לבוש יורה דעה רמ

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

קיצור דרך: LEV:YD240

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • סימן רמ | >>

סימן רמ בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

איזה כבוד ואיזה מורא ודיניהם

ובו עשרים וחמישה סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה

סעיף א

לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן ר"מ.

מצות עשה שיכבד אדם את אביו ואת אמו דכתיב (מקור): "כבד את אביך ואת אמך" וגם מצות עשה שירא מהם דכתיב (מקור): "איש אמו ואביו תראו". ומה שהקדים בכבוד האב לאם, ובמורא האם לאב מפני שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הכתוב כבוד אב לכבוד אם, וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה ומייסרו, לפיכך הקדים הכתוב מורא אם למורא אב. ובא ללמדך ששניהם שוים בין לכבוד, בין למורא.

וצריך להזהר מאוד בכבודם ובמראם שהוקש כבודם לכבוד המקום, כתיב הכא "כבד את אביך ואת אמך" וכתיב התם (מקור): "כבד את ה' מהונך". ובמורא כתיב "איש אמו ואביו תיראו" וכתיב גבי מורא מקום (מקור): "את ה' אלוקיך תירא".

ואמרו חז"ל (מקור): "שלושה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו, בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו משתתף גם כן הקב"ה כביכול עמהם ואומר "מעלה אני עלים כאלו אני דרתי ביניהם וכבדוני""

סעיף ב

איזה מורא ואיזה כיבוד?

מורא:

לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריו לעצה - מפני שנראה שהוא מחשיב עצמו מכלל אנשי העצה, ונמצא שהוא משוה עצמו לאביו.

וכן לא יעמוד במקום המיוחד לאביו להתפלל שם,

ולא ישב במקום המיוחד לו להסב שם בביתו, אלא יעמוד לפניו כעבד לפני רבו,

ולא יסתור את דבריו, ולא יכריע את דבריו. כגון, שהיה אביו חולק עם פלוני דהיינו כסותר את דבריו, אלא אפילו אם נראין לו דברי אביו לא יאמר בפניו "נראין לי דברי אבא" שזה זילות לאביו מפני שנראה שדעתו מכרעת יותר מדעת אביו. אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין עם אביו ישיב, וזה דווקא בפני אביו אסור. אבל שלא בפניו ודאי יכול לומר לכל החולקין "נראין לי יותר דברי אבא מדבריכם" דאין זה הכרעת הדעת אלא זהו כבודו של אביו.

ולא יקראנו בשמו, לא בחייו ולא במותו, אלא אומר "אבא מרי". ואם היה שם אביו כשם אחרים, משנה את שמם שלא יהא כקורא אביו בשמו. ודווקא בשם שהוא פלאי שאין הכל רגילין בו להקרא כך, אבל שם שהכל רגילין בו כגון: אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, וכיוצא בהן שמות שרגילין בו בכל לשון בכל זמן - מותר לקרות בהן אחרים שלא בפניו.

סעיף ג

ועד היכן מוראם?

אפילו היה לבוש בגדי חמודות, ויושב בראש הקהל, ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו - לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך. שאילו בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה לא היה לו לפרכס בדבר, קל וחומר במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

סעיף ד

איזהו כבוד?

מאכילהו ומשקהו,

מלביש ומכסה,

מכניס ומוציא,

ויתננו לו בפנים יפות, שאפילו מאכילו בכל יום פטומות, והראה לו פנים זועפות נענש עליו. וכן איפכא, אפילו אם בא הצורך להטחינו ברחיים וכוונתו לטובת אביו, כגון שיציל על ידי זה את אביו מדבר קשה מזה, ומדבר דברי פיוסים על לב אביו, שמראה לו שכוונתו לטובה עד שיתרצה אביו לטחון ברחיים- נוחל עולם הבא.

וישמשנו בשאר הדברים שהשמש משמש בו את רבו.

סעיף ה

ומצות כבוד אב ואם היא מצות עשה שמתן שכרה כתוב בצדה, וקבלו חכמים ז"ל שכל מצות עשה שמתן שכרה כתוב בצדה - אין בית דין מצווין עליה לכופו. וטעמא דמסתבר הוא שכיוון שגלתה התורה במצוה זו את שכרה בפירוש הרי פעולתו לפניו ושכרו וענשו אתו, דמכלל הן אתה שומע לאו, ומה לנו לכופו עוד, הוא רשע - בעונו ימות אם לא יקיים

ואמרו ז"ל: זה שמאכילהו ומשקהו - היינו משל אב, אבל הבן אין חייב אם יש לו לאב, ואם אין לו לאב ויש לו לבן - אף על פי שמן התורה אין חייבין לכופו כדאמרן, מכל מקום אמרו חז"ל שכופין אותו מדרבנן, וזן את אביו כפי מה שהוא יכול. ואם אין לו כלום - אינו חייב לחזור על הפתחים להאכיל את אביו, דלא עדיף כבודו מכבוד המקום ברוך הוא, שלא אמר הכתוב אלא "כבד ה' מהונך" היינו כשיש לך מהונך - ואם אין לך אינך צריך לחזור על הפתחים לתת צדקה וכהאי גוונא.

