לבוש אורח חיים תקפד
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תקפד | >>
סימן תקפד בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד
סעיף א עריכה
שחרית משכימין לבית הכנסת ומסדרין הברכות. ואין אומרים "ובראשי חדשיכם", שאין מזכירין של ר״ח כלל בראש השנה, כמו שנתבאר (ועיין לעיל סימן תקפ״א סעיף א׳). וקורין הזמירות כדרך שאומרין בשבת, ואין מאריכין בהן, שלא לאחר זמן התפילה. ועומד החזן להתפלל.
ונוהגין החזנים כשעומדים להתפלל לומר: אחלה אני לכם פסקו״ן אטמו״ן סגרו״ן, פסקו״ן שלא יפסוק קולי, אטמו״ן שלא יאטום גרוני, סגרו״ן אל תסגר גרוני. יהי רצון מלפניך י״י אלהי ואלהי אבותי שתתן לי קול נעים וערב, ואל יפסוק קולי ואל יחר גרוני ויהיה קולי נעים וערב וחזק, שנאמר: "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול", בשם שמעי׳ שריא״ל קיסמו״ן פיסמו״ן אסמ׳ אסתמ״ר סמנגלו״ף אני פלוני בן פלוני משביע אני עליכם שתסייעו לי שאתפלל היום בקול רם ונעים וערב ואל יחר גרוני ואל ילאה רוחי וכחי. ויש מוסיפין עוד השבעות הרבה.
ונראה לי שלא לאומרם כלל, דמה שייך לומר השבעה בשאלת התפילה? וכי שייך להשביע השם יתברך לקבל תפילתו כביכול בעל כרחו, חלילה? ועוד, דהיאך יפסיקו בהשבעה זו באמצע הזמירות בין שתי הברכות, בין ברוך שאמר לישתבח? לכן נראה לי שיש למחות בידם. ואם על כל פנים לא ישגיחו בזה, טוב לומר להם שיאמרוהו לכל הפחות קודם ברוך שאמר, כדי שלא יפסיק בין ברוך שאמר לישתבח. ואם אפשר לבטל שלא לאומרם כלל, מה טוב ומה נעים, ואדרבה חוששני להם לחיר[ו]ף וגיד[ו]ף, כאילו רוצים להכריח השם יתברך שיקבל תפילתם בעל כרחו על ידי השבעות; שסגולת השבעות האמתיות הוא שהשם יתברך יתן להם רשות לאותן מלאכים שיעשו דברי המשביעים בלא שום זכות. ותפילה שתקנו לנו חז״ל לא תקנום שיתקבלו על ידי השבעות ולחשים, חלילה לנו מדעות החיצונות הללו; אם יחפלל בכוונה שלימה יזכה ותתקבל תפילתו. וכן כתוב במנורת המאור נר שני כלל תשיעי פרק שני. על כן נראה לי שההשבעה אין כאן מקומו, יתר על רוב הסכנה העומדת למי שמשנה נקודה אחת מן השמות, שאין אנו בקיאין בהם מפי רב מקובל, שעל ידי שינוי נקודה אחת יכול להפך הכוונה ויתהפך לו הברכה לקללה חם ושלום. וכל מי שיוכלו לבטלה בלא מחלוקת תבא עליו ברכה, עיין בספר עקרים מאמר שני פרק ך״ח. אמנם אם ירצה לומר אותו בלשון תחנונים, כגון "יהי רצון מלפניך" כולי בלא הזכרת שום שמות מן המלאכים, הרשות בידו, ובלבד שיאמרו קודם ברוך שאמר, שלא להפסיק בין הברכות. ודי לנו במקום הזה.
בראש השנה ויום כיפור לא ישנה אדם מן מנהגי העיר, לא בניגונים ולא בפיוטים שדרכם לומר שם, מפני שמבלבל את תושבי העיר ממנהגם ומתוך כך יתבלבלו בכוונת תפילותיהם. ומתחיל "המלך יושב" כולי. ואומרים "יושב" בלא ה״א, שפירושו שהוא יושב עתה על כסא דין. אבל ב"האל המלך היושב" פירושו הרגיל לישב, אע״פ שאינו יושב עתה. ואומר בניגון: "בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל", שנרמז בהן יצחק רבקה, לזכור זכות עקדתו. ואומר קדיש וברכו.
ואין אומרים זולת בראש השנה ויום כיפור, לפי שהן ימי הדין וראויין להזכיר בהן כל מעשה בראשית שנברא בראש השנה במדת רחמים, וב"אמת ויציב" יש בו ו׳ פעמים "אמת" כנגד ו׳ פעמים "אמת" שנרמז מ"בראשית" עד "ויכולו", כגון "ברא אלהים את". "ויברא אלהים את". "ברא אלהים לעשות". וכן בשאר ימים. וכדי לרמוז הכל ביחד, ו׳ פעמים זה אחר זה, כנגד ששה אלפים שיתקיים העולם, לכך אין להפסיק ביניהם בזולת. ועוד, שאין להאריך בזולת, כדי שיקראו קריאת שמע ויתפללו שמונה עשרה בזמנה, שהוא עם הנץ החמה, מפני שהוא יום הדין יש לדקדק בו יותר מבשאר ימות השנה לקרות קריאת שמע ולהתפלל בזמנה, שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג. ועוד טעם אחר שאין אומרים בראש השנה וייום כיפור זולת וחי וקיים אל נא, שכל אלו הם שירות, ואין אומרים שירה בראש השנה ויום כיפור, כפי שיתבאר בסמוך גבי הלל. אבל יוצר ואופן ו"החיות ישוררו" אומרים, שהם סיפור בעלמא של שיר של מלאכים שאנו מספרים מה שהמלאכים אומרים ומשוררים, ואין זה שירה אלא סיפור מעשה המלאכים, מה שעושין בכל יום.
וקורין קריאת שמע בזמנה, ומתפללין כדרך שהתפללו ערבית, רק שאומרים ברכת כהנים[1] ו"שים שלום" במקום "שלום רב". וש״ץ מחזיר התפלה מלה במלה בטונה, ומוציא מי שאינו בקי. ונוהגין לומר פיוטים בתוך תפילת הש״ץ, כל מקום ומקום לפי מנהגו. ופותחין הארון ל"אתה הוא", ואחר כך סוגרין אותו, וחוזרין ופותחין אותו קודם "אדירי איומה" עד הסילוק.
ואם הוא שבת, אומרים בפיוט "קשוב קול זכירה מזוכרי לך היום" כו׳, וכן בכל מקום שהוזכבר תקיעה או שופר אומרים זכרון כו׳. ומדלגין "אדרת ממלכה", משום שהחרוזים אשר בו מיוסדים על "תעיר ותריע" כו׳, והרי אין מריעין בשבת. ואומר החזן בלחש: "ובכן וה׳ פקד את שרה", מפני שקורין היום אותה פרשה, ומתחיל מיד אחריו בקול רם: "צאצאיה כן פקוד לטוב היום, קדוש". ואומרים "אם אשר בצדק" כולי. ואין אומרים "אאפיד" כו׳, משום שמתחיל בחרוזות "מלך ממלט כו׳ ליודעי תרועה" כו׳, וכן "מלך זכור אחוז קרן", וכן "שמע קל שופר תשל׳ שופרו׳" כו׳, שכל זה אינו שייך בשבת, כיון שאין תוקעין היום. אלא מתחילין בפיוט של יום שני: "שמו מפארים" כו׳, מפני שיש בו האות ח׳, חכם כו׳ יום זה אם יקרא בשבת כול׳. ומדלגין "שבח מגדול עוז" כו׳ וחרוזת "עמוסיך" כולו, מפני שהוזכר בה "תוקעין ומריעין" וכו׳. ומתחילין "קרית משוש" וכולו, ואומר "אתן לפועלי צדק" כול׳, וחוזרין ל"אדירי איומה" כולו. וביום ב׳[2] אומרים חרוזת "עמוסיך" עם "שבח מגדול", ואחר כך "אדרת ממלכה" ו"אאפיד" כו׳.
ואין אומרים בראש השנה ויום הכיפורים הלל, משום דבשלש שעות ראשונות יושב הקב״ה ודן, ובשעת הדין אין לומר שירה מפני אימת הדין. אע״ג דבערב ר״ה ואחר יציאה מבית הכנסת עושים דברים הרבה שמראין אנו בו שאנו בטוחים מרוע גזר דין, מכל מקום בשעת הדין שאני, שאין זה דרך מוסר להקל ראש כשעומד בפני הדיין, אף על פי שיודע שיצא זכאי בדינו. ואפילו הבטיחו הדיין, מכל מקום יעמוד לפניו באימה וביראה. ועוד יש לומר, דשאני הלל שהוא שירה ושמחה, אין זה דרך מוסר שיאמר שירה או יעשה דבר שמחה קודם שיצא דינו, אף על פי שיודע שיזכה בדין. מה שאין כן ברחיצה או חתיכת צפרנים, שאינו דבר של שמחה, אלא שמראה שאינו מתעצב ואינו דואג מאימת דינו, מפני שיודע שיזכה בדין. כך נראה לי.
ואומרים "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", שהוא נתייסד מפי ר׳ עקיבא, כנגד ברכות אמצעיות של שמונה עשרה, כי הג׳ ראשונות והג׳ אחרונות כבר אמרנו. ואלו הם כמו האמצעיות, ש"אבינו מלכנו חננו ועננו" כנגד "חונן הדעת", "החזירנו בתשובה" כנגד "הרוצה בתשובה", "סלח ומחל" כנגד "סלח לנו". "כתבנו בספר גאולה" כנגד "גואל ישראל". "שלח רפואה" כנגד "רפאינו". "חדש עלינו" נגד "ברך עלינו". "הרם קרן" נגד "תקע בשופר". "בטל מעלינו" נגד "השיבה" כו׳ "והסר ממנו יגון ואנחה" כו׳. "כלה כל צר" נגד "שובר אויבים". "מחק ברחמיך הרבים" נגד "יהמו רחמיך". "הרם קרן משיחיך" כנגד "וקרנו תרום". "הצמח לנו" כנגד "מצמיח קרן ישועה". "שמע קולנו" נגד "שומע תפילה". והוסיפו עליהם שאילת צורכי רבים.
ואומר קדיש שלם עם תתקבל, דאתפילת י״ח קאי, ו"אין כמוך". ואם הוא שבת אין אומרים אבינו מלכנו. יש אומרים הטעם, מפני שהוא תחינה והרעה בפה, ואין מריעין בשבת. ואין זה נראה לי טעם נכון בראש השנה ויום כיפורים, שמשונים בתפילתן. ועוד, שהרי הרבה פיוטים של תחינה וסליחה שאומרים. אבל נראה לי הטעם כמו שכתבתי, שלא נתייסד אלא כנגד האמצעיות, שעיקר תיקונם לא היה אלא בחול, לפיכך כשחלים ר״ה ויום כיפורים בחול, כיון שיום זה אינו קבוע להיות בו ראש השנה לעולם, ואם לא היה היום ראש השנה ויום כיפור היו אומרים אלו הברכוח עצמן, עכשיו לפי שחל היום ר״ה ויום כיפור – משלימין אותן על ידי שינוי באבינו מלכנו. אבל כשחל בשבת, אפילו אם לא היה ר״ה וי״כ לא היו אומרים ביום זה אלו הברכות; גם כשחלין בו ר״ה וי״כ אין צריכים להשלימו בהם, נראה לי.
סעיף ב עריכה
ומוציאין ב' ספרי תורה, וקורין בפרשת וירא "וה׳ פקד את שרה" עד "ימים רבים" (בראשית כא, א-לד), לפי שקבלו רז״ל שנפקדה שרה בראש השנה. וכן חנה גם כן היתה פקידתה בראש השנה, ולכך מפטירין בפקידת חנה כמו שיתבאר. (ועיין להלן סימן תר״א סעיף א׳). וקורין ה' גברי כמו בכל יו״ט, שאין פוחתין בהם מה׳ גברי, לומר שהוא קדוש יותר מעלה אחת מראש חדש וחול המועד. פרשת כהן, "אותו אלהים". לוי "זרע". ישראל "מצרים". ד' "ברית" ה' "רבים". ויש מקומות שנוהגים לקרות התוקע ממנין הה' העולים (ובפוזנא נוהגין לקרות בחיוב גם כן החזן המתפלל מוסף, והוא גם בתוך החמשה, וכן ביום כיפור). ואפשר שנהגו כן משום שיהא לבו שמח, כי התורה משמחת, כדכתיב: "פקודי ה' ישרים" וגו׳. ועל ידי כן יאושר כחו, שיוכל לתקוע יפה בלא הפסק או טעות; כי אם יטעה – הרי הוא סימן רע לשולחיו, כמו כל שליח ציבור של תפילה, שמפני זה צריכין להעמיד מי שרגיל בתפילה, כמו שפירש רש״י בריש פרק סדר תעניות כיצד.
ואם הוא שבת, צריכים לקרות ז׳ גברי כמו בשאר שבתות, ואז מוסיפין לעשות ב׳ פרשיות: א׳, "ביום הגמל את יצחק"; ב׳, "באשר הוא שם". וכבר כתבתי לעיל בהלכות פסח, שבמקום שנוהגים בשאר שבתות לקרות יותר משבעה, שגם בשבת ויום טוב לא יפחתו ממנהגם זה. ובספר תורה שנייה קורין למפטיר בפרשת פינחס קרבנות היום, "ובחודש השביעי" עד "אשה לה'" (במדבר כט, א-ו). ומפטיר בשמואל: "ויהי איש אחד מן הרמתים" עד "וירם קרן משיחו" (שמ"א א,א - ב,י). ואומר על התורה וכו׳ ועל יום הזכרון הזה שנתת לנו לקדושה ולמנוחה, ואין אומרים לששון לשמחה שאין שמחה מן התורה אלא בחגים. ואומר ודברך אמת וכו׳ כמו בקידוש. ואם חל ראש השנה בשבת אומר יקום פורקן, שהוא ברכה להקהל ולתלמידי חכמים:
סעיף ג עריכה
בני אדם החבושים בבית האסורים, אין מביאין ספר תורה אצלם אפילו בראש השנה ויום כיפור, שאינו כבוד לתורה ללכת אחריהם לבית האסורים. מילה בראש השנה, אומרים פזמון "זכור ברית" בתפילת מוסף קודם "כי זוכר כל הנשכחות אתה" וכו׳ אחר שאמר "אני ה׳". ואם הוא שבת, אומרים גאולה "יום ליבשה" כמו בשאר שבתות כשחל מילה בהם, שאומרים "יום ליבשה"; ונראה לי שאין לומר הפזמון[3] בשבת, שאין אומרים סליחות וי״ג מדות בשבת, חוץ מיום כיפור שהוא יום סליחתנו וכפרה. ודווקא כשחל מילה בראש השנה שחל להיות בשבת, אז נוהגים לומר יום ליבשה, אבל כשחל מילה בראש השנה בחול אין אומרים יום ליבשה, וכן בכל יו״ט שיש בהם מילה, כשחלין בחול אין נוהגים לומר יום ליבשה. ונראה לי הטעם, משום שאומרים בו שירה ושבח על מעלות מילה, שהיא דוחה אפילו שבת. ויו״ט אין צריך לזה, דמה מעליותא היא שדוחה המילה את יו״ט? שאין איסור מלאכתו אלא בלאו, ועשה דמילה איסור כרת היא, ופשיטא שדוחה אותו. חוץ משני ימים טובים אחרונים של פסח, כשחל בהם מילה אומרים בהן יום ליבשה אפילו בחול, משום דקריעת ים סוף היה בו ביום.
סעיף ד עריכה
ומלין בראש השנה אחר שקראו בתורה, ואין ממתינין עד יציאתם מבית הכנסת כמו בשאר שבתות וימים טובים, מפני שבראש השנה מאריכין הרבה בבית הכנסת ויבואו לפעמים להתעכב עד אחר חצות היום, וצריכין למול קודם חצות, משום זריזין מקדימין למצוות. וסדרו אותה אחר שקראו בתורה קודם תקיעת שופר, שכן הוא סדר הנכון, לזכור ברית אברהם שהוא המילה, קודם עקידת יצחק שהוא השופר, שתוקעין בשל איל, זכר לעקידה כמו שנתבאר. ואחר המילה תוקעין על הסדר, ואומרים אשרי, יהללו. ואם הוא שבת, שאין תוקעין כלל, מלין אחר אשרי, והטעם מבואר לקמן סימן תקצ״א; ואחר המילה אומר יהללו, ומחזירין הספר תורה למקומה.