ירושלמי נזיר ז א

<< | ירושלמי · מסכת נזיר · פרק ז · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה א משנה עריכה

כהן גדול ונזיר אינן מיטמאין בקרוביהן היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה ר' אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול אמר להן רבי אליעזר יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טומאתו ואל יטמא נזיר שמביא קרבן על טומאתו אמרו לו יטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם

הלכה א גמרא עריכה

כתיב (ויקרא כא) ועל כל נפשות מת לא יבוא מה אנן קיימין אם לאוסרו עלה רחוקים הרי הוא בכלל כהן הדיוט אלא אם אינו עניין לרחוקים תניהו עניין לקרובים כתיב ועל כל נפשות ואת אמר אכן א"ר חייה בר גמדא מיכן איסור אחר איסור בתורה אלא להתיר מת מצוה אית דבעי נישמעינה מן הדא (שם) לא יטמא בעל בעמיו בעמיו אינו מיטמא מיטמא הוא למת מצוה אית דבעי מישמעינה מן הכא להחלו להחלו אינו מיטמא אבל מיטמא הוא על מת מצוה אית דבעי מישמעינה מן הדא (דברים כא) כי קללת אלהים תלוי את שהוא מוזהר על קללת השם מוזהר הוא על מת מצוה ושאינו מוזהר על קללת השם אינו מוזהר על מת מצוה התיבון הרי עכו"ם אילו שמיתתן בתלייה יצא זה שמיתתו בסייף קבור מצות עשה מניין את מרבה סייף שנהרגו בו עץ שנתלה בו סודר שנחנק בו מה ת"ל תקברנו יכול יקברו עצמו ת"ל (שם) כי קבור תקברנו קבורה לו ולעצמו ולאבנו הא כיצד מעמיק שלשה כדי שלא תעלם המחרישה תקברנו כולו ולא מקצתו תקברנו מיכן שאם שייר ממנו לא עשה כלום שנאמר כי קבור תקברנו מיכן שאינו נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו תני רבי יסא קומי רבי יוחנן כשם שאדם מיטמא למת מצוה כך אדם מיטמא על אבר מת מצוה אמר ליה רבי יוחנן ויש כן זו רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירה בחוזר תיפתר תני ר' יוסי אומר אין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו אבל אדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו רבי יודה אומר כשם שאדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו כך מיטמא על אבר מן החי מאביו מעשה ביוסי בן פכסס שעלת על רגלו גומי ונכנס הרופא לחותכה אמר לו כשתניח בו כחוט השערה הודיעני חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו קרא לנחונייה בנו אמר לו נחונייה בני עד כאן הייתה חייב ליטפל בי מיכן ואילך צא שאין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו וכשבא דבר אצל חכמים אמרו על זה נאמר (קוהלת ז) יש צדיק אובד בצדקו הצדיק אובד וצדקו עמו אי זהו מת מצוה כל שהוא צווח ואין בני העיר באים באו בני העיר הרי זה מושך את ידו עד היכן עד כדי נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן בשאינן צריכין לו אבל אם היו צריכין לו לא בדא בשאינן מכירין אותו אבל אם היו מכירין אותו לא בדא בשאין כבודו אבל אם היה כבודו אכן לא בדא והנשיא כבודו לכן ומהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך רבי יודן נשייא אכריז רבי ינאי ואמר אין כהונה היום כד דמך רבי יודן נשייא בר בריה דרבי יודן נשייא דחף רבי חייה לרבי זעירא בר בא בכנישתא דגופנא דציפורין ומסאביה כד דמכת יהודיניי אחתיה דרבי יודן נשייא שלח רבי חנינא בתר רבי מנא ולא סלק אמר ליה אם בחייהן אין מיטמין להן לא כ"ש במיתתן אמר רבי נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה מהו שיטמא לכבוד רבו רבי ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי הוא הוה רביה שאל לרבי יוסי ואסר ליה שמע ר' חמא ואמר יטמאו לו תלמידיו ניטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר לון ר' מנא חדא מן תרתי לא פלטה לכון אם אבילים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אתם אבילים למה נטמאתם מהו שיטמא אדם לתלמוד תורה רבי יוסי הוה יתיב ומתני ועאל מיתא מן דיתב ליה לא אמר כלום ומן דנפק ליה לא אמר ליה ולא כלום ר' ניחומי בריה דרבי חייה בר אבא אמר אבא לא הוה עביר תחות כיפתא דקיסרין ור' אמי עבר רבי חזקיה רבי כהן ור' יעקב בר אחא הוון מטיילין בפלטיא דקיסרין הגיעו לכיפה ופירש ר' כהן הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן אמר לון במה הויתון עסקין אמר ר' חזקיה לר' יעקב בר אחא לא תימא ליה כלום אין דפריש ליה דבאש שמיטמא אדם לתלמוד תורה לא ידעין ואי משום דהוה סייסן לא ידעין תני מיטמא הוא כהן ויוצא לחוץ לארץ לדיני ממונות ודיני נפשות ולקידוש החדש ולעיבור השנה ולהציל שדה מן העכו"ם וללמוד תורה ולשאת אשה ר' יודה אומר אם יש לו מאין ללמוד אל יטמא ר' יוסי אומר אפי' יש לו מאין ללמוד יטמא שלא מהכל אדם זוכה ללמוד אמרו עליו על ר' יוסף כהן שהיה יוצא אחר רבו ומיטמא אחר רבו לציידן אבל אמרו לא יצא כהן לחוץ לארץ אלא אם כן הבטיחו לו אשה מהו שיטמא כהן גדול לנשיאות כפים נבילה אחוי דרבי בא בר כהן אמר קומי ר' יוסה בשם ר' אחא מיטמא הוא כהן לנשיאות כפים שמע ר' אחא ואמר אנא לא אמרית ליה כלום חזר ומר או דילמא לא שמע מיני אלא כיי דמר ר' יודה בר פזי בשם ר' אליעזר כל כהן שעומד בכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה וסבר מימר שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה אנא לא אמרי ליה איתוניה ואנא מלקי ליה ר' אבהו הוה יתיב מתני בכנישתא מדרתא דקיסרין והוה תמן מיתא הגיעה עונת נשיאות כפים לא שאלון ליה ענתא דמיכלא אתא ושאלון ליה אמר לון על נשיאות כפים לא שאלתון יתי ועל מיכלא שאילתון יתי כד שמעין כן הוה כל חד וחד מינהון שמט גרמיה וערק אמר ר' ינאי מיטמא כהן לראות המלך כד סלק דוקלינוס מלכא להכא חמון לר' חייה מיפסע על קיברייא דצור בגין מיחמיניה ר' חזקיה ר' ירמיה ור' חייה בשם ר' יוחנן מצוה לראות גדולי מלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות מהו שיטמא לכבוד אביו ואמו ר' יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה אתא ושאל לר' יוחנן מהו לצאת אמר ליה מפני סכנת דרכים צא ואם בשביל כבוד אמך איני יודע אמר רב שמואל בר רב יצחק עוד היא צריכה לר' יוחנן אטרח עלוי ואמר גמרת לצאת תבוא בשלום שמע ר' לעזר ואמר אין רשות גדולה מזאת מהו שיטמא אדם לכבוד הרבים תני היו שני דרכים מתאימות אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה אם היו הרבים הולכים ברחוקה הולך עמהן ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים עד כדון בטומאה שהוא מדבריהן ואפי' בטומאה שהוא מדבר תורה מן מה דאמר ר' זעירא גדול כבוד הבריות שדוחה למצוה בל"ת שעה אחת הדא אמרה ואפי' בטומאה שהיה מדבר תורה ר' יונה ר' יוסי גליליא בשם רבי יוסי בן חנינה אין שואלין הלכות לפני מיטתו של מת והא ר' יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסיה דרבי שמעון בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוא מגיב ליה אמר כד הוה מסקין ליה לסידרא והא ר' ירמיה שאל לר' זעירא קומי ערסיה דר' שמעון ודר' שמואל בר רב יצחק והוא מגיב ליה אמר כד הוה רחיק הוה מגיב ליה כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה תני הכתפים אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה ר' זעירא שרע בדיבוריה אתון בעיי מיזקפוניה ואשכחוניה איעני א"ל מהו אכן אמר לון להן דתנינן (קוהלת ז) והחי יתן אל לבו המוצא מת מצוה הרי זה מיטפל בו וקוברו במקומו אימתי בזמן שמצאו חוץ לתחום אבל אם מצאו בתוך התחום הרי זה מביאו במקום הקברות וקוברו אמר רבי עקיבה כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו כארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו וכשבאתי אצל ר' אליעזר ואצל ר' יהושע אמרתי להם את הדבר אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים אמרתי אם בשעה שנתכוני לזכות נתחייבתי בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה באותה שעה לא זזתי מלשמש חכמים הוא היה אומר דלא שימש חכימיא קטלא חייב מת מצוה קנה מקומו ארבע אמות אפילו שדה מלא כורכמין שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ אימתי בזמן שמצאו בשדה אבל אם מצאו בדרך קוברו או לימין הדרך או לשמאל הדרך שדה בור ושדה ניר קוברו בשדה בור שדה ניר ושדה זרע קוברין אותו בשדה ניר שדה כרם ושדה זרע קוברו בשדה זרע שדה כרם ושדה אילן אית תניי תני קוברו בשדה כרם אית תניי תני קוברו בשדה אילן מאן דאמר קוברו בשדה כרם אבל בשדה אילן לא מפני אהל טומאה מאן דאמר בשדה אילן אבל בשדה כרם לא מפני הכשר בצירה החליף ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש עובר משום (דברים כא) לא תטמא את אדמתך היו שתיהן בור שתיהן ניר שתיהן זרע קוברו באיזה שירצה כהן ולוי יטמא לוי לוי וישראל יטמא ישראל ולא הוא לוי הוא ישראל אמר ר' אבין בשעת דוכן שנינו מודין חכמים לרבי אליעזר בכהן גדול ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול ומודה ר' אליעזר לחכמים בכהן גדול ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם זו תורה וזו אינו תורה רבי חונא בשם רב יוסף אתיא דר' אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם כן ר' אליעזר אומר תדיר ומקודש תדיר קודם נזיר שלשים ונזיר מאה יטמא נזיר שלשים נזיר מאה ונזיר עולם יטמא נזיר מאה נזיר עולם ונזיר נזירות אית תניי תני יטמא נזיר עולם ואית תניי תני יטמא נזיר נזירות מאן דאמר יטמא נזיר עולם הא נזיר נזירות לא מפני שתגלחתו מרובה מאן דאמר יטמא נזיר נזירות ונזיר עולם לא מפני שקרבנותיו מרובין החליף ייבא כהדא דאמר ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש עובר משום לא תטמא את אדמתך וכא כן