לבוש אורח חיים תקפח
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תקפח | >>
סימן תקפח בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה
סעיף א עריכה
זמן תקיעה הוא מהנץ החמה ולמעלה עד שקיעתה שנאמר (במדבר כט, א): "יום תרועה יהיה לכם", ביום ולא בלילה. מיהו בדיעבד אם תקע משעלה עמוד השחר יצא שגם הוא נקרא יום, שכן הוא פסוק מלא בעזרא (נחמיה ד, טו). אלא לפי שאין מורגל בפי רוב בני אדם לקרות יום אלא מהנץ החמה עד שקיעתה לפיכך צריך להמתין לכתחילה עד הנץ החמה. שמע מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר ומקצתו עם שעלה עמוד השחר לא יצא, דהוי כמו שמע סופה בלא תחילתה שלא יצא.
סעיף ב עריכה
שמע ט' תקיעות מט' בני אדם כסדרן כגון תקיעה מזה ותרועה מזה ותקיעה מזה אחר כך, אפילו בט' שעות, שנשתהו בהן הרבה והפסיקו בינתיים, יצא. והוא שישמעם על הסדר ולא יפסוק ביניהם בקול שופר שאינו מן הראוי לתקוע, כגון שעומד בסדר תר"ת ושמע תקיעה ואחריה תרועה, בין תרועה לתקיעה שניה או ראשונה לא יפסיק בשברים, שהיא בסדר הזה אינו מן הראוי. וכן בשאר הסדרים כפי מה שהם. אבל אם הפסיק ושמע קול שופר בינתיים שאינו מן הראוי לאותו סדר לא יצא, שאע"פ שאין הפסקת השהייה פוסלת, הפסקת קול שופר שאינו מן הראוי פוסלת. ונראה שאם שמע קול אחד שני פעמים כגון תקיעה ותקיעה ותרועה ותקיעה או אפילו תקיעה ותרועה ותרועה ותקיעה, דיצא, דלא גרע מהפסקת השהייה. ואף על גב דמסקינן לקמן סימן תק"צ להרמב"ם[1] דתקע והריע וחזר והריע ותקע לא יצא, שאני התם שהתוקע בעצמו תקע קול אחד בתורת מצוה, או אפילו במתעסק, הוי הפסק בין סדר תקיעותיו לתוקע דווקא, שעושה מעשה התקיעה; אבל השומע שאינו עושה מעשה, אלא ששמע קול שלא היה לו לשמוע, יצא, אם אינו שלא מן הסדר שיש לו לשמוע. ולפי זה גם במעשה דלקמן בסימן תק"צ, אם יצא התוקע כבר ועכשיו אינו תוקע אלא להוציא הקהל, היו יוצאים גם להרמב"ם[1] כו' נ"ל נראה לי.
סעיף ג עריכה
היו השומעין שניים, וזה צריך פשוטה ראשונה וזה צריך פשוטה אחרונה, תקיעה אחת מוציא את שניהם דתלוי הכל בכוונת דעת השומע, וזה יחשבנה לראשונה וזה יחשבנה לאחרונה.
סעיף ד עריכה
שמע ט' תקיעות מט' בני אדם שתקעו כולם בבת אחת, לא יצא, שאין כאן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה; ואפילו ידי תקיעה אחת לא יצא, דתרי קלי מתרי גברי לא משתמעי בבת אחת. ומיהו אם שמע קול תקיעת שופר וקול חצוצרות יחד יצא בתקיעת שופר, דהואיל וקול שופר חביב ליה, משום חיבת מצוה יהיב דעתיה עלויה טפי.
סעיף ה עריכה