לבוש יורה דעה קמג

קיצור דרך: LEV:YD143

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • סימן קמג | >>

סימן קמג בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

שלא לבנות ביתו סמוך לבית עבודה זרה, ובאיזה אופן מותר ליהנות מעבודה זרה

ובו ששה סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו

סעיף א

לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן קמ"ג.

כשם שאסור ליהנות מעבודה זרה משום "לא ידבק בך מאומה" וגו', כך אסור לההנותה, דכל מהנה נהנה. לפיכך מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה ונפל – אסור לחזור ולבנותו, מפני שמהנה לה לבנות לה כותל.

כיצד יעשה? כונס לתוך שלו ארבע אמות ובונה כותל. ואותם ארבע אמות לא יניחם פנוי, דאם כן הוי מרחיב אוהל העבודה זרה, ואין לך מהנה גדול מזה. אלא ממלא אותו הריוח קוצים או צואה, שלא יהנו ממנו העובדים לה.

ואם היה בנין הכותל והמקום שהוא בנוי עליו משותף ביניהם, שהחצי הוא שלו והחצי של עבודה זרה, חצי מקום הכותל שהוא שלו עולה לו להרחקת הארבע אמות, וחלקו מן העצים ומן האבנים אם מכירן – מותרין. ואם אינו מכירן – הכל אסור בהנאה, בין עציו בין אבניו בין עפרו. מיהו מותר למכור להם חלקו בכל מקום שהוא.

סעיף ב

מותר לבנות לגוים טרקלין או בתים או חצרות, אף על פי שרוצין להעמיד עבודה זרה בכתלים, מפני שהם אינם אלא תשמיש דתשמישי עבודה זרה.

אבל הכיפה שמעמידין בה העבודה זרה – אסור לבנותם עמהם. ואם עבר ובנה אפילו עבודה זרה עצמה – כל שכרו מותר, מפני שאינה נעשית עבודה זרה אלא כשנגמרה, ואין הגמר אלא במכוש האחרון. וקיימא לן ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ואם כן בכל פורתא ופורתא שעושה בה הוא קונה חלק בשכירותו, והיא עדיין אינה נאסרת, שעדיין אינה נעשית עבודה זרה אלא כשעושה מכוש האחרון. ומכוש האחרון אינו אסור שאין בו שווה פרוטה, ועיין לעיל סימן קל"ג סעיף ג.

סעיף ג

עבודה זרה שיש לה גינה או מרחץ, והטובה רצה לומר השכר היוצא מהם היא של כהנים שלה – מותר ליהנות מהם בחינם שאינו מעלה להם שכר; שאינו נהנה מן העבודה זרה אלא מן הכהנים, דהא השכר שלהם הוא.

אבל אסור ליהנות מהם בשכר, מפני שהכהנים מתעסקים בצרכי העבודה זרה, ומוציאין גם זה השכר לצורך העבודה זרה כשצריכים לו. ואפילו אם יש לאחרים חלק עם הכהנים באותה הטובה – אסור, דמכל מקום חלק המגיע לכהנים מוציאין לצורך העבודה זרה.

ואם אין הטובה היוצאת מהם לכהנים אלא לעובדיה, רצה לומר למשרתים שבגינה או שבמרחץ – מותר ליהנות מהם אפילו בשכר, שהרי אין נהנין מן השכר אלא המשרתים שם, ואף על פי שגוף הגינה או המרחץ היא לעבודה זרה עצמה.

ויש אומרים שאין אסור ליהנות מהם, אפילו אם הטובה באה לכהנים לבדם, אלא כשהגינה או החצר עומדים בחצר העבודה זרה עצמה. אבל כשאין עומדים בפניה, אף על פי שהטובה היוצא מהם היא לכהנים לבדם – מותר ליהנות מהם; דסתמא כשאין הגינה והחצר עומדים בבית העבודה זרה אין מוציאין השכר לצורך העבודה זרה, אלא חק הוא לתת להם שיוציאוהו לצורך עצמם. ויש לסמוך על זה להקל, דרובא כן הוא שהוא להנאתם, ואין מוציאין לצורך עבודה זרה. לכך מותר לקנות ולשכור מן הכומרים, אם לא שיודעין שהטובה היוצאה מהם היא לעבודה זרה עצמה.

סעיף ד

חלילים של עבודה זרה – אסור לספוד בהן, בין בחינם בין בשכר.

סעיף ה

וכן חנויות של עבודה זרה – אסור למכור בהן, בין בחינם בין לשכור מהם.

במה דברים אמורים? כשבני העיר נוטלין השכר ומייחדין אותו לקנות בו צרכי העבודה זרה. אבל אם בני המדינה נוטלין השכר לעצמה, אלא שהם מספיקים בעבור זה צרכי העבודה זרה כשתצטרך לה דבר – הרי זה מותר, כיון שאין זה שכר מיוחד לעבודה זרה.

סעיף ו

וכן גבאין שגובין מהם לעבודה זרה – אסור ליתן להם מכס.

והכא נמי מיירי דווקא שגובין המכס ומייחדין אותה לעבודה זרה. אבל אם בני המדינה לוקחין זה המכס לעצמן, והם מספיקין בשביל זה צרכי העבודה זרה – מותר; שכיון שהם לוקחין אלו המעות לעצמן – הרי הוא שלהן, ומה שנותנין אחר כך לעבודה זרה – נותנין מכיסן.