפילו רשע גמור צריכין לחפש ולמצוא בו איזה נקודה טובה וכו' וכו'. עיין שם, ומי שיכול זאת למצוא נקודה טובה אפילו בפושעי ישראל הוא יכול להיות חזן ולהתפלל לפני העמוד וכו' עיין שם. ודע שכל אחד מצדיקי הדור בונה משכן שמשם מקבלין תינוקות של בית רבן הבל פיהם שאין בו חטא בשביל זה הם מתחילין מן ויקרא וכו' עיין שם. וזה הצדיק שיכול ללקט כל הטוב שנמצא בכל אחד. הוא יודע כל הבחינות שיש בענין זה של המשכנות הנ"ל שבונין הצדיקים שמשם מקבלין התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא וכו' וכו' עיין שם כל זה היטב:

אות ב

וזה בחינת התעוררות השינה. כי כשאדם רואה שרחוק מהשם יתברך וכו' זה בחינת שינה שהיא אחד מס' במיתה, וכשמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, ומחיה ומשמח את עצמו, ומעורר את עצמו לעבודת השם יתברך על ידי זה. זה בחינת התעוררות השינה.

וזה בחינת (תהלים ב') "ה' מה רבו צרי רבים וכו'". היינו הצרים של הנפש, שהם החטאים והפגמים של כל אחד, שזה עיקר צרות האדם, וכשהם מתגברים על האדם ח"ו אזי הם רוצים להפיל אותו לגמרי ח"ו כאילו אין לו עוד שום תקוה ח"ו. וזהו (שם): "רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה". ואזי הוא בבחינת שינה כנ"ל, וזהו (שם) "אני שכבתי ואישנה". כי זה בחינת שינה כנ"ל. אבל באמת האדם אסור לייאש עצמו. וצריך להתגבר לעורר משינתו על ידי המעט טוב שמוצא בעצמו עדיין כנ"ל וזהו (שם) "הקיצותי כי ה' יסמכני", שאני מתגבר ומתעורר משינתי, כי איני מייאש עצמי עדיין כי ה' יסמכני.

כי הנקודה טובה שאדם מוצא בעצמו זה בחינת אלקות כביכול. כי כל הטוב מאתו יתברך, כי אורייתא וישראל וקוב"ה כולא חד, נמצא כשיש בישראל איזה נקודה טובה. דהיינו איזה מצוה או דבר טוב. זה הטוב הוא אחדות גמור עמו יתברך, כי (תהלים קמ"ה) "טוב ה' לכל", וכמו שכתוב (שם ל"ג) "טעמו וראו כי טוב ה'", כי כל הטוב שנמצא בכל מקום שהוא, הוא הכל ממנו יתברך. וזהו (שם ב') "כי ה' יסמכני". היינו הנקודה הטובה שאני מוצא בעצמי שהוא בחינת אלקות בחינת "טוב ה' לכל". זה הוא סומך אותי ומקיץ אותי מהשינה, ואזי (שם ב') "לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי", כי שוב איני מתיירא מהם אף על פי שהם כמה רבבות פגמים וחטאים שעומדים עלי להפילני ח"ו. כי מאחר שאני מוצא בעצמי עוד איזה נקודה טובה על ידי זה אני מתעורר מהשינה. ועל ידי זה אני נכנס באמת לכף זכות, ועל ידי זה אזכה לתשובה וכו' כנ"ל.

כי כל הרע נדחה מפני מעט הטוב שמוצא בעצמו ומחיה ומרים את עצמו בזה. כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך כידוע. וזהו בחינת (שם קל"ט) "הקיצותי ועודי עמך", על ידי העוד מעט וכו' שלי, דהיינו הנקודה טובה כנ"ל בחינת "אזמרה לאלקי" בעודי כנ"ל. וזהו "ועודי עמך", היינו העוד מעט שלי שהוא עדיין עמך כנ"ל, על ידי זה "הקיצותי", כי זה בחינת התעוררות השינה כנ"ל:

אות ג

וזה בחינת (שם נ"ז) "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר". היינו שצריך האדם להתעורר את עצמו משינתו ומנפילתו. ועל ידי מה יתעורר את עצמו, על ידי הנקודות טובות שמוצא בעצמו עדיין, וזהו "אעירה שחר", כי הנקודה טובה היא בבחינת שחר בבחינת (שיר השירים א') "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים", כי מחמת שזאת הנקודה מעורבת בפסולת הרבה ובפגמים הרבה שפגם זה האדם, על ידי זה נדמה שהיא שחורה, כי מונחת בקדרות ובשחרות ח"ו אצלו. אבל כשדן את עצמו לכף זכות ומעורר ומוצא בעצמו הנקודה טובה כנ"ל, אזי היא אומרת "שחורה אני ונאוה... אל תראוני שאני שחרחורת וכו'" כי אין השחרות משלי וכו' כמו שפירש רש"י שם. כי הנקודה טובה בעצמו שיש אצל האדם אפילו אצל פושעי ישראל היא נאוה ויפה מאד. רק שהשחרות חופה עליה. אבל כשמעוררין אותה היא אומרת "שחורה אני ונאוה, אל תראוני שאני שחרחורת" כי מצד עצמי אני נאוה עד מאד.

וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (מדרש שיר השירים א'): שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן. היינו אף על פי שיש לי חטאים הרבה, ונתרחקתי מאד ממנו יתברך. וזה בחינת מעשה העגל שכולל כל החטאים שבעולם. כי (חולין ה, א) כל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה. אף על פי כן "ונאוה אני"- במעשה המשכן. היינו בחינת מעט טוב שאני מוצא עצמי עדיין. כי תיכף אחר מעשה העגל נצטוו על מלאכת המשכן על ידי שנתרצה השם יתברך לישראל על ידי משה שמסר נפשו עליהם והתפלל בעדם.

