ירושלמי פסחים דף יט ב


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח הרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת

גמרא

אמר רבי מנא וכולהון על ידי מויי כותח הבבלי דו יהיב ביה מלמולין דליש שכר המדי דו יהב ביה קמח דשערין חומץ האדומי בסימה דרומיא בראשונה שהיו עושין יין בטהרה לנסכים לא היה יין מחמיץ והוון יתבין בגויה שערין בגין דיחמע והוו צווחין ליה בסימית דרומיה זיתום המצרי זייתיה וזומי של צבעין דו יהב בגויה קוצם בגין דיקלוט ציבעא עמילן של טבחין א"ר חייא בר בא מביא מלילות שלא הביאו שליש וכותשן ועושה אותן כחלות חריע ונותן בקדירה והוא עביד כילדין וקולן של סופרין באלכסנדריאה עבדין אמבטיות של בצק רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים אית תניי תני תכשיטי ואית תניי תני טיפולי מ"ד טיפולי כל שכן תכשיטי מ"ד תכשיטי הא טיפולי לא כתיב (שמות יב) כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי שיהו באזהרה יכול יהו בהכרת ת"ל (שם) כי כל אכל חמץ ונכרתה חברייא בעון קומי ר' יונה הכא כתיב כל והכא כתיב כל הכא את מרבה והכא את ממעט אמר לון כאן ריבה באוכלין כאן ריבה בנאכלין התיבון והתני יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן והוא שיהא רובה דגן ואלו הואיל ורובן חמץ יהא חייב אמר לון שנייא היא דכתיב לחם ואלו אינן לחם התיב רבי יוסה והתני

 

עין משפט

2 ג_ב מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ו':

3 ג_ג מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ה סעיף ו':