כתובות כד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אימא לא ואי אשמעינן הני תרתי משום דממונא אבל אשת איש דאיסורא אימא לא נשביתי וטהורה אני למה לי משום דקא בעי למיתני ואם משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא הניחא למאן דמתני לה אסיפא אלא למאן דמתני לה ארישא מאי איכא למימר משום דקא בעי למיתני שתי נשים שנשבו ושתי נשים שנשבו למה לי מהו דתימא ניחוש לגומלין קמשמע לן וכן שני אנשים למה לי משום דקא בעי למיתני פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ת"ר אני כהן וחברי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה עד שיהו ג' שנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה רבי יהודה אומר אף אינו נאמן להאכילו בתרומה עד שיהו שלשה שנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה למימרא דרבי יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין והא איפכא שמעינן להו דתנן החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אינו נאמן רבי יהודה אומר נאמן אמר רב אדא בר אהבה אמר רב מוחלפת השיטה אביי אמר לעולם לא תיפוך בדמאי הקילו רוב עמי הארץ מעשרין הן אמר רבא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא אלא דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא כדשנינן דרבנן אדרבנן לא קשיא כדאמר רבי חמא בר עוקבא בשכלי אומנותו בידו
רש"י
עריכה
משום דבעי למיתני שתי נשים שנשבו - לאשמועינן דבזמן שמעידות זו את זו נאמנות:
נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה - מיוחסת מעלה היא ביוחסין:
למימרא כו' - קא ס"ד דטעמא דרבי יהודה משום גומלין:
החמרים - סוחרי תבואה ומוליכין ממקום הזול לכרכין:
שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן - משבח את של חבירו ומזלזל את שלו שלי אינו מעושר של חבירי מעושר שלי חדש ואינו יבש עדיין כל צורכו [ושל חבירי ישן ויבש כל צורכו] דסתם ישן טוב מן החדש בעת הגורן כדאמרי' באיזהו נשך (ב"מ עב:) היו חדשות מארבע וישנות משלש:
אינו נאמן - הואיל ועם הארץ הוא ואינו נאמן על המעשר אע"פ שמעיד על שלו שאינו מתוקן ועוד שמוסיף עם זו דברים אחרים לשבח את של חבירו אינו נאמן להחזיק את של חבירו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין אמור אתה כאן ואני במקום אחר:
תוספות
עריכה
נשביתי וטהורה אני למה לי. וקשה לרשב"א אמאי לא משני משום דבעי למיתני סיפא אם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אני אינה נאמנת וי"ל דמשום הא לא אצטריך דמסיפא דמתני' שמעינן לה דקתני סיפא עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות ואינה נאמנת לומר טהורה אני:
שתי נשים שנשבו למה לי. דאי לאשמעינן דאחת נאמנת על חברתה הא בהדיא תנן (לקמן כז.) דאפי' עבד ושפחה נאמנים: וכן שני אנשים למה לי משום דבעי למיתני פלוגתא דרבי יהודה ורבנן. אבל בשתי נשים משמע דלא פליג רבי יהודה משום דבשבויה הקילו וקשה דלקמן (דף כו.) אשכחן איפכא דמסיח לפי תומו נאמן בתרומה אפי' על פי עצמו כדאמר גבי יוחנן אוכל חלות דהעלהו רבי לכהונה על פיו וגבי שבויה תני לקמן (דף כז:) הכל נאמנים להעידה חוץ מבעלה ומוקי לה במסיח לפי תומו ומיהו למאי דמוקמינן פלוגתייהו במעלין מתרומה ליוחסין ניחא דטעמא דמחמיר רבי יהודה טפי בתרומה מבשבויה משום דמעלין מתרומה ליוחסין אבל רבי דמיקל טפי בתרומה במסיח לפי תומו היינו משום דקסבר דאין מעלין מתרומה ליוחסין כדאמר לקמן אבל למאי דמוקי פלוגתייהו משום גומלים קשה וי"ל דבתרומה דרבנן דוקא הוא דמתכשר במסיח לפי תומו כדמשמע בהגוזל בתרא (ב"ק קיד:) אבל בתרומה דאורייתא לא:
אבל אינו נאמן להשיאו אשה. פי' בקונטרס משום חשש ממזרות ונתינות וקשה דלהכי ליכא למיחש כדאמרינן בהחולץ (יבמות מה. ושם) גבי עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דאמרינן ליה זיל גלי או נסיב בת מינך משמע דאם ילך למקום שאין מכירים אותו ישיאוהו בת ישראל אע"פ שאין מכירים ולא יסתפקו בו בנתין וממזר וכן גבי ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה וא"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך משמע שהוא ובניו היו בחזקת כשרים אע"פ שלא היו מכירים בהם ונראה לר"ת דלהשיאו אשה דקאמר היינו להשיאו בדוקה מד' אמהות כדתנן בעשרה יוחסין (קדושין דף עו. ושם) הנושא אשה צריך שיבדוק אחריה ד' אמהות ואין נאמן אם ישא אשה בדוקה להכשיר בתו לכהן בלא בדיקה אלא יצטרך לבדוק אחריו וה"ה דמצי למימר ואינו נאמן להכשירו לעבודה ואותה בדיקה היא משום חללות דאין מכירין ישראל חללים שביניהם ולא משום ספק ממזרות ונתינות דלהא לא חיישינן כדפי' וכן משמע התם דקאמר דהיא אינה בודקת בדידיה דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ואי משום ממזרות ונתינות הא ודאי הוזהרו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ואם תאמר אי משום חללות בודקין לא יבדקו אלא יחוס אביה לבד דאפילו היתה אמה חללה כשרה היא ע"י אביה דלכ"ע בני ישראל מקוה טהרה לחללות ויש לומר מאחר שהצריכו לבדוק את יחוס האב משום חללות אגב חללות הוצרכו לבדוק כל פסול שבה גם של ממזרות ונתינות וכולה הך שמעתין דמצרכי בדיקה להשיא בתו לכהן אתיא כרבי מאיר דרבנן פליגי עליה התם ולא מצרכי בדיקה ואמרי כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות וא"צ אפילו עד אחד כדי להכשיר בתו לכהונה ומיהו להכשיר בנו או עצמו לעבודה צריך דלאו בחזקת כהונה עומד אי נמי אפילו כרבנן וביצא עליו ערער כדקאמר התם במילתייהו דרבנן בד"א שלא יצא עליו ערער כו':
שלי חדש ושל חבירי ישן. בפרק אע"פ פי' בקונטרס די"מ משום עומר ולאו מילתא היא דאם כן מאי מתרץ בדמאי הקילו התינח דמאי חדש ישן מאי איכא למימר ועוד דלא מצינו בשום מקום שנחשדו עמי הארץ על החדש ורשב"א פירש דקאי אשביעית וקאמר שלי חדש וגדל בשביעית ואסור להשהותו אחר הביעור ושל חבירי ישן וגדל בשנה שעברה ואשכחן דקרי לשביעית חדש דתנן במסכת שביעית (פ"ז מ"ז) ורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הורד וכי משני בדמאי הקילו בשביעית לא חש לתרץ דפשיטא ליה להש"ס דרבי יהודה מיקל בשביעית משום דבאתריה דרבי יהודה חמירא להו שביעית כדאמר בהניזקין (גיטין נד.) ואין נראה לר"ת דסתם עמי הארץ לא נחשדו אשביעית דתנן בפרק עד כמה (בכורות ל. ושם) החשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר אלמא דסתמא אינן חשודין בשביעית ומעשר דקתני היינו מעשר שני דאמעשר ראשון חשודין הם והא דתנן במסכת דמאי (פ"ג מ"ד) ומייתי לה בהניזקין (גיטין סא:) המוליך חיטין לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ אינו חושש לא משום מעשר ולא משום שביעית דמשמע דחשודים על השביעית איכא למימר דמשום כותי נקט שביעית אי נמי בודאי חשוד איירי וכן ההיא דמייתי בפרק קמא דחולין (דף ו. ושם) הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדירה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום מעשר ולא משום שביעית ועוד קשה לר"ת דאי באיסור חדש או שביעית מיירי הוה ליה למימר של חברי אינו חדש כדקאמר אינו מתוקן ועוד הקשה ר"ת דלעיל דההיא משנה דחמרין תנן במס' דמאי (פ"ג) הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואמר לו אחד אני איני נאמן איש פלוני נאמן הלך ולקח הימנו אמר ליה מי כאן מוכר ישן אמר ליה מי ששלחך אצלי אע"פ שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנים ואי ישן היינו דלית ביה איסור חדש או שביעית היאך קונה ממי ששלחו אצלו והלא הוא בעצמו אומר שאינו נאמן ועוד מדקא שאיל להיאך מי מוכר ישן מכלל שמה שקנה ממנו כבר היה חדש או שביעית והלא לא הלך אצלו אלא לפי שהוא נאמן ופי' הקונטרס נראה לר"ת עיקר דלהשביח קאמר ולרבותא דרבי יהודה נקטיה דאע"פ שמגרע את שלו ומשביח את של חבירו ומיחזי טפי כגומלין אפילו הכי נאמנין ואם תאמר א"כ מאי קשה ליה דרבנן אדרבנן דלמא הכא הוא דחיישינן לגומלין דדומה שהן גומלין כדפי' ויש לומר דאי לאו דחיישינן לגומלים בעלמא משום הכי לא הוו חיישינן טפי:
אביי אמר לעולם לא תיפוך בדמאי כו'. והא דאמר אביי בפרק במה מדליקין (שבת דף כג.) ספק דבריהם לא בעי ברכה רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן וכן בפרק אע"פ (לקמן נו:) משני אביי ודאי דבריהם עשו חיזוק ספק דבריהם לא עשו חיזוק רבא אמר בדמאי הקילו לא משום דלית ליה לאביי דרבא דהא הכא אית ליה ועוד דבשילהי המביא (ביצה לה:) דייק ממתני' דרוב עמי הארץ מעשרין הן אלא דאית ליה לאביי דכל ספק דבריהם אע"ג דליכא רוב לא בעי ברכה וגם לא עשו חיזוק ומיהו בפרק קמא דשבת (דף יג. ושם) אההיא דלא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ מפרש אביי שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים ולא סמיך ארוב עמי הארץ מעשרין כדקאמר רבא התם סבירא ליה דלההיא מלתא מחמירין ולא סמכינן ארובא וכן רבא בסוף הניזקין (גיטין סא. ושם) גבי משאלת אשה נפה כו' ולא בעי למיסמך ארוב עמי הארצות דמעשרין לענין לסייע ידי עוברי עבירה דנראה לו לענין זה להחמיר:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ב (עריכה)
ראשונים נוספים
אני כהן וחברי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה: פירש רש"י אשה מיוחסת. איכא למידק, אף להשיאו אמאי לא, והרי לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין, כדאמרינן בפרק עשרה יוחסין (קידושין עו, א-ב) גבי הנושא אשת כהנת צריך לבדוק אחריה ארבעה אמהות, ותבדוק נמי איהי בדידיה, ומהדרינן לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין, כלומר, לפסולי כהונה, ולפסולי קהל כממזרי ונתיני לא חיישינן, שכל המשפחות בחזקת כשרות הן, ועוד, דישראל מכירין ממזרין שביניהם, וכל מאן דאתא ואמר ישראל כשר אני אין בודקין אחריו לרבנן דאמרי בקידושין (שם), כל המשפחות בחזקת כשרות הן וקיימא לן כותייהו, ואמרינן נמי ביבמות פרק החולץ (מה, א) גבי גוי ועבד הבא על בת ישראל, ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה זיל גלי או נסיב בת מינך, אלמא במקום שאין מכירין אותו משיאין לו אשה מכל מקום, ואין מצריכין אותו ראיה שאינו פסול מפסולי וההיא דאמרינן בפרק החולץ (מו, ב) גוי שבא ואמר גר אני צריך לביא ראיה, ההיא במוחזק לן דגוי הוה אלא שבא עכשיו לומר שנתגייר, הא באיניש דעלמא דאתא ואמר ישראל אני נאמן לכל דבר, וכדאמרינן בפסחים (ג, ב) ההוא גוי דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים, אלמא מסתמא מחזקינן ליה בישראל, ומעשים בכל יום משיאין נשים לכל אדם בכל מקום בחזקת שהוא ישראל וכשר. ויש לומר, דברייתא זו אתיא כרבי מאיר, דאמר כל המשפחות בחזקת פסולין הן עד שיודע לך שזה כשר כדאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין עו, ב).
ור"ת ז"ל כתב בספר הישר (סי' ל, סי' נ"ח, והו"ד בתוס'): דלהשיאו אשה לאו דוקא, אלא כלומר אינו נאמן ליוחסין, ולומר שאין כהן שהוא בדוק נושא בו, וכן משפחות הבודקות כגון של מזבח ודוכן וסנהדרין כדי שלא תהא משפחתם עיסה. ויש כיוצא בה שלא דקדקו בלשון, כאותה ששנינו בפרק קמא דמכילתין (יג, א), אבל עדות אשה בבתה הולד שתוקי, ובתה לאו דוקא אלא וולדה בין זכר בין נקבה, הכא נמי להשיאו אשה לאו דוקא אלא ליחס זרעו בכהונה קאמר, והוא הדין דהוה מצי למיתני ואין נאמן לעבודה, אלא חדא דאית בה כולהו נקט. ודעת ר"ת ז"ל: שאין בודק אלא או משום עבודה או להכשיר זרעו לכך, אבל אילו לא רצה לבדוק נושא ואינו בודק בישראל.