כי משה היה יכול זאת למצוא נקודה טובה אפילו בהפחות שבפחותים, כמבואר בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים (רפ"ב ח"א פ"ב ח"ב), ועל ידי זה היה יכול להתפלל עליהם תמיד אפילו כשפגמו בכל התורה כולה במעשה העגל. אף על פי כן מצא בהם נקודות טובות. ועל כן אמר משה (שמות ל"ב) "למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'". כי הוא מצא הטוב שבהם ואזי נדחה הרע לגמרי כנ"ל, ועל כן אמר "למה ה' יחרה אפך בעמך". כי הרע אינו נחשב כלל כנגד מעט הטוב שיש בהם עדיין. והשם יתברך נתרצה לו "וינחם על הרעה וכו'". ואז למד השם יתברך למשה סדר תפלה וסידר לפניו י"ג מדות של רחמים. וזהו (שם) "ויאמר אני אעביר כל טובי וכו'" שלמדו וגילה לו כל הטוב שלו יתברך כביכול, כדי שידע שהשם יתברך טוב לכל תמיד, ויכולין לעורר הטוב בהגרוע שבגרועים ולהכניסו בכף זכות ולהחזירו בתשובה, וזה בחינת י"ג מדות של רחמים בחינת (שם) "ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים וכו", שהשם יתברך מלא רחמים וטוב לכל ומאריך אף לצדיקים ולרשעים. כי הוא מטה כלפי חסד ודן את הכל לכף זכות ומוצא נקודה טובה אפילו בפושעי ישראל ועל ידי זה מכריע אותם לכף זכות כנ"ל.

וזהו בחינת (שם) "נוצר חסד לאלפים". שבחינת החסד, דהיינו מה שהוא יתברך מטה כלפי חסד ודן לכף זכות ומוצא נקודה טובה וכו' כנ"ל. זה החסד נוצר וממתיק לאלפים, היינו אף על פי שיש כנגד זה אלפים ורבבות פגמים שפגם אותו האדם, אף על פי כן מעט הטוב שמוצא על ידי החסד כנ"ל דוחה הכל כנ"ל. ועל ידי זה (שם) "נושא עון ופשע וכו'". כי על ידי זה נכנס באמת לכף זכות וכו' כנ"ל:

אות ד

ואז כשנתרצה השם יתברך למשה על ידי שמצא טוב בכל ישראל אפילו אחר מעשה העגל כנ"ל, כי משה היה כולו טוב בבחינת (שמות ב') "ותרא אותו כי טוב הוא", ועל כן היה לו כח תמיד למצוא הטוב בכל אחד אפילו בהפושעי ישראל כנ"ל. ועל ידי זה נתרצה השם יתברך כנ"ל. ואזי צוה להם על מלאכת המשכן שיביא כל אחד נדבת לבו למלאכת המשכן. כי היה מעורר הטוב שבכל אחד. וכל אחד כפי הטוב שהיה לו הביא נדבת לבו הטוב למלאכת המשכן.

כי המשכן נבנה מכל הטוב שנתברר מכל אחד מישראל, שזהו בחינת (שמות כ"ה) "זהב וכסף ונחשת, ותכלת וארגמן ותולעת שני וכו'" שהביא כל אחד ואחד כפי הנקודה טובה שלו, כי זהב וכסף ונחשת ותכלת וכו' הם בחינת הגוונין עילאין, שהם בחינת הטוב שיש בכל אחד מישראל, שזהו בחינת "ישראל אשר בך אתפאר", שהם כלולים מגוונין סגיאין, היינו הנקודות טובות שיש בכל אחד מישראל נקודה טובה, אפילו בהפחותים שבהם מה שאין בחבירו כמבואר במקום אחר (ל"ד ח"א), והשם יתברך מתפאר בהם כנ"ל.

וזה בחינת הגוונין שהיו בבית המקדש והמשכן בחינת זהב וכסף וכו'. שהביא כל אחד מנדבת לבו הטוב. כי שם היו כלולים כל הנקודות טובות שהם בחינת גוונין עילאין שיש בכל אחד מישראל, ועל כן אחר מעשה העגל שאז הוצרך משה לחפש ולמצוא הנקודות טובות שיש בכל אחד מישראל כנ"ל. על כן אז דייקא נצטוו על מלאכת המשכן. כי המשכן נבנה מזה מנקודות טובות הנ"ל כנ"ל. וזהו שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במלאכת המשכן, היינו בנקודות טובות שאני מוצא בעצמי שהם בחינת מלאכת המשכן כנ"ל.

וכן מובן בדברי רבינו הנ"ל, שעל ידי הטוב שמוצאין בכל אחד מישראל על ידי זה נבנה המשכן. ועל כן זה שיכול למצוא כל הטוב שיש בישראל, שהוא בחינת חזן כנ"ל, הוא יודע כל הבחינות שיש בענין המשכן של כל אחד מהצדיקים הנ"ל עיין שם. כי עיקר בנין המשכן הוא על ידי זה, על ידי הטוב הנ"ל. ובזה מקושרים היטב דברי רבינו הנ"ל, עיין שם היטב:

אות ה

"עורה כבודי עורה וכו'", ועל ידי מה אוכל להתעורר, על ידי "אעירה שחר", על ידי מה שאני מעורר השחר. היינו הנקודה טובה שהיא בחינת שחר, בחינת שחורה אני ונאוה, על ידי זה אוכל להתעורר משינתי ונפילתי וכו', כנ"ל. וזהו בחינת "עורה הנבל וכו'", כי על ידי זה נעשין נגונין בחינת [[תהלים קד לג"אזמרה לאלקי בעודי"]] כנ"ל.

וזה מרומז בדברי השולחן ערוך: "יתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו", שהאדם צריך להתגבר ולהתעורר משינתו ונפילתו, ועל ידי מה יתעורר, על ידי שיהא הוא מעורר השחר היינו כנ"ל. שיעורר הנקודות טובות שהם בחינות שחר בחינת אעירה שחר. ועל ידי זה יתעורר משינתו ונפילתו וכו', כנ"ל.

וזהו בחינת לעמוד בבקר, כי עיקר ההתעוררות מהשינה הנ"ל הוא על ידי בחינת בקר דאברהם איש החסד, דהיינו על ידי שמטה כלפי חסד ודן את עצמו לכף זכות כנ"ל. ועל כן היה אברהם מגייר גרים. כי היה מטה כלפי חסד ומצא נקודה טובה בכל אחד. ועל ידי זה קירב הכל להשם יתברך כנ"ל.

וזהו שנסמך ההג"ה: "שויתי ה' לנגדי תמיד", היינו שתמיד אני משים ומשוה ה' לנגד עיני, כי אף על פי שאני רחוק ממנו יתברך. אף על פי כן ה' לנגדי תמיד בכל מקום, כי אני מוצא בעצמי נקודה טובה כנ"ל. וזה פירוש הפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט". היינו שתמיד אני משים ה' לנגדי אפילו במדרגות התחתונות ח"ו. "כי מימיני בל אמוט", כי על ידי בחינת ימין בחינת אברהם בחינת חסד על ידי זה בל אמוט. בבחינת "אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני". כי על ידי החסד. היינו שמטה כלפי חסד ודן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין. על ידי זה יכול למצוא השם יתברך תמיד, ועל ידי זה לא ימוט לעולם. וזהו "ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי", היינו כשרוב המחשבות מבלבלין אותי ורוצין להפיל אותי ח"ו על ידי ריבוי הפגמים וכו'. אזי "תנחומיך ישעשעו נפשי", דהיינו מה שהשם יתברך מנחם אותו במה שעוזר לו למצוא איזה נקודה טובה בעצמו. וזהו נחמתו ובזה משעשע נפשו וכו' כנ"ל.

