ירושלמי בבא בתרא ט ד

<< | ירושלמי · מסכת בבא בתרא · פרק ט · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הלכה ד משנה

האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב חזרה השושבינות חזרה לאמצע שהשושבינות נגבית בבית דין אבל שילח לו חבירו כדי יין וכדי שמן אינן ניגבין מפני שהוא גמילת חסדים

הלכה ד גמרא

תני האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות המלך בזמן שבאין מכל האריס נוטלין מכח האריס מכח בעל הבית נוטלין מכח בעל הבית כהדא דרב נחמן בר שמואל בר נחמן נתפש לבולי אתא עובדא קומי ר אמי אמר אין אית בניכסוי דנחמן שנתפש לו ינתן לו מנכסיו ואם לאו ינתן לו מן האמצע חלה ונתרפא נתרפא מן האמצע תני רשב"ג אומר כל מכה שיש לה קיצה מתרפא מכתובתה שאין לה קיצה מתרפא מן הנכסים כהדא קריבתיה דר שמעון בר ווא הוות חששה עיינה אתת גבי ר יוחנן אמר לה קציץ הוא אהין אסייך אין קציץ מן פרניך אין לא קציץ בעליך יהיב ליך ולא כן תנינן אל תעשה עצמך כערכי הדיינין ומדר חגיי בשם ר יהושע בן לוי אסור לגלות ליחיד דינו אמר ידע הוה רבי יוחנן דהוא איתא כשירה בגין כן גלי לה בעלה בעי הן דקצץ והיא בעייה הן דלא קצץ למאן שמעין לא לבעלה אמר ר מתנייה הדא דתימר בהוא דלית דיניה עימיה ברם בהוא דאית דיניה עימיה א"ל מילתא