למימרא מאי דר' יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישינן לגומלין, והא איפכא שמעינן להו דתנן החמרין כו': אבל מתניתין דשתי נשים שנשבו (לעיל כג, ב) לא קשיא לן לר' יהודה, אף על גב דאיכא למיחש בהו לגומלין, כדאמרינן לעיל בשתי נשים ואפילו הכי לא חיישינן, ומשמע דליכא מאן דפליג בה, דרבי יהודה ודאי בנשים שנשבו לאו משום דלא חייש בהו לגומלין הוא, אלא משום דקסבר דשבויה זו בקדושתה קיימא, דמפני שמיעך לה ערבי בין דדיה לא פסלה מן הכהונה, ואפילו חדא נמי משתריא אפומא דידה כדאיתא לקמן בפרק נערות (להלן לו, ב). והא נמי דרמי מדרבנן דמתניתין דהחמרין לרבנן דברייתא, ולא רמי מינה לרבנן דמתניתין, משום דניחא ליה למרמי לרבנן ולרבי יהודה, ואילו רמה ליה אמתניתין לא הוה מצי למרמי אלא ארבנן בלחוד.
למימרא דר' יהודא חייש לגומלין: פי' בעד א' דאי בשני עדים הא חיישינן כדקתני סיפא בהדי' שלי חדש ושל חבירי ישן פי' רש"י ז"ל דלא לענין אסור קאמר לי' אלא להשביח מקחו של חבירו לפי שהישן משובח כדתני ישנות משלש חדשות מד' וכן עיקר. יש שפירש דלענין אסורא קאמר הכי שלי חדש שלא התירו העומר ושל חבירי ישן משל אשתקד שהתירו עומר א"נ שלי חדש משל שנה שביעית ושל חבירי ישן משל שנה ששית ולא נהירא חדא דהא אשכחן שנחשדו סתם עם הארץ לא בחדש ולא בשביעי' וכדכתיב' בפרק הניזקין ובפ' קמא דחולין ועוד כי פרכי' לקמן מדמאי הקלו דרוב עמי הארץ מעשרין הם לענין של חבירו מתוקן לענין של חבירי ישן מאי איכא למימר. ועוד הקשו ז"ל מדתנן במסכת דמאי נכנס לעיר ואינו מכיר מי הם ואמ' מאן נאמן למעשר אמר לו אחד אני איני נאמן אבל חבירי נאמן הרי זה נאמן הלך ליקח ממנו אמר לו מי כאן מוכר ישן ואמר לו מי ששלחך אצלי אע"פ שהן הגומלין זה את זה הרי אלו נאמנים ע"כ ומדקאמר לשון מי כאן מוכר ישן מכלל דעד השתא חדש לקח ואי לענין איסור הוא אחר שלקח חדש ולא חש לאסורא חוזר אחר ישן דהתירא אלא ודאי לענין שבח המקח הוא כדפי' רש"י ז"ל וקמ"ל כיון דמוסיף בה דברים אחרי' לא אמר בה להשביח תבואת חבירו מתכוון וליחוש לגומלין:
כשכלי אומנתו בידו. פירוש דמוכחא מלתא דתגר קבוע הוא ורוצה למכור ומשום גומלין הוא דאמרי הכא:
מתני' וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וז"א כהן אני אין נאמנים ובזמן שהן מעידים זע"ז הרי אלו נאמנים. ר"י אומר אין מעלין לכהונה ע"פ ע"א. אר"א אימתי בזמן שיש עוררים. אבל במקום שאין עוררים מעלין לכהונה ע"פ ע"א. רשב"ג אומר משום ר"ש בן הסגן מעלין לכהונה ע"פ ע"א. פי' ב' אנשים שבאו ממדה"י ולא ידענו מי הם ז"א כהן אני וז"א כהן אני. אין נאמנים ליתן להם תרומה ובזמן שמעידים זע"ז שז"א אני וחברי כהנים וכמו כן זה הרי אלו נאמנים שמעלין לכהונה ע"פ ע"א. ואפילו היכא דאיכא למיחש לגומלין. ר"י אומר אין וכו' ואפילו היכא דליכא גומלין וכ"ש היכא דאיכא גומלין. פי' העד אתה עלי ואני עליך. אר"א אימתי אין מעלין במקום שיש עוררים הבאים לפוסלו. אבל במקום שאין עוררין מעלין והוא דליכא גומלין רשב"ג אומר וכו'. לקמן מפרש מאי בינייהו:
ת"ר זה אומר אני כהן וחבירי כהן . וז"א אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה עד שיהיה שלשה ב' מעידים ע"ז. וב' מעידים ע"ז. פי' המורה אינו נאמן להשיאו אשה מיוחסת ומעלה הוא בכהונה. (ולכך) [וכן] פי' גם ר"ח דאינו נאמן להשיאו אשה הראויה לכהונה. דחיישינן שמא חלל הוא. וק' לי א"כ איזה אשה יקח. דכשירה הראויה לכהונה אסרת לו ישא פסולה לכהונה אסור לו ליקח. דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא באומרו כהן אני. ותו אפילו אי ברירא לן דחלל הוא. אמאי לא ישא אשה כשרה ואפי' בתו של כ"ג. והא קי"ל דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים. ונ"ל לפרש? דהאי דאמר להשיאו אשה לאו להשיאו לו אשה. אלא להשיא מנשיו לכהונה. כגון אלמנתו ובתו דמספקינן ליה בחלל. ובת חלל ואלמנות חלל הן פסולות לכהונה:
וזה לשון הרמב"ן: נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה — איכא דרמי הכא, להשיאו אשה אמאי לא? הא אמרינן בפרק עשרה יוחסין: ותבדוק נמי איהי בדידיה? ומהדרינן: לא הוזהרו [כשרות לינשא לפסולות, אלמא לפסולי כהונה לא הוזהרו]. ולממזרים ולשאר פסולי קהל לא חששו, משום דמכירין ישראל פסולין שביניהם. וביבמות בפרק החולץ נמי אמרינן: זיל גלי או נסיב בת מינך, אלמא אי גלי למקום שאין מכירין אותו יהבה ליה אתתא ולא חיישינן לפסולי קהל?
- איכא דמפרש, דבאיכא עליה קלא דהוא פסול, ולעניין יוחסין חוששין לקול, דהא דאמרינן אין ערעור פחות משנים, לפסלו ממש שלא להעלותו על פי היחיד; אבל כי ליכא קלא לא. ואיכא למימר נמי דהך ברייתא סתמא כר' מאיר, דסבירא ליה כל המשפחות בחזקת פסולות עד שיודע לך שזו כשרה, ומתניתין דקידושין – אי כרבנן, דסבירא להו כל המשפחות בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול, משום הכי לא בדקינן בפסול קהל, וסיפא דההיא לוים וישראל מוסיפין בשקרא עליה הערעור. ואי כר' מאיר, בין ברישא בין בסיפא בדקינן אפילו בפסולי קהל, ואפילו איהי בדידיה. וכי אמר דזיל גלי או נסיב בת מינך, משום דסבירא לן כרבנן, דהכי הלכתא, ומעשים בכל יום שמשיאין להם נשים על פי עצמן ולא ידעינן אי מישראל נינהו או פסולין, דכיון דקיימא לן דמי שבא ואמר ישראל אני נאמן היכא דלא איתחזק לן דע"ג הוה, כדאמרינן בפסחים (דף ג:): ההוא ע"ג דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים, אלמא מחזיקין ליה בישראל, וקיימא לן דכל ישראל בחזקת כשרים הם עומדין עד שיודע שזה פסול, משיאין להם ואין חוששין.
- ובספר הישר מתרץ, דלהשיאו אשה לאו דווקא, אלא באומר אינו נאמן ליוחסין, לומר שאין כהן שהוא בדוק נושא בתו. וכן משפחות שבודקות, כגון של מזבח ודוכן וסנהדרין, אין משיאין לו, שלא יעשה משפחתם עיסה שאין בה כשר לעבודה ולדוכן. ודמיא לההיא דתניא בפרק קמא: אבל עדות אשה לבתה הוולד שתוקי, כלומר "ובתה" לאו דווקא, הכא נמי להשיאו אשה, לייחס זרעו לכהונה קאמר. והוא הדין דהוה ליה למיתני: ואין נאמן לעבודה, אלא חדא דאית ביה כולהו נקט. וזה הדרך עיקר. אבל הלשון אינו מחוור.