אות ו

נמצא שעיקר בחינת התעוררות השינה הוא על ידי הנקודות טובות שמוצאין בעצמו אפילו כשהוא ח"ו במדריגה התחתונה מאד וכו' כנ"ל. כי בלילה שהוא זמן השינה. אזי השכינה מבררת בירורים כידוע, וזה מרמז על הנ"ל, שכשמתגבר בחינת השינה על האדם אזי צריך לבקש ולחפש למצוא בעצמו נקודות טובות ועל ידי זה יתעורר משינתו כנ"ל, וזה בחינת "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי", שאני מחפש ומבקש הרוח טובה בחינת נקודה טובה. ועל ידי זה נעשין נגונים כנ"ל בחינת: "אזכרה נגינתי בלילה" וכנ"ל.

ועל ידי זה שמתגבר להתעורר משינתו על ידי הנקודות טובות שמוצא בעצמו כנ"ל. על ידי זה עיקר תיקון התפילה. כי עיקר התפילה הוא רק כשזוכה למצוא בעצמו הנקודות טובות. בבחינת "אזמרה לאלהי בעודי" כנ"ל.

וזהו בחינת סדר התפילה:, שבתחילה אומרים קרבנות וקטורת שהם בחינת בירורים, שמוצאין ומבררין נקודות טובות אפילו מבחינת בהמיות מתכלית העשיה כידוע. כי זה עיקר בחינת הקרבן להעלות מבהמה לאדם. וזה בחינת קטורת שהיו בהם חלבנה, דהיינו שמבררין ומוצאין הטוב אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה, וכמו שלמדו רז"ל מזה: "כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפילה", כי עיקר התפלה בבחינת קטורת על ידי שמבררין ומוצאין נקודות טובות אפילו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל. וזה בחינת י"א סמני הקטורת, היינו יו"ד סמנים חוץ חלבנה. זה בחינת עשרה מיני זמרה שהם נעשין על ידי שמבררין ומוצאין הטוב שבפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל.

אות ז

וכשאנו אומרים פרשת הקרבנות כאילו הקרבנום, כמו שאמרו רז"ל "כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו'", כי עיקר תיקון הקרבנות הוא בבחינת הדיבור, להעלות מדומם צומח חי למדבר. כי הנקודות טובות כשעולין ממקום שעולין ממדריגות התחתונות, העיקר הוא שיעלו לבחינת דיבור, כי מתחילה כשאין נתברר וניכר הטוב מחמת הרע שחופה עליו. אזי הוא בבחינת אלם שאין לו דיבור, בבחינת "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכו'", וכשמגלין את הטוב כנ"ל, אזי עיקר התגלות הטוב ועלייתו הוא בחינת הדיבור.

וזה בחינת: "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה", זה בחינת הנקודה טובה, שהיא בחינת יונה תמה: "שתמימה עם בן זוגה ואינה מנחת אותו לעולם וכו'" כמו שאמרו רז"ל, כי הנקודה טובה שיש בכל אחד אפילו בהפחות שבפחותים, היא דבוקה תמיד עם השם יתברך לעולם בכל מקום שהיא, וכשהיא נופלת ח"ו בעמקי הקליפות המקיפין אותה מכל צד, בחינת "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה" בתכלית ההסתרה. אזי השם יתברך אומר לה "הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה", כי אף על פי שאתה בסתר המדרגה, אף על פי כן אתה בעצמך נאוה מאד בבחינת שחורה אני ונאוה כנ"ל, ועל כן תגלה את עצמך ותראה את מראיך. כי עדיין אתה נאה, כי הנקודה טובה נאוה תמיד, ועל כן "הראיני את מראיך השמיעיני את קולך", היינו שתגלה ותמצא מראות יופי הנקודה טובה, ועל ידי זה השמיעיני את קולך. כי על ידי זה זוכין לדיבור, כי אז יכולין לדבר להודות ולהלל להשם יתברך. כי מקודם לא היה יכול לדבר כלל כנ"ל.

וזהו בחינת: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני". ופירש רש"י "היושבת בגנים בין האומות וכו'", היינו בחינת הנקודות טובות שהם יושבים ומונחים בין האומות שהם התאוות רעות ופגמים וכו' שהם בחינת או"ה (אומות העולם) כמובא במקום אחר. והשם יתברך מתאוה לקולם. וזהו "חברים מקשיבים לקולך השמיעיני". כי השם יתברך מתאוה שיתגלו הנקודות טובות וישמיעו את קולם בזמר והלל להשם יתברך כנ"ל.

וזה בחינת הקרבן, שמעלין הנקודות טובות לבחינת מדבר כנ"ל. ועל כן "העוסק בתורת עולה כאילו הקריב וכו'". כי עיקר תיקון הקרבן הוא בבחינת הדיבור כנ"ל.

אות ח

וזה בחינת "כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם". כי עיקר תיקון הקרבן שהוא למצוא ולברר הנקודה טובה מתוך הפסולת מבחינת הבהמיות הוא על ידי הכהן איש החסד. כי על ידי שמטה כלפי חסד ודן לכף זכות, על ידי זה מוצאין נקודות טובות בכל מדריגות התחתונות, שזהו בחינת הקרבנות כנ"ל, ועל כן כל תיקוני הקרבן נעשין על ידי הכהן איש החסד שהוא בחינת אברהם כמו שכתוב אתה כהן לעולם וכנ"ל.

ועל ידי זה נעשין ניגונים כנ"ל. וזה בחינת "לויים בדוכנם" היו מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבת הקרבן. כי על ידי בחינת הקרבן הנעשה על ידי הכהן איש החסד, שזהו בחינת שמבררין ומוצאין טוב על ידי שמטים כלפי חסד. על ידי זה נעשין ניגונים כנ"ל.

"וישראל במעמדן" שהיו עוסקין בתורה. זה בחינת הדיבור, שעל ידי זה היו מעלים הטוב להדיבור שזה עיקר עלייתו כנ"ל, ועל כן היו אנשי המעמד קורין בפרשת בראשית ובפרשת האזינו, כי מעשה בראשית עיקרו על ידי בירור הטוב, בבחינת "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", וזה בחינת "כי טוב" הנאמר בכל ששת ימי בראשית, כי קודם תיקון מעשה בראשית נאמר "והארץ היתה תהו ובוהו", וחושך זה בחינת התגברות הרע שחופה על הטוב, והתיקון היה על ידי בחינת "ורוח אלהים מרחפת" דא רוחו של משה, שהוא בחינת הטוב, כי כל הנקודות טובות שמוצאין בכל אחד מישראל זה בחינת התנוצצות משיח, כי עיקר הטוב הוא משיח בחינת משה בבחינת והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל. ועל ידי בחינת "רוח אלהים", רוח טובה, בחינת רוחו של משיח, על ידי זה עיקר קיום ובנין העולם. ועל ידי זה, על ידי הנקודות טובות שמוצאין מתוך "תוהו ובוהו וחושך", על ידי זה "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור וכו'". ואזי "ויבדל אלהים בין האור והחושך וכו'". כי על ידי הנקודה טובה נכנס באמת לכף זכות, ואזי נתגלה האור ונבדל ונפרש החושך מן האור, הרע מן הטוב וכו' וכנ"ל.

נמצא שעיקר מעשה בראשית על ידי שמוצאין ומבררין הנקודה טובה כנ"ל, וזה בחינת "ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית". כי המשכן הוא גם כן מבחינת הטוב שנתברר וכו' כנ"ל. ועל כן היו עוסקים אנשי המעמד שהיו עומדין על הקרבנות במעשה בראשית. כי הקרבן הוא בבחינת מעשה בראשית, שהוא בחינת בירור הטוב וכו' כנ"ל. ועל כן היה הקרבן נעשה במשכן או בבית המקדש. כי המשכן והבית המקדש הם גם כן נבנים על ידי בירור הטוב וכו' כנ"ל. וזה בחינת "ההר הטוב הזה" הנאמר בבית המקדש.

וזה בחינת פרשת האזינו שהיו קורין אנשי המעמד. כי פרשת האזינו היא השירה שהבטיח משה רבינו שעל ידי השירה הזאת לא תשכח התורה, כמו שכתוב "וענתה השירה הזאת וכו'". שאפילו בתכלית ההסתרה בחינת ואנכי הסתר אסתיר, תהיה השירה לעד. כי השירה מרמזת שאפילו אם ישראל רחוקים מאד מהשם יתברך בתכלית ההסתרה, אף על פי כן הם קרובים אליו יתברך, כי עדיין נמצאים בהם אפילו בהפחותים נקודות טובות וכנ"ל. וזה בחינת "כי חלק ה' עמו יעקב וכו'. ימצאהו בארץ מדבר", שאפילו בארץ מדבר ובתהו, מוצאין {[צ|חלק ה' עמו}}. היינו בחינת נקודות טובות שהם בחינת "חלק ה' עמו" וכו'. ועל כן קורין בפרשת האזינו על הקרבנות וכנ"ל.

כי על כן נקראת פרשת האזינו שירה, כמו שכתוב וענתה השירה וכו', כי מהנקודות טובות הנ"ל שמוצאין בארץ מדבר ובתהו וכו' כנ"ל, מזה נעשה שירה וניגון כנ"ל, ואחר אמירת הקרבנות וקטורת, שהם בחינת שמבררין ומוצאין נקודות טובות אפילו במדריגות התחתונות מאד כנ"ל. אחר כך אומרים פסוקי דזמרה. כי על ידי הנקודות טובות הנ"ל, על ידי זה נעשין ניגונים, בחינת אזמרה לאלהי בעודי, אזמרה דייקא כנ"ל. וזה בחינת פסוקי דזמרה שהם בחינת הזמירות והניגונים שנעשין על ידי שמבררין ומוצאין נקודות טובות שבמדריגות התחתונות כנ"ל, ועל כן אומרים בתוך פסוקי דזמרה פסוק אזמרה לאלהי בעודי הנ"ל, וכנ"ל.

אות ט

ואחר כך אומרים ברכת קריאת שמע, ומברכין להשם יתברך על חידוש מעשה בראשית שמחדש בטובו בכל יום תמיד. זה בחינת מעשה המשכן, שנבנה מהטוב הנ"ל כנ"ל. כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית כנ"ל. ושם עיקר תיקון התפילה, כמו שכתוב "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים נאום ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל" וכו'.

כי עיקר בנין בית המקדש הוא על ידי שהשם יתברך מקבץ נדחי ישראל, על ידי שמוצא גם בהנדחים והאובדים נקודות טובות, ומקבץ אותם אל הקדושה. ועל ידי הטוב שיתקבץ בעת ביאת הגואל במהרה בימינו. על ידי זה יהיה בנין בית המקדש בחינת "ההר הטוב הזה" כנ"ל. ושם עיקר תיקון התפילה כנ"ל. כי עיקר התפילה הוא רק על ידי זה, על ידי הטוב שמוצאין כנ"ל. ועל כן קודם התפילה אומרים קרבנות ופסוקי דזמרה, דהיינו שמבררין הנקודות טובות וכו', ומזה נעשה ניגונים וזמירות כנ"ל, ואחר כך בונין מזה משכן שם עיקר תיקון התפילה. וזה בחינת ברכות קריאת שמע שהם בחינת היכלות דקדושה, בחינת משכן, בחינת בית המקדש, שהם הם היכלות דקדושה, ועל כן אומרים אז "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית כנ"ל.

ומשם, מבחינת המשכן, מקבלין התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא. וזה בחינת קריאת שמע בחינת "ושננתם לבניך" וכו', "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" וכו'. כי עיקר בחינת קריאת שמע הוא מבחינת הטוב שנתברר כנ"ל. ועל ידי זה נתיחד קוב"ה ושכינתיה, על ידי העלאת מ"ן, שמתפארת השכינה כביכול "חזי במה ברא קאתינא לגבך". וכל זה על ידי מה שמוצאין נקודות טובות אפילו בפושעי ישראל, כי זה בחינת העלאת מ"ן, העלאת הקדושה מעמקי עמקי הקליפות. ובה מתפארת ביותר ויותר. כי זה עיקר כבוד השם יתברך כמו שכתב רבינו ז"ל כמה פעמים, כמו שכתוב בזוהר "כד אתי יתרו דייקא כדין איסתלק ואיתייקר שמא דקוב"ה עילא ותתא" כי דייקא כשנתרוממו ונתעלו הנקודות טובות שהיו מונחים למטה מאד, בזה דייקא מתפארת השכינה כביכול ביותר. ועל ידי זה נתייחד קוב"ה ושכינתי' בחינת ה' אלהינו ה' אחד כידוע. וזה בחינת "והיה המשכן אחד", שנכללין כל הנקודות טובות באחדותו יתברך.

ואז מתחילין להתפלל התפילה של י"ח, ומתחילין "אדני שפתי תפתח" וכו'. כי על ידי כל הנ"ל, על ידי זה דייקא יכולין להתפלל, על ידי שמוצאין הטוב ועושין משכן וכו' כנ"ל. ואז יכולין לפתוח פה לדבר, כי זה עיקר עליית הטוב שיעלה לבחינת דיבור. ועל כן מבקשין על זה "אדני שפתי תפתח" וכו'.

אות י

וזה בחינת לבישת בגדים, שצריך לאחוז המלבוש בצד ימין ולעולם יגביר הימין על השמאל, כי העיקר תלוי בבחינת ימין, דהיינו על ידי שמטה כלפי חסד ומוצא בעצמו איזה נקודות טובות. ועל ידי זה מתעורר מהשינה כנ"ל. ועל ידי זה נעשין לבושין להלביש את נשמתו שהיתה ערומה עד עכשיו כל זמן שלא נתגלה הטוב בעת שהיה בבחינת שינה.

וזהו בחינת ברכת מלביש ערומים שמברכין בשחרית כמובא. כי על ידי הנקודות טובות שנתגלין שהם בחינת ישראל אשר בך אתפאר. כי בהם מתפאר השם יתברך כביכול כנ"ל. על ידי זה נעשין לבושין, בחינת בגדי פאר, בגדי כבוד, וזה בחינת ציצית ותפילין שהם בחינת לבושין דנשמתא, בחינת כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לעורו, דא ציצית ותפילין שהם נעשין מהנקודות טובות שמתבררין בלילה בבחינת הנ"ל כמובן בספרים.

נמצא שעיקר בחינת לבושין, בחינת בגדי פאר, כלליות הגוונין נעשין מבחינת הנקודות טובות שמתבררין שהם בחינת כלליות הגוונין כנ"ל. ועל כן צריכין להגביר הימין בשעת לבישה, כי כל זה נמשך מבחינת ימין על ידי שמטה כלפי חסד. שעל ידי זה מוצא נקודות טובות וכו'. ועל ידי זה נעשין לבושין כנ"ל.

אות יא

וכל ברכות השחר מרמז על זה שמשבח להשם יתברך שעזרו למצוא בעצמו נקודות טובות כדי שיתעורר משינתו ונפילתו.

וזהו בחינת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, כי הנקודה טובה היא בחינת יום. והרע הוא בחינת לילה וחשך. ועל ידי שמוצא הנקודות טובות ואזי נבדל מהרע ואזי מבדיל בין יום ובין לילה. וזה בחינת להבחין בין יום וכו'.

וזה בחינת שלא עשני גוי וכו'. כי אם לא היה מוצא בעצמו הנקודה טובה, היה יכול ליפול לגמרי ח"ו והיה נעשה גוי ח"ו. ועכשיו על ידי שנתעורר ונתחזק על ידי שעזרו השם יתברך למצוא בעצמו נקודה טובה כנ"ל, על כן הוא מודה ומשבח להשם יתברך שלא עשני גוי.

וזה בחינת פוקח עורים מתיר אסורים זוקף כפופים. כי מתחלה בעת שינתו ונפילתו היה בבחינת עור המגשש באפילה. והיה בבית האסורים ממש והיה כפוף וכו'. ועכשיו על ידי הנקודה טובה שמצא בעצמו על ידי שפקח ה' את עיניו, על ידי זה ניתר מאסוריו ונזקף מכפיפתו וכו'. כי על ידי זה זוכה באמת לצאת מכף חובה לכף זכות ולשוב בתשובה כנ"ל. וכן שאר הברכות כולם מרמזין על זה.

וזהו שמסיים הנותן ליעף כוח, שנתן לו כוח בתוך עיפותו הגדולה שיוכל עדיין להתעורר משינתו. וזהו המעביר שינה מעיני וכו' וכנ"ל. וכל זה על ידי החסד כנ"ל. וזהו שחותם הגומל חסדים טובים. כי הכל על ידי החסד, בחינת בוקר דאברהם, על ידי שמטה כלפי חסד כנ"ל.

אות יב

וזה בחינת ד' פרשיות.

פרשת שקלים בחינת צדקה. כי צדקה זה בחינת חסד לאברהם, שעשה צדקה וחסד עם כל העולם, שעל ידי זה יכולין למצוא הנקודות טובות כנ"ל. וזה בחינת צדק יקראהו לרגלו. שעל ידי צדקה יכולין לקרוא את הטוב שנופל במדריגה התחתונה בחינת רגלין, בבחינת "ותגל מרגלותיו ותשכב", וכן מרומז בדברי רבינו ז"ל במקום אחר שעל ידי צדקה מעורר הטוב שנעלם ונסתר במקומות הרחוקים מהשם יתברך. וזה בחינת שקלים של נדבת המשכן. כי המשכן נבנה מבחינת הטוב שנתלקט וכו' כנ"ל.

ואחר כך קורין פרשת זכור בחינת מלחמה בעמלק. כי על ידי זה שמוצאין הטוב כנ"ל. על ידי זה נכנע עמלק שהוא תוקף הסטרא אחרא, שמתגבר ח"ו להפיל את החלושי כוח שבישראל, כאילו אין להם תקוה עוד ח"ו. בבחינת "ויזנב בך כל הנחשלים" וכו', "ואתה עיף ויגע" וכו', שרוצה לזנב את הנחשלים דהיינו חלושי כוח להפילם למטה ח"ו שזהו בחינת "ויזנב בך" וכו'. אבל כשזוכין למצוא בעצמו הנקודה טובה אפילו בעת נפילתו ח"ו. על ידי זה נכנע עמלק, ועל כן אחר פרשת שקלים שהוא בחינת התעוררות הטוב כנ"ל, קורין פרשת זכור כי על ידי זה מכניעין את עמלק כנ"ל.

ואחר כך קורין פרשת פרה, שהוא בחינת תשובה, בחינת "תבא אמו ותקנח על בנה", כי על ידי הנקודות טובות שמוצאין, על ידי זה נכנע הרע בחינת עמלק. ועל ידי זה זוכין באמת לתשובה כנ"ל. וזה בחינת פרה אדומה תמימה. אדומה דא דינא קשיא. תמימה דא דינא רפיא. היינו כשהוא בבחינת דינא קשיא, שמתגבר הרע ח"ו שזה בחינת דינא קשיא ח"ו. אזי צריך לרפות הדין על ידי שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין. וזה בחינת "אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול". כי הנקודה טובה היא בחינת יונה תמה שאין בה שום מום. כי היא נאה ויפה בחינת "שחורה אני ונאוה" וכו' כנ"ל. וזה בחינת מטהר טמאים ומטמא טהורים. כי זאת הבחינה מה שדן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו נקודות טובות. זאת הבחינה מטהרת טמאים ומטמא טהורים. כי מי שהוא במדריגה התחתונה צריך דוקא למצוא זכות בעצמו כדי שלא יפול לגמרי ח"ו. ועיקר טהרתו ותשובתו על ידי זה דייקא כנ"ל. אבל מי שהוא טהור, כשיחזיק עצמו במדריגת הטוב בודאי נפגם על ידי זה כי יפול לגדלות ח"ו. וכמו שאמרו רז"ל: "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע". על כן אמרו כרשע ולא רשע גמור ח"ו. כי אסור להחזיק עצמו לרשע גמור ח"ו, רק אדרבא כשנדמה לו שהוא רשע גמור ח"ו, ואפילו אם האמת הוא כך ח"ו. אף על פי כן צריך לחפש ולבקש למצוא בעצמו נקודה טובה לבל יהיה ח"ו רשע גמור כנ"ל. ועל ידי זה נטהר וזוכה לתשובה כנ"ל. וזה בחינת מטהר טמאים ומטמא טהורים כנ"ל.

ואחר כך קורין פרשת החודש. כי זה בחינת קידוש החודש, בחינת מילוי הלבנה מפגימתה. כי זה ידוע שכשישראל הם ח"ו במדריגה פחותה, זה בחינת פגם הלבנה קטרוג הירח, שמשם באים כל הפגמים והחטאים ח"ו. ועל כן כשאיש ישראל מתעורר ומוצא בעצמו נקודה טובה ועל ידי זה חוזר בתשובה כנ"ל. וזה בחינות מילוי הלבנה מפגימתה בחינת קידוש החודש.

כי עיקר קידוש החודש הוא על ידי בחינת הנ"ל. כי בתחילת החודש בעת שרואין את הלבנה לקדש אותה בבית דין, אזי היא קטנה ודקה מאד מאד. ואזי היא רק בבחינת נקודה, היינו בחינת נקודה טובה הנ"ל שהיא בחינת שחורה אני ונאוה וכו' כנ"ל. היינו כשהלבנה היא בתכלית המיעוט בסוף החדש, אזי צריכין כל ישראל לחפשה ולבקשה עד שמוצאין עדי ראיה איזה נקודה קטנה מהלבנה, ואזי מקדשין את החודש בבית דין שהוא בחינת תיקון ומילוי הלבנה. כי על ידי בחינת הנקודה לבד, בחינת נקודה טובה שזוכין למצוא בתכלית המיעוט, על ידי זה נתתקנין ונכנסין באמת לכף זכות וכו' כנ"ל. שזהו בחינת תיקון ומילוי הלבנה מפגימתה וכו' כנ"ל. ועל כן אומרים הבית דין וכל ישראל "מקודש מקודש". כי על ידי הנקודה לבד נתקדשין וכו' כנ"ל, על ידי שדנים לכף זכות. וזה בחינת שכולם אומרים "מקודש מקודש", דהיינו שעל ידי דבריהם מעלין את הלבנה מבחינת פגם ומיעוט לבחינת תיקון ומילוי, שזהו קדושתה על ידי הנקודת אור לבד שראו מהלבנה, וזהו בעצמו בחינת הנ"ל.

כי על ידי קטרוג הירח נתמעטה, ואז נתן לה השם יתברך את הכוכבים להפיס דעתה, כמו שאמרו רז"ל ומובא בפירוש רש"י. כי הכוכבים מרמזין על בחינת הנקודות טובות שנמצאין בכל אחד מישראל, שעל ידם נכנסין לכף זכות באמת, על ידי שדנים אותם לכף זכות כנ"ל בבחינת "ומצדיקי הרבים ככוכבים" וכו'. מצדיקי הרבים היינו צדיקי הדור שדנים את הכל לכף זכות. ועל ידי זה נכנסין אפילו פושעי ישראל באמת לכף זכות כנ"ל. וזהו בחינת כוכבים בחינת "ומצדיקי הרבים ככוכבים" כנ"ל. כי הכוכבים הם בבחינת נקודות. כי זה הפסוק ומצדיקי הרבים מדבר שם בסוף דניאל לענין הנ"ל, כמבואר שם "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים" וכו'. "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים" וכו'. היינו שבעיקבות משיחא, בסוף הקץ, שאז יתגבר ח"ו הסטרא אחרא כידוע ואז יהיה גודל הבירור והצירוף בחינת יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים כו'. ואזי יהיה עיקר התיקון על ידי בחינת הנ"ל על ידי מצדיקי הרבים. היינו על ידי הצדיקים שידונו את הכל לכף זכות וימצאו נקודות טובות אפילו בהפחותים מאד מאד, שזהו עיקר עבודת הצדיקים, ועל ידי זה דייקא יבוא משיח במהרה בימינו. כי זה בחינת משיח וכו' כנ"ל, וזהו "והמשכילים יזהירו" וכו', "ומצדיקי הרבים ככוכבים" וכו', כי עיקר התיקון והגאולה בקץ האחרון יהיה על ידי בחינה זו, על ידי בחינת הנקודות טובות הנ"ל. שהם בחינת כוכבים וכו' כנ"ל. וזהו בחינת "הללוהו כל כוכבי אור". כי על ידי הנקודות טובות שהם בחינת כוכבים המאירים, על ידי זה יכולין להודות ולהלל לה' בחינת "אזמרה לאלהי בעודי" כנ"ל. וזהו בחינת שנתן להלבנה את הכוכבים להפיס דעתה. כי על ידי בחינת הכוכבים שהם בחינת הנקודות טובות כנ"ל, על ידי זה נתתקן פגם הלבנה כנ"ל.

וזהו בחינת קימת חצות. שצריכין לשבר תוקף השינה על ידי הנקודות טובות הנ"ל בבחינת "עורה כבודי עורה הנבל וכנור" וכו'. וזה בחינת כינור של דוד, שהיה מנגן על ידי רוח צפון, בחינת רוח טובה, נקודה טובה הצפון וטמיר אפילו בתכלית השינה, אפילו במדריגה פחותה, בבחינת "מה רב טובך אשר צפנת", ואלו הנקודות טובות מנשבין בכינור של דוד, כי על ידי זה נעשין ניגונים כנ"ל. ועל כן היה מנגן מאליו על ידי זה כנ"ל. ועל ידי זה מתעוררין מהשינה בחצות הלילה בתוקף השינה וכו' כנ"ל.

וזה בחינת יציאת מצרים, שנאמר בפרשה "החודש הזה לכם" וכו'. כי פרשת החודש היינו קידוש החודש, היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל בעת יציאת מצרים. כי עיקר הגאולה של יציאת מצרים היה על ידי בחינת הנ"ל בבחינת "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך". היינו שישראל היו מלוכלכים. כי היו בבחינת מ"ט שערי טומאה כידוע. והשם יתברך ריחם עליהם, ומצא בהם נקודות טובות אפילו בתוקף טומאת מצרים שהתגברה עליהם, כמו שאמרו רז"ל בשביל ד' דברים לבד נגאלו. זה בחינת נקודות טובות שמצא בהם השם יתברך אפילו במצרים ועל ידי זה נגאלו. וזהו "ואומר לך בדמיך חיי בדמיך חיי", אפילו בתוקף הדמים והלכלוכים, אף על פי כן חיי, כי גם שם יכולין למצוא נקודות טובות כנ"ל. שעל ידי זה נגאלו כנ"ל. ועל כן מצוה ראשונה שנצטוו ישראל היה פרשת החודש. כי זה בחינת קידוש החודש על ידי נקודה לבד כנ"ל. שזה עיקר גאולת מצרים וגאולה אחרונה בחינת קיבוץ נדחי ישראל וכו' כנ"ל. ברוך השם לעולם אמן ואמן.

אות יג

וזה בחינת "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" כחצות דייקא. כי בחצות הלילה אז מתעורר הנקודה טובה בבחינת רוח צפון המנשב בכינור של דוד כנ"ל. ועל כן נמשך הרוח טובה, הנקודה טובה, מצפון דייקא, כי מצפון תפתח הרעה ומשם דייקא נמשך הרוח טובה, הנקודה טובה, מצפון דייקא כי מצפון תפתח הרעה ומשם דייקא נמשך הרוח צפון, רוח טובה המנשב בכינור של דוד ומנגן.

כי זה עיקר מעלת הטוב היוצא מתוך תוקף הרע והסטרא אחרא כנ"ל. ועל ידי זה דייקא נעשין ניגונים כנ"ל, וכמובא בספרים שיתרון האור מן החושך דייקא כידוע. כי בחצות אז השכינה כביכול בתכלית המיעוט כידוע, ואז היא בבחינת נקודה לבד. ואז הוא התגברות השינה, ואז דייקא צריך כל אחד, מי שנוגע יראת ה' בלבו, להתגבר בהתגברות גדול מאד להתעורר מהשינה אז. וזה בחינת שמתעוררים מתוקף השינה והסטרא אחרא על ידי נקודה טובה לבד וכו' כנ"ל.

ואז הוא בחינת יציאת מצרים כנ"ל. וזה בחינת פסח שחמל ודלג השם יתברך על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים, וזה בחינת שהשם יתברך ברחמיו לקט והציל את הנקודות טובות שהם בחינות ישראל, בחינות בני בכורי ישראל, מבין בכורי מצרים, מבין תוקף הסטרא אחרא, שזה היה עיקר גאולת מצרים כנ"ל.

ועל כן הראשון שגילה סוד חצות, היה אברהם אבינו עליו השלום בעת שנלחם עם המלכים והציל את לוט. כמו שכתוב "ויחלק עליהם לילה" וכו'. כי עיקר בחינות חצות, דהיינו לשבר תוקף השינה, לשבר הלילה והחשך על ידי הנקודה טובה כנ"ל, זה נעשה רק על ידי בחינת אברהם איש החסד על ידי שמטה כלפי חסד כנ"ל. כי אברהם רדף אחרי המלכים להציל את לוט בשביל הנקודה טובה שהיה בלוט. ועל כן אף על פי שלוט היה רשע, מסר אברהם נפשו בשבילו להצילו בשביל הנקודה טובה שהיה בו, כי ממנו יצאה רות שיצא ממנה דוד משיח, שהוא עיקר ושורש הנקודה טובה כנ"ל. ועל כן עיקר כוונת המלכים היה להרוג את לוט. כי כוונת הסטרא אחרא הוא להתגבר על בחינת הנקודה טובה ח"ו. אבל ה' לא יעזבנה בידם, ונתן כוח לבחינת אברהם בחינת חסד להציל את לוט על ידי הנקודה טובה שיש בו. ועל ידי זה הרג את המלכים, כי על ידי שדנים לכף זכות ומוצאים הנקודה טובה אפילו ברשעים, על ידי זה נכנע הסטרא אחרא. כי הרע נדחה מפני מעט הטוב כנ"ל.

אות יד

וזה שכתוב בזוהר חדש "היושבת בגנים" וכו' לענין קימת חצות, עיין שם, ומפרש שם היושבת בגנים בגנותא וטינופא דהאי עלמא שפילה וכו', עיין שם, היינו כנ"ל. שאף על פי שאדם במדריגה התחתונה בגנותא וטינופא. אף על פי כן השם יתברך, והמלאכים ונשמות הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו, בחינת חברים מקשיבים לקולך, שזהו עצמו בחינת קימת חצות כנ"ל.

ועיין לעיל שהבאתי פסוק זה היושבת בגנים, שנאמר לענין הנקודה שיש בכל אחד, שמונחת במקום שמונחת, עיין שם. ועתה על פי דברי הזוהר חדש הנ"ל מבואר הענין היטב.

אות טו

וזה בחינת מה שהפליגו רז"ל בענין הידיעה, לידע לכווין חצות אימת כדאיתא בברכות. ודוד מי הוה ידע חצות אימת? מכדי משה לא ידע וכו'. אלא דוד כינור היה תלוי וכו'. היינו כי עיקר הגאולה בכלל, ובפרטיות גאולת הנפש של כל אחד ואחד, תלוי בידיעה והשגה זאת, לכווין היטב נקודות חצות לילה. דהיינו כשמתגבר תוקף השינה על נפש הישראלית, ורוצה להפילו לגמרי ח"ו על ידי ריבוי עוונותיו וקלקוליו, עד שכמעט כמעט יפול לגמרי רחמנא ליצלן. אזי דייקא יאיר השם יתברך עליו בחסדו, שיזכיר את עצמו בהנקודות טובות שבו, ויחיה את עצמו כנ"ל שזהו בחינת קימת חצות, שאז השכינה שהיא כלליות נפשות ישראל בתכלית הקטנות והמיעוט, ואז היא צועקת בקול מר להשם יתברך בבחינת "כאיל תערוג" וכו' (תהילים מב, ב). בחינת "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים" וכו' (ירמיהו לא, יד). ואז השם יתברך מעורר רחמיו וממשיך חוט של חסד וכו', כמובא כל זה בכתבים.

וכל זה נעשה עם כל אחד מישראל בכל עת. שבכל פעם מתגברת עליו בחינת השינה הנ"ל. עד שכמעט כמעט וכו' רחמנא ליצלן. ואז דייקא צריך לחפש נקודתו הטובה כנ"ל, בבחינת "אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי", שכל זה הוא בחינת הלימוד הקדוש של אזמרה הנ"ל. שדייקא כשמגיע בדעתו לקטנות גמור רחמנא ליצלן, עד שרוצה לומר מטה רגלי ח"ו, אז דייקא חסדי ה' יסעדהו על פי הנ"ל לעוררו משינתו ולהחזירו, שזהו בחינת קימת חצות ממש שאז הוא תכלית הקטנות. ואז דייקא הוא בחינת התעוררות השינה, שהוא בחינת התעוררות מנפילתו על ידי בחינת "אזמרה לאלקי בעודי" כנ"ל.

ובזה תלוי הגאולה בכלל ובפרט כנ"ל. ועל כן היתה גאולה הראשונה בחצות דייקא. וכן גאולה האחרונה שאנו מקוים במהרה בימינו תהיה על ידי בחינת חצות, על ידי הכשרים והיראים העומדים בכל לילה בחצות, שעל ידי זה הם ממשיכים על עצמם בחינת קדושת חצות לילה, שאז מתעורר חסד גדול, שעל ידי זה זוכין להמשיך עליהם תמיד בחינת התעוררות השינה שבחצות לילה, להמשיך עליהם בחינה זאת תמיד, דהיינו שבכל עת שרוצים להפיל עליהם שינה וקטנות גדול מאד. אפילו אם מפילים אותם כמו שמפילים ח"ו, אפילו אם עבר עליו מה שעבר, אף על פי כן יתעורר תמיד דייקא מתוך תוקף הקטנות בבחינת קימת חצות הנ"ל. דהיינו על ידי בחינת העוד מעט טוב שמוצא בעצמו וכנ"ל.

ועל כן משה לא ידע עדיין לכווין היטב חצות אימת. כי אז היה עדיין קודם מתן תורה ולא היה עדיין אתערותא דלתתא, כי לא היה עדיין כל כך צדיקים שעמדו בחצות ועסקו בתורה מחמת שהיה קודם מתן תורה. ועל כן היה קשה לכווין היטב נקודת חצות. ואפילו למאן דאמר שגם משה ידע, אבל לא היה יכול לדבר בזה כל כך, והיה מתיירא עדיין שמא יטעו וכו'. כי עדיין לא היה יכול להמשיך הארה זאת באיתגליא מחמת שהיה קודם מתן תורה.

אבל דוד הוה ידע, כי כינור היה תלוי למעלה ממטתו. וכח הכינור נמשך מהתורה כמובא בדברי אדומו"ר ז"ל. כי הכינור של דוד היה של חמש נימין כנגד ה' חומשי תורה, והוא היה מעוררו משינתו עד שידע לכווין השעה והנקודה של חצות. כי דוד הוא בחינת משיח שעוסק תמיד בתיקון נפשות ישראל לעוררם משינתם על ידי בחינת הנ"ל, על ידי הנקודות טובות שמוצא בכל אחד, ומלמד לכל אחד ומאיר בלבו שיוכל לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו נקודות טובות תמיד כדי לעוררו משינתו ונפילתו שלא יפול לגמרי ח"ו.

והעיקר לכווין בעת שכמעט כמעט יפול ח"ו, אז דייקא יאיר בו בחסדו להצילו ולעוררו בבחינת "כי יפול לא יוטל" וכו' (תהילים לז, כד), בחינת צופה וכו' ה' לא יעזבנו בידו. בבחינת "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" וכו' (דברים לב, לו) ואמר וכו' "ראו עתה כי אני אני הוא" וכו' (דברים לב, לט).

וכל זה בכח התורה שכבר קבלנו על ידי משה רבינו ועל ידי כל הצדיקים שהיו עד הנה, שפירשו לנו דרכי התורה היטב, ועל כן דוד הוה ידע חצות אימת על ידי הכינור הנ"ל, כי היה יודע נגן. כי כל הלימוד הקדוש הנ"ל לחפש הטוב ולהחיות את עצמו על ידי זה. כל זה הוא בחינת ניגונים קדושים היוצאים מכינור של דוד בחינת אזמרה דייקא כנ"ל, בחינת עורה וכו' הנבל וכנור אעירה שחר כנ"ל. ועל ידי זה זכה דוד לידע לכווין נקודת חצות הנ"ל, שבזה תלויה הגאולה האחרונה בכלליות ובפרטיות על כל נפש מישראל. כי דוד הוא משיח שעל ידו תהיה הגאולה האחרונה שהיא גאולה שלימה שאין אחריה גלות. והעיקר על ידי בחינת זמירות וניגונים הנ"ל, בבחינת משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל, היינו על ידי בחינת אזמרה הנ"ל. במהרה בימינו אמן.

והבן הבינם היטב, כי אי אפשר לבאר הכל, רק כל אחד כפי מה שעובר עליו כל ימי חייו בימי נעוריו ובימי זקנותו, יכול להחיות את עצמו תמיד על פי כל דברינו אלה, שמביאים קצת אמיתת העצה והלימוד הקדוש של אזמרה לאלקי בעודי, שהזהירנו אדומו"ר ז"ל מאד מאד לילך בו. אשרי שיאחז בו.

תְּפִלָּה עַל הִלְכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר הֲלָכָה א' מועתק בחלקו מאתר http://breslev.eip.co.il/?key=2844