ויש אומרים דאפילו אם יש לבן אין חייב לתן לו כל מה שצריך לו - אלא כפי מה שהיו מחייבין אותו ליתן לצדקה לפי ממון שיש לו. ומכל מקום אמרו שאם ידו מגעת, תבא מאירה לבן שמפרנס אביו ממעות של צדקה שלו.

ואם יש לו בנים רבים - מחשבין לכל אחד לפי ממון שלהם, ואם מקצתן עניים ומקצתן עשירים - מחייבים את העשירים לבד.

וגם הבן שאין לו משלו אף על פח שאינו חייב לחזר על הפתחים להאכילו, מכל מקום חייב לכבדו בגופו בכל מה שיכול, אף על פי שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך על ידי כך לחזור על הפתחים.

ונראה לי גם כן, דטעמא דמסתבר הוא, דלחזור על הפתחים כדי להאכילו אינו צריך - דלא עדיף כבודו מכבוד המקום, וכמו שכתבנו שהוא דומה לנתינת צדקה.

אבל לקיים שאר מצות כיבוד, כגון: מלביש ומכסה וכו', הוו דומיא דשאר מצות עשה שחייבים לעשות ולקיים משום כבוד המקום אף על פי שיצטרך על ידי כך לחזור על הפתחים, הכי נמי הוו שאר מצוות כבוד אב ואם חוץ ממאכל ומשקה. וזהו שנאמר "כבד את ה' מהונך" וכתיב "כבד את אביך" וגו' - מה כיבוד ה' בחסרון כיס, על ידי ביטול מלאכה בעת עשיית המצוה - הכי נמי כיבוד אב נראה לי.

מיהו גם בהן לא אמרו אלא כשיש לבן מזונות לפחות לאתזוני ביה ההוא יומא, אבל אי לית ליה מזוני אפילו לההוא יומא - לא מחייב לבטל ממלאכתו של היום ולחזור על הפתחים, שכן מצינו, גם כן קצת מצות גבי כבוד המקום - שאין צריך לחזור על הפתחים ולקיים אותם, כגון: ביקור חולים וניחום אבלים, שאין צריך אדם לבטל ממלאכתו לקיים אותה ולחזור אחר כך על הפתחים - הכי נמי הכא, אלא ישמשנו בשאר דברים שהשמש משמש לרבו.

סעיף ו

וחייב לכבדו בשאר דרכיו מענייניו במשאו ובמתנו, ועשיית חפצו. כיצד?

היה צריך לבקש על שום דבר בעיר ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו - אף על פי שיודע שיעשו גם כן בשבילו לא יאמר: "עשו דבר פלוני בשבילי", אלא יאמר: "עשו דבר פלוני בשביל אבא" - כדי לתלות הכבוד באביו.

וכן כל כיוצא בזה - יכלול בכל דבריו שהוא חושש לכיבוד אביו ומוראו.

אבל אם יודע שלא ישלימו חפצו בשביל אביו ובשביל עצמו ישלימו לו - לא יבקש בשביל אביו שאין זה אלא גנאי לאביו כיון שלא יעשו בשבילו.

סעיף ז

וכיון שהוקש כבוד אב לכבוד המקום - חייב הבן לעמוד בפני אביו.

ואם הוא רבו של אביו - שניהם עומדים זה בפני זה. זה - מפני שהוא רבו, וזה - מפני שהוא אביו, ואם הבן רוצה למחול על כבודו, לשמש את אביו אף על פי שהוא רבו הרשות בידו. דהא קיימא לן - דרב שמחל על כבודו כבודו מחול דכתיב (מקור): "ובתורתו יהגה" וגו' - התורה היא שלו למחול עליה.

מיהו דוקא בצינעא או אפילו בפרהסיא ודש בעירו שהכל יודעין שהוא אביו. אבל, אם הבן גדול בתורה ואין אביו דש בעירו - איכא למיחש לבזיון תורה אם יתבזה הבן בפני האב, ויש להם להרחיק זה מזה שלא יקל שום אחד בכבודו לפני חבירו. וכן עשה מוהר"ם עם אביו.

סעיף ח

ומדכתיב "כבד" סתם - משמע שיכבדם בכל הכיבוד הגדול שאפשר. לפיכך אמרו זכרונם לברכה "עד היכן כיבוד אב ואם? אפילו נטלו כיסו של זהובים והשליכוהו בפניו לים - לא יכלימם, ולא יצער בפניהם, ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק".

