ירושלמי חלה ג ה

<< | ירושלמי · מסכת חלה · פרק ג · הלכה ה | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה ה משנה

העושה עיסה מן החיטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח ואם אין בה טעם דגן אינה חייבת בחלה ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף עינבי בציר עם עינבי עוללות אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל ושאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון הנוטל שאור מעיסת חיטים ונותן עיסת [לעיסת] האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה מן החלה ואם כן למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא מין במינו ושלא במינו בנותן טעם

הלכה ה גמרא

מתניתא [דלא] כדרבן שמעון בן גמליאל דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם אינה חייבת [בחלה] עד שיהא בה דגן כשיעור רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש הלכה כרבן שמעון בן גמליאל א"ר הילא בין כרבנין דהכא בין כרבנין דהתם אמרין עד שיהא רובה דגן וטעמוד גן רב הונא אמר טעמה דגן אף על פי שאין רובה דגן מתנית' פליגי על רב הונא עירב בה שאר המינין עד שיהא בה רובה דגן וטעמה דגן פתר לה במינים אחרים מתניתא פליגא על רבי הילא הנוטל שאור מעיסת חיטין ונותנה לתוך עיסת האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה בגין נתנו [ניתני] דבתרה הטבל אסור [אוסר] כל שהוא מין במינו ושלא במינו בנותן טעם רבי יוסי הוה מסמך לרבי זעירא שמע קליה דרבי הילא יתיב מתני רבי יוחנן אמר טעמה דגן אע"פ שאין רובה דגן רבי יוסי בשם רבי יוחנן עד שיהא בה רובה דגן וטעמה דגן אמר מחלפא היא בידיה סימן הוה לן רבי יוסי כרב הונא רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את שירים לאכילה קורא אני עליה (ויקרא ב) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו אמר ליה וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עליה (במדבר יח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן אמר ליה וכי אמרית לך שאינו מוציא ממנו עליו ולא ממנו למקום אחר אין תפשיטא לך שאינו מוציא ממנו על מקום אחר אפילו ממנו עליו אינו מוציא מתני' אמרה שהוא מוציא ממנו עליו דתנינן ואם לאו יוציא חלה אחת על הכל אמרין לית הדא דר' זעירה תתיבה על ר' בון בר חייה מה בין המוציא ממנו עליו מה בין המוציא ממנו למקום אחר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו הואיל ואין אותו הטבל ראוי להיעשות תרומה כיוצא בו חולין שבו מבטלין אותו בשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו לא בטל אמר רבי יוסי הדא אמרה טבל שנתערב' בתרומה הואיל ואתו הטבל יכול להעשות בתרומה כיוצא בו לא בטל ולית הדא דרבי בון בר חייה תתיבה על דר' זעירא מה נפשך אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל אם שלמטן לא בטל אף שלמעלן לא בטל שכבר קידשתנו ואם לאו מביא ד' רובעין ומשיך רבי יונה בשם ר' זעירא זאת אומרת רובע שאור שנטבל במקומו טבול ד' רובעים במקום אחר הדא אמרה שהנשוך תורה א"ר אימי איתפלגון רבי יוחנן ורשב"ל רבי יוחנן אמר הנשוך תורה רשב"ל אמר אין הנשוך תורה רבי חייא בר בא מחליף שמועתא בעון קומי רבי יוסי את מה שמעת מן ר' יוחנן אמר לון אנא לא שמעית כלום אלא נפרש מיליהון דרבנין מן מליהון דתמן תנינן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבול יום וב"ה אומרים אינו חיבור ארשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרה שאין חייבים עליו משום טמא אוכל טהור א"ל ר' יוחנן שנייא היא בטבול יום דכתיב ביה טהור וטמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך הוי רבי יוחנן דו אמר דבר שאינו חיבור בטבול יום תורה הוא דו אמר שהנשוך תורה ור"ש בן לקיש דו אמר אינו תורה דהוא אמר אין הנשוך תורה והתנינן ואם לאו מביא ארבעת רובעין ומשיך אמר רב הושעיה תפתר שבא מעיסת הנשוך רבי זעירה בעי או מה פליגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בנשוך מאיליו אבל אם השיכו בידו כל עמא מודיי שהנשוך תורה אפילו תימר השיכו בידו היא המחלוקת נאמר רבי שמעון בן לקיש כדעתיה דאמר רבי שמעון בן לקיש בשם חזקיה טבל בטל ברוב ר' יוסי בי רבי נהוראי אמר טבל בטל ברוב אמר רבי יוחנן אין הטבל בטל ברוב רבי בא בר ממל ורבי הילא אעלון עובדא קומי רבי יסא סברין מימר שנים רבין על אחד ולא שמיעין דאמ' רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין הטבל בטל ברוב והתנינן ואם לאו מוציא מאחד על הכל אמר רבי יוסי כל עמא מודיי שהוא מפריש מה פליגין לחוש להפרשה שנייה מאן דאמר טבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורן אינו חושש להפרשה שנייה מ"ד אין הטבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורן חושש להפרשה שנייה א"ר בא מפליגין [מה פליגין] ר' יוחנן ור"ש בן לקיש בטבל שנטבל דבר תורה אבל בטבל שנטבל מדבריהן כל עמא מודיי שהטבל בטל ברוב התיב ר' בא בר כהנא קומי ר' יוסי והתנינן כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף עינבי בציר שנתערבו עם עינבי עוללות ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא א"ר מנא קיימתיה בשמן של זיתי מסיק שנתערב בשמן של זיתי ניקוף מתיב ר' יוחנן לר"ש בן לקיש והתנינן נוטל אדם כדו [כדי] חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך מכיון שקדש רובה לשם חלה תבטלי ברוב אמר ברושם תדע לך שהוא כן דתנינן תמן הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת לאיזה דבר הוא מסיים לא כדי שיבטל ברוב א"ר יצחק בר לעזר שלא יהא או' תרומת הכרי הזה וזה בזה חזר ר' יצחק בר לעזר ואמר לא אמרנא כלום ולא ר' יוחנן כי אמר תרומת כרי זה וזה בזה ר' יוחנן אמר מקום שנתרמה תרומתו של ראשון נסתיימה תרומתו של שני לקט דלעת להיות מפריש עליה והולך הרי זה לוקט ובא ורושם עד כאן תרומה ועד כאן תרומה דברי רבי רשב"ג אומר לוקט ומחשב כמות שהוא למוד הוון בעיי מימר מ"ד עד כאן תרומה ועד כאן תרומה טבל בטל ברוב מאן דאמר לוקט ומחשב כמות שהוא למוד אין הטבל בטל ברוב א"ר בא כדי שהיא זקוק ליתן לשבט ביניהן היה צריך לתרום ארבע חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה על פי הבור ואומר הרי זו תרומה וכן השנייה וכן השלישי דברי רשב"ג רבי אומר מעלה כולן על פי הבור ואומר הרי אלו תרומה הוון בעיי מימר מאן דאמר מעלה את הראשונה על פי הבור הטבל בטל ברוב ומאן דאמר מעלה כולן על פי הבור אין הטבל בטל ברוב רבי אבהו בשם רבי יוחנן הקיף ביניהון מאן דאמר מעלה כולן על פי הבור תורם מן המוקף ומאן דאמר מעלה את הראשונה על פי הבור אין תורם מן המוקף רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן מחליף מאן דאמר מעלה את הראשונה על פי הבור תורם מן המוקף ומאן דאמר מעלה כולן על פי הבור אין תורם מן המוקף אמר ליה ר' זעירה ואינו מעורב ע"י גידין