כללי התחלת החכמה/פרק ז
פרק ז' - [בו יבואר שיתוף וזיווג הרחמים להדין, וששה ספירות להמלכות, והשי"ת להעולמות, ומיין נוקבין, ומיין דכורין]. (ובו י"ב סעיפים)
עריכה[קמד] (א) והנה הנהגת הז"א הנ"ל נקרא גם כן ישראל. ויש בזה עוד הנהגה שנקרא יעקב. וכן הנהגת המלכות נקרא רחל. ויש עוד הנהגה שנקרא לאה (עיין בסעיף ב').
[קמה] (ב) ענין לאה ורחל שנאמר בבחינת מלכות, כתב הגר"א ז"ל בליקוטיו שבסוף ספר ספרא דצניעותא: לפי שיש שני בחינות במלכותו יתברך, הא' מצד שאנו ממליכין אותו, שזהו תכלית כל העבודה [פירוש, שאנו מקבלים עול מלכותו, אפילו שאינו עושה לנו נסים, וכמו שאמרו חז"ל (ראש השנה טז, א): אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, ופירוש מלוכה, היינו שמקבלים עבודתו ברצון טוב, כמו שכתב הגר"א ז"ל במשלי], וזאת נקראת רחל. אבל בחינה השניה, כשנתגלה מלכותו בעולם מצד אותות, כמו במצרים ולעתיד לבוא, והוא גאותו של הקב"ה, והוא נקרא גם כן ענו כידוע, וכמו שאמרו: כל מקום שאתה מוצא גדולתו וכו'. וכן בז"א ב' בחינות, מציאותו יתברך שאנו דבוקים בו, ומודים במציאותו, זהו יעקב [פירוש, שמתנהג הנהגת שכר ועונש, באופן שאינו ניכר ההנהגה כל כך שהוא מהשם יתברך, רק אנו יודעין ומאמינים בזה שהוא ממנו]. והבחינה השנית מצד הגלותו כנ"ל, עכ"ל הגר"א ז"ל שם. ובחינה שניה נקרא ישראל. והעיקר היא הנהגה מצד הגלותו כנ"ל. אבל בבחינת מלכות, יותר עיקר הנהגה שנקרא רחל. וכן כתב הגר"א ז"ל שם עיין שם באורך (ועיין ביאורי הגר"א על רעיא מהימנא שבסוף ח"א מהזוהר ויחלום כו' ע"ש).
[קמו] (ג) וידוע שאברהם אבינו תיקן מדת החסד, ויצחק מדת הגבורה, ויעקב מדת התפארת, ההנהגה הממוצעת. לכן נקרא לפעמים גם כן החסד אברהם, והגבורה נקרא לפעמים יצחק, והת"ת שהיא ההנהגה הממוצעת, נקרא לפעמים ישראל ויעקב בחי' הנ"ל, (ועיין זוהר ורעיא מהימנא אמור דף צ"ט וק') [ובאשר בדור המדבר היתה הנהגה נסית באופן אחר מיתר הזמנים, נקרא לההנהגה ההיא בשם אחר – לאה דור המדבר].
[קמז] (ד) והנה הנהגת המלכות היא יותר דין מהנהגת הז"א, וכמו שכתבנו למעלה, שלכן נקראת נוקבא. והתחתונים, הם מתנהגים – על פי הרוב – על פי הנהגת המלכות. והז"א, שהוא הנהגת המשפט, מכל מקום הוא יותר זכות ממלכות, שהיא צדק (עיין אדרא זוטא דף רצ"א ב' ורצ"ב). ונאמר גם זה על דרך שאמרו חז"ל: מתחלה נברא העולם בדין, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מדת הרחמים, וכמו שכתבנו לעיל, שזה תלוי בהזכות. לכן, אם התחתונים זוכים, משתתף הנהגת הז"א, שהוא רחמים בערך המלכות, עם המלכות, ואז טוב. אבל אם ח"ו מתפרד השיתוף, והעולם מתנהג על פי המלכות בלבד, אז העולם בדין ח"ו. וכמבואר בזוהר האזינו באדרא זוטא שם ע"ש.
[קמח] (ה) וזהו ענין זיווג המוזכר בספרים – זיווג ז"א למלכות כנ"ל, היינו שיתוף הרחמים, והיינו, כשמתחלה משתתף הנהגת החכמה והבינה להנהגת הז"א, וממילא נעשה הנהגת המשפט של ז"א ממוזג (ו)[ב]רחמים. ואחר כך ישתתף הז"א עם הנהגת המלכות, ואז יהיה חסד וטוב בעולם.
[קמט] (ו) והנה, הנהגת המלכות, בזה נכלל שיתפרסם מלכותו בעולם, ושמו הגדול יתקדש בעולם. הנה, לפי מה שנתן הבחירה לבני האדם, זה יש בידם ותלוי במעשיהם, לקבל עול מלכותו באהבה, ולעבדו כראוי, ולקדש שמו ושיתפרסם שמו לטובה. ועל ידי מעשיהם, גורמים תיקונים בכל העולמות. ועל ידי זה ישרה שם שכינתו וקדושתו, וממילא הנהגת המלכות תתגלה ותהיה באופן היותר טוב. אבל אם ח"ו להיפך, הוא להיפך. לכן נאמר בדרך משל, שזיווג וחיבור הז"א עם הנוקבא, היינו מדת הרחמים שהוא ז"א, עם מדת הדין שהיא המלכות, תלויה לפי מה שהיא על ידי מעשה התחתונים (ועיין בספר קל"ח פתחי חכמה מן סימן קל"ו עד קל"ח ע"ש). ונקראו העולמות ענפי המלכות, ונקרא שהיא מתוקנת על ידיהם וכנ"ל.
[קנ] (ז) וכן ביתר ההנהגות, מוזכר גם כן ענין זיווג, היינו ענין חיבור הרחמים והדין. שמהנהגה הראשונה התחיל חיבור מ"ה וב"ן, היינו שיתוף הרחמים והדין, ומשניהם יצא התולדה – היא ההנהגה האחרת המשותפת משניהם. וכמו שכתב בהגהה שבריש נפש החיים דף ז', וז"ל: זיווגים – מודעת שהוא רק משל על חיבור ענינים רוחניים, כענין אדם המחבר תחלה בשכלו ב' סברות בשכל, ומחיבור ב' הסברות נולד לו סברה חדשה, על פי הקדמות שני הסברות הראשונות, עכ"ל שם. והוא על דרך הנ"ל (ועיין קל"ח פתחי חכמה מסימן ס' עד ס"ו, וסימן ע"ג ע"ש).
[קנא] (ח) עוד יתבאר ענין זיווג המוזכר, על פי המבואר בנפש החיים שער ב' בארוכה, שעיקר הכל תלוי לפי התחברותו יתברך עם העולמות שברא, והתגלותו עליהם, או ח"ו התרחקותו מהם, והסתר פניו מהם ח"ו. וכל זה לפי זכות התחתונים, וכמו שהאריך שם (ובשער א').
[קנב] (ט) והנה, העולם הראשון מהנבראים, והעליון, הוא עולם הבריאה, וכמו שיתבאר בס"ד. וכתב הגר"א ז"ל בספרא דצניעותא פ"ד ד"ה כד נחית כו', בזה הלשון: ועולם הבריאה בכללה, הוא נוקבא לעולם האצילות כו'. וכתב שם עוד, שעל ידי חטא האדם כו' ע"ש, וכן למעלה נתפרדה הבריאה מאצילות, וזהו הפירוד דמטרוניתא מבעלה, בכמה מקומות בזוהר ותיקונים כו' עכ"ל הגר"א ז"ל ע"ש. וכתב (במקום אחר) שלכן נקרא הבריאה מטרוניתא, לפי שהוא העולם העליון והראשון מהנבראים והנפרדים. ולכן נקרא אֵם, שמטרוניתא, פירושו – אֵם בלשון תרגום. ועל דרך הנ"ל הוא הזיווג כביכול, וכמו שמורגל במקרא גם כן לקרות להשם יתברך הבעל, וכנסת ישראל לשון נקבה, [לפי שהם] המקבלים, ועל דרך הנ"ל, והכל לפי הענין.
[קנג] (י) והנה, למען יהיה חיבור ושיתוף הרחמים להדין, או חיבור השם יתברך להעולמות, נצרך לזכות מלמטה, ועל ידי זה יבוא החיבור וגם ההשפעה מלמעלה. וכמו שכתוב: "אמת מארץ תצמח כו' גם ה' יתן הטוב" כו'. ונקרא הזכות וההתעוררות הבא מלמטה – מיין נוקבין [מים, פירוש – חסד, ונוקבא הוא המקבל כנ"ל]. וההשפעה הבאה על ידי זה נקרא מיין דכורין. פירוש, החסד הבא מן המשפיע, שנקרא זכר, וכנ"ל.
[קנד] (יא) ועולם הבריאה, שהוא מטרוניתא הנ"ל, נקרא גם כן לפעמים מלכות (ועיין ספר מגיד מישרים פרשת דברים, מה שכתב על כל מה שכתב בעל המחבר ספר שערי אורה, בענין המלכות ע"ש).
[קנה] (יב) וכתבנו למעלה שהמלכות לפעמים במצב לא טוב, ששכינתו מסתלקת מתחתונים, ואז נקרא שהיא רק כנקודה אחת. ולפעמים, כשמלכותו מתגלה בכל התרי"ג חלקי הבריאה, אז נאמר שהיא פרצוף שלם לכל תרי"ג, וכמו שכתבנו לעיל (פרק ב סעיף י"ח וכו'). לכן יש באדם גם כן בזה רמזי עטרת הברית, הוא רמז למלכות כשהיא במדרגה הקטנה וכנ"ל, וכמו שכתבנו לעיל (פרק א סימן ל"ב ע"ש). וגם היה רמז בבריאת אדם הראשון, שהיתה אשה דבוקה מאחוריו – הוא רמז על הנהגת המלכות כשמתפשטת לכל חלקי הבריאה, ונקראת פרצוף כנ"ל. וכן בענין מה שהיה באדם הראשון, שמתחלה היתה עמו מאחוריו, ואחר כך ננסרה ממנו להיות בפני עצמה, ובאה אחר כך אליו פנים בפנים כו' – יש בזה רמזים הרבה בסתרי ההנהגה. גם יש בזה רמז להמטרוניתא הנ"ל, שהוא עולם הבריאה הנ"ל. וכן באשתו של אדם הראשון יש רמז למטרוניתא הנ"ל, שהוא עולם הנפרדים וכנ"ל )ועיין בכללי חכמת האמת להרמ"ח לוצאטו ז"ל, שנדפס סוף ספר מלחמת משה, ד"ה ענין אחור באחור ופנים בפנים והנסירה כו', ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן קל"ה ע"ש).