- ולפי דעתי, שכל כהן בודק בפסולי כהונה, ויתברר מדברינו שם במסכת קידושין. ולהשיאו אשה, היינו להכשיר בתו ואלמנתו לכהן. ודעת רבינו תם ז"ל, שאין בודק אלא משום עבודה ולא להכשיר זרעו בכך, והוא מותר בכל הנשים כישראל:
וזה לשון הרא"ש: ואינו נאמן להשיאו אשה — פירש רש"י, להשיאו אשה מיוחסת, משום מעלה דיוחסין. וקשה לרבינו תם, דהא אמרינן בעשרה יוחסין גבי ההיא, משום דהנושא אשה צריך לבדוק בד' אמהות, דדווקא כהן בודק אבל אשה אינה בודקת, דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין? ונראה לרבינו תם, דלהשיאו אשה דכוליה שמעתין היינו אשה בדוקה מארבעה אמהות, כדתנן בעשרה יוחסין: הנושא אשה צריך וכו'. ואז אין צריך לבדוק אחר בתו, ומותרת לכהן המשמש על גבי המזבח, ובנו נמי משמש על גבי המזבח בלא בדיקה. והכי קאמר: אינו נאמן להשיאו אשה בדוקה להתיר בנו ובתו.
- ומיהו תמיה לי, אמאי קאמר דאינו נאמן לגבי מזבח לעניין בנו ובתו? בדידיה נמי מצי למיתני: נאמן להאכילו בתרומה, ואינו נאמן לעבוד על גבי המזבח. וכולה שמעתין דמצרכינן בדיקה היינו כר' מאיר, דאמר: הנושא אשה צריך לבדוק בקרובותיה בארבע אמהות; אבל רבנן דאמרי התם: כל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות, אין צריך עד אחד אפילו ליוחסין, כל שכן לתרומה. ואיבעי לאוקמי שמעתין כרבנן? אית לך למימר, לאוקמי במקום שיש ערעור קול, כדאמרינן התם: וקרא עליו ערעור, צריך לבדוק אחריו. פירוש, ערעור דקול. וכן הני דאתו לקמיה דרבי חייא ולקמיה דרבי, ומצרכינן להו עדות אף לתרומה, היינו דנפק עליו קול. והכי קיימא מההוא דאתא לקמיה דרב, א"ל זיל גלי או נסיב בת מינך; ומה מועיל לו שיגלה? הלא יבדקו אחריו? אלא ודאי היכא דליכא ערעור דקול אין צריך בדיקה:
שלי חדש ושל חברי ישן — לקמן פירש רש"י: חדש, לפני העומר. ולא נהירא, דכי משני הכא: בדמאי הקילו, בחדש מאי איכא למימר? ועוד, לא מצינו שנחשדו עמי הארץ על החדש. ועוד, הוה ליה למימר: שלי חדש ושל חברי אינו חדש. ורשב"ם פירש, דבשנת שביעית קיימינן, וקאמר: שלי חדש וגדל בשביעית, ואסור להשהותו עד לאחר הביעור, ושל חברי ישן וגדל בשנה שעברה, ומותר להשהותו. והכי תנן במסכת שביעית: וורד ישן שכבשו בשמן חדש, וקרי ליה של שביעית חדש ושל אשתקד ישן. ולא תיקשי להא דמתרץ בדמאי הקילו, איסור שביעית מאי איכא למימר? דאיכא למימר דלא חייש לתרוצי אשביעית, דפשיטא ליה לתלמודא דר' יהודה מקיל בשביעית, משום דבאתריה דר' יהודה חמירא להו שביעית, כדאיתא בגיטין פרק הניזקין: ההוא דאמר ליה לחבריה, דיידא בר דיידתא. א"ל: תיתי לי דלא אכלי פירות שביעית מעולם.
- ולא נהירא לרבינו תם, שהרי סתם עמי הארץ, דהיינו חמרין, אין חשודין על השביעית, דתנן בבכורות בפרק קמא: החשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית; החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר. פירוש, מעשר שני. מדקתני "חשוד", מכלל דמסתמא אין חשודין לא על מעשר שני ולא על שביעית. אבל מעשר ראשון נחשדו עמי הארץ. ובמסכת דמאי תנן: הנותן לפונדקית, מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה; אבל אשביעית לא חיישינן, אלמא דעמי הארץ אינם חשודין על השביעית. אף על גב דתנן במסכת דמאי: המוליך חטים לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ, אינו חושש לא משום מעשר ולא משום שביעית, דלא חשידי למיחלף? משום כותי נקט שביעית. או אי נמי מיירי בחשוד ודאי. וכן הא דמייתי בפרק קמא דחולין: הנותן לשכנתו עיסה לאפות, אינו חושש וכו', ואם אמר: עשה לי משליכי, חושש משום שביעית ומשום מעשר? התם נמי מיירי בחשוד ודאי, אבל סתמא אינם חשודין.
