יפה תואר על בראשית רבה/לו/א
| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה לו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח •
והוא ישקיט מעולמו. פי' אם הוא ישקיט את מדת הדין מעולמו. ולפי הגירסא ישקיט בעולמו פי' אם הוא יתן שקט ושלוה בעולמו ולא יפקוד על עון. ומי ירשיע עוד ויסתיר פניו מעולמו (כ"ה הגירסא ביפ"ת גם בשני מעולמו) ולא ישגיח על מעללי הרשעים ומי ישורנו מי ישגיח עוד בלעדו לפקוד לאיש כדרכיו. הלא אז המקרה לבד ישלוט בארץ ועל גוי ועל אדם יחד. פי' בין על הכלל ובין על הפרט תוסר השגחת ה' מהם. וימסרו בידי המקרה ומ"ש כדיין שמותחין כילה על פניו כו' פי' כי הסתרת פניו איננו מעולם וכדעת הכופרים בהשגחה. אבל הקב"ה ראה וידע את מעשיהם ואח"ז הסתיר פניו מהם:
אמרו לו דייך מאיר. פי' כי זה אי אפשר לפרש בדברי אליהוא שבא להסיר השגחת ה' מן הארץ וכמו עבים סתר לו. אבל כוונת דברי אליהוא הוא בענין שכר ועונש. ותחת שאיוב בא ליחס עול במעשה ה'. ענהו אליהוא. כי מלך אשר במשפט לא יעות משפט. ואם הוא ישקיט ויתן שלוה לאדם. אין לבן תמותה להרשיע ולומר כי הוא מצדיק רשע. כי הכל שלו והוא עושה כחכמתו אשר קצרה דעת אנוש להבינה ומביא ראיה מדור המבול אשר נתן להם שלוה מראש לא נמצא מי שמיחה בידו. וכאשר הסתיר פניו מהם מי הוא אשר ישורנו. לאמר לו כי מעשיך לא כשורה המה. והכל נמשך אל הכתובים שלפני זה האמור למלך בליעל וגו' כי מעשה ידיו כלם. וכן בשאר הכתובים ההולכים וסובבים שם לענין זה:
בערביא צוחין לינוקה עוילה. ובא בזה לאפוקי כי לא תפרש על עגלים וולדי הפרה אלא בתינוקות מיירי:
יחד שממנו הושתת העולם. ופי' ועל גוי ועל אדם יחד. כי לפני הקב"ה אין הבדל וכמו שהיה יכול להעמיד את התבל מגוי ומעם רב כן יכול להקים את התבל מאדם אחד. וזה מנח: