פתיחת התפריט הראשי

ירושלמי מעשרות ב א

<< | ירושלמי · מסכת מעשרות · פרק ב · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנהעריכה

היה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין לפיכך אם הכניסו לבתיהן מתקנים ודאי טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהם עראי לפיכך אם הכניסו לבתיהן אינן מתקנים אלא דמאי היו יושבים בשער או בחנות ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות חייבים רבי יהודה פוטר עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו

הלכה א גמראעריכה

היה עובר בשוק כו' שמואל אמר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר אין מתנה כמכר אמר רבי יוסי דברי הכל היא אישאלית לאילין דבי רבי ינאי ואמרין נהיגין הוינין יהבין אילין לאילין בחקלא ואכלין ולא מתקנין מיי כדון כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות מתני' במקום שרוב מכניסין לבתים אבל במקום שרוב מכניסין לשוק אינן מתקנין אלא דמאי אם במקום שרוב מכניסין לבתים בדא תנינן טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי מכיון שאמר טול והכניס כמי שאמר טול ואני מעשר על ידך אבל במקום שרוב מכניסין לשוק אינו נאמן לומר לו עישרתי ואינו נאמר לומר לו לתוך ביתי אני מכניסן נתן לו דבר מרובה אפילו אמר לו טול ואכול כמי שאמר לו טול והכנס נתן לו דבר שאין דרכו להיאכל חי אפילו אמר לו טול ואכול כמי שאמר לו טול והכנס היה אדם גדול ואין דרכו לוכל בשוק ואמר לו טול ואכול כמי שאמר לו טול והכנס היו שנים לזה אמר לו טול ואכול ולזה אמר לו טול והכנס זה שאמר לו טול ואכול פטור וזה שאמר לו טול והכנס חייב אמר רבי יוסי ולא מתניתא היא אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות חייבין אמר רבי יונה דברי הכל היא כאן בדמאי כאן בודאי צא ולקוט לך עשרים תאנים משלי ואני ממלא כריסי משלך הממלא את כריסו פטור והאוכל במניין חייב רבי בון בר חייה בעי קומי רבי זעירא ואין אדם אוכל אחת אחת ברשות הכל ופטור אמר ליה אין והכא למה הוא חייב אמר ליה במצרף אם במצרף אפילו הממלא את כריסו יהא חייב ואינו אסור משום חליפין אמר רבי שימי אין לו חליפין שלא נתכווין האיש הזה אלא להגס את לבו שיאכל צא ולקוט לך עשרים תאנים משלי אוכל כדרכו והוא פטור צא ומלא את הכלכלה לא יאכל עד שיעשר במה דברים אמורים בעם הארץ אבל בחבר מתקן ודאי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף אמר רבי רואה אני את דברי מדברי רבן שמעון בן גמליאל מוטב שיתרמו שלא מן המוקף ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים אמר רבי זעירא מדברי שניהם אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר הוון בעיין מימר מאן דאמר שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וזה חבר צריך הוא לעשר ומאן דאמר מוטב שיתרומו שלא מן המוקף ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים וזה חבר צריך הוא לעשר רבי יונה בעי הכא את עביד ליה חבר והכא את עביד ליה עם הארץ אמר רבי יוסי כאן וכאן עם הארץ הוא אלא בשביל אחד שהוא מתקן הוא נקרא חבר רבי יוסי בשם רבי ששת רבי לעזר בי רבי יוסי בשם רבי אבין האומר לחבירו אני מעשר על ידך אינו צריך לעמוד עמו תמן תנינן נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אינו עירוב למטה מעשרה טפחים הרי זה עירוב אמר רבי לעזר וצריך לעמוד עמו והכא את אמר הכין אמר רבי חייה בר אדא כאן בגדול כאן בקטן רבי חנניה בשם רבי חנינא אפילו תימר כאן וכאן בגדול כאן וכאן בקטן תמן באומר לו אני מערב על ידך ברם הכא באומר לו עשר על ידי הדא ילפא מן ההיא באומר לו אני מעשר [מערב] על ידך שאינו צריך לעמוד עמו וההיא ילפא מן הדא באומר לו עשר על ידי שהוא צריך לעמוד עמו צא ולקט לך עשרים תאנים משלי אוכל והולך והוא פטור צא ומלא את הכלכלה רבי אומר אומר אני שהוא צריך להראות לו את הכלכלה וכמה הוא שיעור הכלכלה רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן סתם כלכלה ארבעת קבין וגדולה סאה וקטנה שלושת קבין ר' יונה בעי למעשרות איתאמרת או למדת הדין אין תימר למעשרות איתאמרת כל שכן למידתה דין אין תימר למידת הדין איתאמרת הא למעשרות לא רבי יוסי פשיטא ליה למעשרות איתאמרת כל שכן למידת הדין הדא אמרה שביתו טובל לו אבל לא לאחרים אמר רבי לעזר רבי יודה ורבי נחמיה שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן רבי נחמיה אומר כל שאין אדם בוש מלוכל בתוכה חייבת אמר רבי יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבי נחמיה ורבנין בחצר שהוא בוש לוכל בכולה הא מקצתה בוש ומקצתה לא בוש לא מן מה דאמר רבי לעזר רבי יהודא ורבי נחמיה שניהם אמרו דבר אחד הדא אמרה מקום שהוא בוש פטור מקום שאינו בוש חייב אמר רבי יוחנן דברי רבי יהודה עשו אותו כייחור שהוא נוטה לחצר על דעתיה דרבי יוחנן באוכל אחת אחת ובאוכל ברשות הכל ובמשייר על דעתיה דרבי לעזר אפילו אינו אוכל אחת אחת אפילו אינו אוכל ברשות הכל ולא שייר