- ופירוש רש"י נראה לרבינו תם עיקר, ומשום רבותא נקטיה, אף על פי שמזלזל את שלו ומוסיף שבח על חברו, לא מיחזי כגומלין. ומיהו כי פריך מדרבנן לרבנן, לא משני דילמא הכא ודאי חיישינן לגומלין משום שמוסיף דברים אחרים לשבח את של חברו, משום דאם תמצי לומר דלא חיישינן לגומלין, משום הכי לא חייש טפי.
בשכלי אומנותו בידו — פירש רבינו חננאל: זה שאומר עליו כהן הוא, כלי אומנות הכהן בידו, שדרך הכהן להוליך בידו כלי גללים וכלי אבנים שאינם מקבלים טומאה; ובזה ניכר שהוא כהן ומשתמש בכלים טהורים, ומתרחקין ממנו טמאים מלטמאו:
וזה לשון הרא"ה ז"ל: ואינו נאמן להשיאו אשה וכו' — קשיא לן: להשיאו אשה אמאי לא? דפסולי קהל לא חיישינן מסתמא, והכי אמרינן התם ביבמות: זיל גלי או נסיב בת מינך, אלמא דאי גלי מוקמינן ליה בחזקת כשר ומנסבי ליה. אי משום פסולי כהונה נמי, הא קיימא לן: לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. ואיכא דמוקים לה כגון דנפק עלה קלא דפסלות, ואף על גב דקיימא לן דאין ערעור פחות משנים, הני מילי לפסולין ממש, אבל לעניין יוחסין חיישינן דמעלה עשו ביוחסין, והיינו דנאמן לתרומה ולא להשיאו אשה.
- ואיכא מאן דאמר דמתניתין ר' מאיר, דאמר: כל המשפחות בחזקת פסולות, ופליגא [א]רבנן דקסברי דכל המשפחות בחזקת כשרות, וקיימא לן כוותייהו, וזהו שנוהגין עכשיו להשיא כל אדם על פי עצמו, דוודאי נאמן לומר ישראל הוא כדמוכח בפסחים בההוא עובדא דאמרינן בההוא נכרי דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים, וכיון דנאמן לומר שהוא ישראל, הרי הוא בחזקת כשר כרבנן.
- ורבינו יעקב ז"ל פירש, להשיאו אשה לאו דווקא, אלא כלומר לעניין יוחסין שיהא אצלנו בחזקת מיוחס, להעלות בנו לעבודה או לסנהדרין, או להשיא בתו לכהן הבא לישא ורוצה לבדוק. ולפי דעת רבינו נ"ר חובה עליו לבדוק, שאין שום כהן רשאי לישא בלא בדיקה משום משפחה שאינה מוחזקת, כמו שמוכיח במסכת קידושין, ואינו נאמן אצלנו שיהא בחזקת מיוחס על פי עד אחד בלא שנים.
- ופרישנא דר' יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קא מפלגי, לאו אדינא פליגי, כלומר: אי דינא לאסוקי מתרומה ליוחסין, דאם כן אשתכח דבלא כלום פליגי. אלא בהא פליגי, דר' יהודה [סבר] דחיישינן דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין, ולאו מן דינא, אלא דמאן דחזי ליה דאכיל תרומה מחזיק ליה בכהן כשר ומיוחס ויבא להעיד עליו ליוחסין, הילכך כל אסוקי לתרומה נמי כאסוקי ליוחסין דמי, וכיון דכן, לאסוקי לתרומה נמי בעינן שנים. ורבנן סברי אין מעלין, דקסברי דלא חיישינן דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין, הילכך לאסוקי לתרומה בעד אחד סגי לן.
