ירושלמי מעשר שני ה א

<< | ירושלמי · מסכת מעשר שני · פרק ה · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה א משנהעריכה

כרם רבעי מציינים אותו בקזוזות של אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות בסיד וממחה ושופך אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בשביעית [אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות] והצנועין מניחין את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו

הלכה א גמראעריכה

כרם רבעי כו' זוגא שאל לרבי מה ניתני כרם רבעי או נטע רבעי אמר לון פוקון שאלון לרבי יצחק רובא דבחנת ליה כל מתניתא נפקון ושאלון ליה אמר לון קדמיא כרם רבעי ותיניינא נטע רבעי ר' זעירא מקבל לסביא דהוון ביומוי דר' יצחק רובא דלא בחנון כל מתנייתא מיניה תני רם רבעי מציינים אותו בקזוזות אדמה שהוא לשעה ושל ערלה בחרסית בחיוורא שהוא יותר מיכן ושל קברות בסיד דהוא יותר מיכן תני רבי תחליפא בן שאול אם היו יחידות תולה בהן אזני חביות רבי זעירא בעי למה לי נן אמרין כל אחד ואחד לפי מה שהוא כהדא דתני אילן של הקדש סוקרין אותו בסיקרא בתי עבודה זרה מפחמין אותן בפחמין בית מנוגע נותנין עליו אפר מקלה מקום הרוג בדם מקום עגלה ערופה בחגורה של אבנים וחש לומר שמא אילן שהוא מנבל פירותיו הוא ולא כן תני אילן שהוא מנבל פירותיו סוקרין אותו בסיקרא ומטעינין אותו אבנים ומבהתין ליה די עבד תמן דלא יתיר פירוי ברם הכא דיעבד לכתחילה ר' יונה בעי ולמה לי נן מרין חוט בחוט של סיקרא זכר למזבח כיי דתנינן תמן חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבחין בין דמים העליונים לדמים התחתונים תני רבי חייא סוקרין עליו בסיקרא הקדש רבי יוסי ורשב"ג אמרו דבר אחד כמה דרבי יוסי אמר אין אנו אחראין לרמאין כן רבן שמעון בן גמליאל אומר אין אנו אחראין לרמאין מסתברא רבי יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל לא יודי לר' יוסי ר' יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל שאין אנו אחראין לרמאין רשב"ג לא יודי לר' יוסי שאין דרך החבר להוציא מביתו דבר שאינו מתוקן מניין לציון רבי ברכה ב"ר יעקב בר בת יעקב בשם רבי חוניא דברת חוורן רבי יוסי אמר לה רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנניא דברת חוורן רבי יחזקאל רבי עוזיאל בריה דרבי חוניא דברת חוורן בשם רבי חוניא דברת חוורן (ויקרא יג) וטמא טמא יקרא כדי שתהא הטומאה קורא לך בפיה ואומרת לך פרוש רבי הילא בשם רבי שמואל ב"ר נחמן (יחזקאל לט) ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון מכאן שמציינין על העצמות אדם מכאן שמציינין על השדרה והגולגולת ובנה מכאן שמציינין על אבן קבועה אם אומר את על תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר אצלו במקום טהרה ציון מכאן לציון תני מצא אבן אחת מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא אני אומר מת מצויין היה נתון תחתיה היו שתים המאהיל עליהן טהור וביניהון טמא היה חרוש בנתיים הרי הן כיחידיות ביניהן טהור וסביבותיהן טמא תני אין מציינין על הבשר שמא יתאכל הבשר רבי יוסטי בר שונם בעי קומי רבי מנא ולא נמצא מטמא טהרות למפרע א"ל מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם לא ביום הוא מציין ולא בלילה הוא גונב אמר לון רבי מנא מביום כיי דאמר רבי חנינא (איוב כד) חתר בחושך בתים יומם חתמו למו לא ראו אור מיומם חתמו למו כך היו אנשי דור המבול עושין היו רושמין באפכולסמין ובאין וגונבים בלילה כך דרשה רבי חנינא בציפורין איתעביד תלת מאה חתירין בתים ויציין אם מצויין הוא היאך נקרא הוא צנוע אמר רבי יוחנן אתיא דרבי שמעון בן גמליאל כמאן דאמר לעיתותי ערב דתני רבי דוסא אומר כל מה שילקטו העניים בין העומרים הבקר הרי הוא הבקר רבי יודה אומר לעיתותי ערב וחכמים אומרים אין הבקר אנסין הבקר שאין אנו אחראין לרמאין ברם כמ"ד בשחרית לא אתיא ויש אדם מבקר במחובר לקרקע אמר רבי ירמיה אפילו כמאן דאמר בשחרית אתיא הוא ולאו רבן שמעון בן גמליאל היא ועוד הוא אית לי משיכתו של מעשר שני הוא פדיונו אמר רבי יוסי והיינו וקם לו אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום אמר אמר רבי ירמיה עד דאת מקשי לי [למ"ד] בשחרית קשייתה [למ"ד] לעיתותי ערב אמר ליה מאן דאית ליה לעתותי ערב לית ליה לאילין קשייתא