ויש אומרים: כיון דקיימא לן שאין צריך לכבדו משל הבן, אלא משל האב - אין חילוק בין כיבוד ובין שלא יצערנו, וכשם שאינו חייב לכבדו אלא משל אב - כן גם כן אינו מחויב שלא לצערו אלא משל האב, ולא משל בן. לפיכך אמרו, אם רוצה לזרוק מעות של הבן לתוך הים - יכול הוא למונעו, ודוקא למונעו קודם שיזרקנו - דאפשר שימנע ולא יזרקנו, אבל אם עבר וזרקו - אסור לביישו ולהכלימו בשביל זה, דמאי דהוה הוה, והשתא כי שתיק כיבוד שאין בו חסרון כיס הוא דמחויב בגויה. ודוקא לביישו ולהכלימו אפילו אחר שזרקו - אבל לתבעו לדין שיפרענו לו מותר דהא הזיקו בידים.

אבל אם האב רוצה לזרוק כיס של עצמו לים - אף על פי שהבן ראוי ליורשו, אסור לביישו ולהכלימו כדי למונעו. וגם בכיס של הבן - דוקא שיש בו חסרון כיס בעדם אז מותר למונעו, אבל אם רוצה להעביר ממנו ריוח בעלמא - אסור גם למונעו בכל ענין, אלא ישתוק ויקבל גזירת הכתוב.

ובן שיש לו דין עם אביו, אף על פי שהאב הוא התובע - צריך הבן לילך אחר אביו אפילו הוא דר בעיר אחרת, שזהו כיבוד האב. אבל מכל מקום - חייב האב לשלם לבן הוצאותיו, דהא אינו חייב לכבדו משל בן.

סעיף ט

וחייב לכבדו אפילו לאחר מותו. כיצד?

היה אומר דבר שמועה מפיו - לא יאמר סתם "כך אמר אבי מרי", אלא יאמר "כך אמר אבי מרי הריני כפרת משכבו", כלומר, עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו. במה דברים אמורים - תוך שנים עשר חדש למיתתו, אבל אם הוא לאחר שנים עשר חדש, שכבר קבל האב מה שקבל, שאין משפטי רשעי ישראל בגיהנם אלא י"ב חדש - ואז אין צריך לומר רק "כך אמר אבי מורי זכרונו לברכה". וכבר ידעת דאב ואם שוין בזה.

יש אומרים: שאם כותב כתב תוך שנים עשר חדש, ומזכיר בו אביו - אין צריך לכתוב "הריני כפרת משכבו", אלא כותב "זכרונו לברכה" - דהא הכתיבה תתקיים לאחר י"ב חדש, ויש מחמירין אפילו בכתיבה וכן נוהגין.

סעיף י

מי שנטרפה דעת של אביו או של אמו - משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם, עד שירוחמו מן השמים.

ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתנו ביותר - ילך לו ויניחם, ויצוה לאחרים לנהגם כראוי.

סעיף יא

ראה אביו שעבר על דברי תורה - לא יאמר "אבא עברת על דברי תורה", אלא יאמר לו בלשון שאלה "אבא כתוב בתורה כך וכך", כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו, ומתוך כך הוא יבין מעצמו ולא יתבייש.

ואם היה אביו אומר שמועה בטעות - לא יאמר לו "לא תתני הכי".

סעיף יב

גדול כבוד אב, שדוחה שאר מצוות עשה שבתורה. כגון:

אם יש לפניו מצוות כבוד, שאמר לו אביו השקני מים, ויש לפניו לעשות מצוה כגון קבורת מת או לויה למת - אם אפשר למצוה שתיעשה על ידי אחרים, יעסוק בכבוד אביו, ויניח המצוה לאחרים.

מיהו, הני מילי בששתיהם לפניו, אבל אם התחיל במצוה תחילה - יגמור אותה תחילה, ד"העוסק במצוה, פטור מן המצוה", ואין חלוק בין גדולה לקטנה.

ואפילו אם לא התחיל בה והיא מצוה עוברת, ואין שם אחרים לעשות אותה - יעסוק בה ויניח כבוד אביו עד לאחר כך - שהוא ואביו חייבין לעשותה כיוון שהיא מצווה עוברת, ומוטב שיעשה שניהם.

אבל אם אינה עוברת - כבוד אביו קודם ואחר כך יעשה את המצוה.

סעיף יג

ותלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם - שכן מצינו ביעקב אבינו, שכל אותן השנים שהיה בבית שם ועבר אע"פ שלא קיים מצות כיבוד - לא נענש עליהם.

סעיף יד

אמר לו אביו השקיני מים ואמו אומרת לו גם כן השקיני - מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו, שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו.

במה דברים אמורים בעודה תחת אביו, אבל אם היא מגורשת ממנו והיא אינה חייבת שוב בכבוד אביו - לגבי דידיה כבוד שניהם שוה הוא, ואיזה מהם שירצה יקדים.

סעיף טו

אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה ואפילו מצוה של דבריהם - לא ישמע לו, וילפינן לה מקרא דכתיב (ויקרא יט ג): "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה'" - כולכם חייבים בכבודי, ומוראי למעלה ממוראכם, ואין לך רשות לעבור משום כבוד האב.

ואפילו במצוה דרבנן נמי, זהו כבודו של הקב"ה שיקיים דבריהם - שהרי הזהיר עליהם בלאו ד"לא תסור" והוי כאילו אמר לו לעבור על דברי תורה.