לבוש יורה דעה קעח

קיצור דרך: LEV:YD178

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · סימן קעח | >>

סימן קעח בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

שלא ללבוש בלבוש גוים
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף אעריכה

 
לבוש עטרת זהב על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן קע"ח

אסור ללכת בחוקת גוים. ואין צריך לומר שלא לקסום ולנחש ולעונן, שכל אלו מפורשין בתורה, דכתיב: "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים, לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן מנחש ומכשף, וחובר חבר, ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים". ואפילו מנהג בעלמא שנהגו בו לחוק – אסור לילך בו, שנאמר: "ובחוקותיהם לא תלכו".

ולשון "חוק" הוא אחד משני דברים:

  • האחד שהוא עושה דבר משונה אשר אין בו טעם נגלה אלא שהם נוהגים כן. לפיכך ישראל העושה אותו המנהג נראה וודאי כנמשך אחריהם ומודה להם, דאם לא כן למה יעשה כדבריהם התמוהים ההם?
  • וענין השני הוא דבר שיש בו פריצות גדר דרך הצניעות והענוה ונהגו בו הגוים. כי לא באלה חלק יעקב, אלא דברי ישראל ודרכם להיות צנועים, וענוים ירשו ארץ, ולא לפנות אל רהבים.

לפיכך לא ילך אדם בחוקות הגוים ולא ידמה להם, ולא ילבש מלבוש המיוחד להם, דהיינו מלבוש שפירשו הישראלים ממנו מחמת צניעותן ויהדותן. ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, והיינו שלא יגלח הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהם עושין. ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע. ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עבודה זרה כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים. שכל אלו הם דברים שהם עושין בלא טעם או דרך גאווה. והישראל יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהם במדעו ובדעותיו, בדברים שיש בהם משום חוק בעלמא או משום פריצות, כגון מלבושים אדומים שנהגו בו משום גאווה ומשום פריצות.

אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שהוא ניכר בו שהוא רופא אומן – מותר לרופא ישראל גם כן ללובשו. וכן מה שעושין משום כבוד או טעם אחר ההגון – מותר. ולכן אמרו: שורפין על המלכים, ואין בו משום "דרכי האמורי".

סעיף בעריכה

מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש כמלבושיהם ולדמות להם, שהיה לו גנאי אם לא ידמה להם – התירו לו חכמים הכל כדי שיהא מכובד בעיניהם.

ואין לתמוה: כיון שדברים אלו מדאורייתא אסירן, ומילקי נמי לקו עלייהו, האיך היה ביד חכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות? שכיון שיש בהם משום הצלת נפשות מישראל, שכשיש ישראלים קרובים למלכות עומדים בפרץ לבטל הגזירות – לכך יש להם לחכמים כוח להתירם להם.

ועוד: שהתורה לא פרשה דבר אלא סתמה וכתבה "ובחוקותיהם לא תלכו", ומסרה הדבר לחכמים, והם אסרו דברים אלו לשאר בני אדם, ולא ראו לאוסרה לקרובי המלכות. וקרא ד"בחוקותיהם לא תלכו" יתקיים בקרובי המלכות בדברים שאינם מעלים ולא מורידין לענין קורבתם למלכות.

סעיף געריכה

אמרו חכמינו ז"ל: כל מי שאינו משייר פת על שולחנו – אינו רואה סימן ברכה לעולם. ואסמכוה אקרא שנאמר: "אין שריד לאוכליו, על כן לא יחיל טובו".

ועיקר הטעם הוא כדי שיהא מזומן לעני הבא, לפיכך לא אמרו לשייר אלא פתיתין. אבל לא יביא שלֵמה ויניח על השולחן אחר שאכל, שזה מחוק עבודה זרה הוא, שנאמר: "העורכים לגד שולחן, הממלאים למני ממסך". לפיכך יש למחות ביד הנוהגים לערוך את השולחן ולשים עליו כל מיני מאכל, בלילה שלמחר ימולו את התינוק, שיש בזה משום "עורכים לגד שולחן".

ונראה לי דהוא הדין שיש למחות ביד הנוהגין כן לערוך השלחן בליל שבת בפת שלם, ומניחין אותו שם כל הלילה. ושמעתי מקצת מהם שאומרים שעושין כן זכר למן שהיה מונח בקופסא כל הלילה, ולכך מכסין גם כן אותו הלחם במפה כל הלילה. אבל גם זה נראה לי טעות, שהרי המן לא היה מונח כן כל הלילה אלא בבוקר נפל המן, דכתיב: "ובבקר היתה שכבת הטל" וגו'. לכך נראה לי שיש למחות, דוודאי לא נתפשט זה המנהג אלא מחוק עבודה זרה, שנאמר עליה "העורכים לגד שולחן" וגו'. נראה לי.