ירושלמי יומא דף ח א

הדף במהדורת ירושלמי מאיר • צורת הדף באתר היברובוקס

תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט

וברגלים מאשמורת הראשונה לא היתה קרות הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מישראל:

גמרא א"ר מנא לא מסתברא דאי לא יום הכפורים מאשמורה הראשונה וברגלים מחצות שלא יבואו לידי צמאון א"ר יוחנן תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים:

הדרן עלך פרק שבעת הימים

פרק ב הלכה א

מתניתין בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה ואם היו שנים שוים הממונה אומר להן הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש. מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונשברה רגלו וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון:

גמרא רבי מנא בעי ולמה לא קבעו פייס לתרומת הדשן איתא חמי שחיטה כשירה בזר ואת אמר יש לה פייס תרומת הדשן אסורה בזר ואת אמר אין לה פייס חזר רבי מנא ואמר שחיטה אינה כשירה אלא ביום אבל תרומת הדשן כשירה כל הלילה אם אומר את יפים אף הוא אינו משכים על הספק מאי חמית מימר כן (ויקרא ו, ב) כל הלילה (שם, ג) והרים מיכן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה: זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב רשב"ל אמר פטור מה טעם דרשב"ל (במדבר יח, ז) עבודת מתנה יצא זה שהוא בהרמה מ"ט דר' יוחנן לכל דבר המזבח רבי יוסי בי רבי בון בשם רב ארבע