- והא דאמרינן: היכי דמי? אילימא דכתיב ביה אני פלוני כהן עד, מאן קא מסהיד עילויה? פירשו בתוספות דדווקא ליוחסין הוא דאמרינן האי טעמא, אבל לתרומה מהימן, דלא גרע ממסיח לפי תומו. ואליבא דרבנן דסברי אין מעלין מתרומה ליוחסין, דאלו לרבי, כיון דליוחסין לא מסקינן ליה הוא הדין לתרומה:
איבעיא להו: מהו להעלות משטרות ליוחסין? היכי דמי? אילימא דכתיב ביה הכי: אני פלוני כהן עד, מאן מסהיד עילוהי? לא צריכא דכתיב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני וחתימי סהדי. מאי? אמנה שבשטר מסהדי או דילמא אכולה מילתא מסהדי? רב הונא ורב חסדא, חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין — פירוש, האי דמספקא לן, דווקא בלישנא דידיה כי האי דאמר אני פלוני כהן, אבל בלישנא דמסהדי ודאי מהני. וכי מספקא לן נמי, דווקא בהך דשייך למידק בשמא דידיה, אבל אידך מילי דמימרי בשטרא משמא דחד ובלישנא דידיה הא וודאי לא לאסהודי סהדי אתא אלא דאינהו אמר להו הכי. [ע"כ הרא"ה ז"ל]:
וזה לשון הריטב"א ז"ל: ואינו נאמן להשיאו אשה — תמיה מילתא, להשיאו אשה מאי עדות בעי? דאי להשיאו בקהל ישראל, כל ישראל בחזקת כשרות הם עומדים כדאמר התם: זיל גלי או נסיב בת מינך, מכלל דכל היכא דלא ידעי פסולא דידיה, כי אמר ישראל כשר אני מהימני ליה להשיאו בת ישראל כשרה. ואי משום חללות דהוי פסול לכהונה, להא נמי לית לן למיחש מסתמא, ועוד, הרי לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין. ותירץ רבינו תם דלהשיאו אשה לאו דווקא, אלא לומר שאין מעלין אותו ליוחסין שיהא אצלנו בחזקת כהן כשר ומיוחס להעלות בנו לעבודה או לסנהדרין, ולהשיא בתו לכהן בלא בדיקה. דאיתא בפרק בתרא דקידושין, דכהן הנושא אשה חייב לבדוק בד' אמהות ואינו רשאי לסמוך על חזקה של משפחה שהיא בחזקת כשרה.
- ואיכא למימר להשיאו אשה ממש, לומר שאין אצלנו בחזקת כהן מיוחס לעבודה ולסנהדרין עד שנתחייבו להשיא אשה בדוקה כהן מיוחס.
למימרא דר' יהודה חייש לגומלין — פירוש, בעד אחד, דאלו בשני עדים הא לא חייש כדקתני סיפא בהדיא.
שלי חדש ושל חברי ישן — פירש רש"י דלא לעניין איסורא קאמר לה, אלא להשביח מקחו של חברו, לפי שהישן משובח מהחדש, כדתניא: ישנות מג' וחדשות מד', וכן עיקר. אבל יש שפירש דלעניין איסורא קאמר; להכי שלו חדש, שלא התירו העומר, אי נמי שלי חדש מג' שנה שביעית, ושל חבירו ישן משנה שלישית. ולא נהירא, חדא דלא אשכחן שנחשדו סתם עמי הארץ לא בחדש ולא בשביעית, וכדכתיבנא בפרק הנזיקין ובפר קמא דחולין. ועוד, כי פרכינן לקמן: "בדמאי הקלו דרוב עמי הארץ מעשרין הן", ניחא לעניין של חברי מתוקן; לעניין של חברי ישן מאי איכא למימר?
- עוד הקשה רבינו תם, מדתנן במסכת דמאי: "הנכנס לעיר ואינו מכיר מי הם, ואמר: מי כאן נאמן מעשר? אמר לו: אני איני נאמן אבל חבירי נאמן, הלך ולקח ממנו, ואמר לו: מי כאן מוכר ישן? אמר לו: מי ששלח אותך אצלי מוכר ישן. אף על פי שאין גומלין זה לזה והרי אלו נאמנין", עד כאן. ומדקאמר לשני: "מי כאן מוכר ישן?" מכלל דעד השתא חדש לקח; ואי לעניין איסור הוא, אחר שלקח חדש ולא חש לאיסורא חוזר אחר הישן דהיתרא? אלא ודאי לעניין שבח המקח הוא כדפירש רש"י. וקיימא לן דאף על גב דמוסיף בו דברים אחרים לא אמרי לה להשביח תבואת חברו מתכוון.
וניחוש לגומלים? בשכלי אומנותו בידו — פירוש, דמוכחא מילתא דתגר קבוע הוא ורוצה למכור שלו, ומשום גומלין דאמר הכי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה