ילקוט שמעוני תורה רח

<< · ילקוט שמעוני · תורה · רח · >>

רמז רח

המשך פרק יב

והיה כי יאמרו אליכם בניכם (שמות יב כו). בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה, שסוף עתידה תורה להשתכח. ויש אומרים בשורה טובה נתבשרו, לראות בנים ובני בנים. ויקוד העם וישתחוו (שמות יב כז). למה השתחוו? לפי שנאמר וחמושים עלו בני ישראל (שמות יג יח). אחד מחמשה, ויש אומרים אחד מחמשים. ויש אומרים אחד מחמש מאות. ר' נהוראי אומר: העבודה! אחד מחמש מאות לא עלו, שנאמר רבבה כצמח השדה וגו' (יחזקאל טז ז). ואומר ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א ז). שהיתה האשה יולדת ששה בכרס אחד, ואת אומר אחד מחמש מאות עלו! ואימתי מתו? בשלשה ימי אפלה, שנאמר לא ראו איש את אחיו (שמות י כג). שהיו קוברין את מתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויביהם מפלתם וישישו. ואמרתם זבח פסח (שמות יב כז). שנו רבותינו: כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת. ופסח מנלן? דכתיב שמור את חודש האביב ועשית פסח (דברים טז א). שיהא כל עשייתך לשם פסח. אשכחן שנוי קודש שנוי בעלים מנלן? ואמרתם זבח פסח הוא (שמות יב כז). שתהא זביחה לשם פסח, אם אינו ענין לשנוי קודש דנפקא ליה מהתם תנהו לענין שנוי בעלים. אשכחן למצוה לעכב מנלן? "הוא" לעכב. בין הכא ובין הכא אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן. הואיל וגלי גלי. רב אשי אמר: הואיל וגלי גלי לא אמרינן. אלא מנלן? דכתיב זאת התורה לעולה למנחה וגו' (ויקרא ז לז). ותניא ביום צוותו (ויקרא ז לח). זה בכור ומעשר, ופסח הקישו הכתוב לשלמים, מה שלמים בין שנוי קודש בין שנוי בעלים למצוה. אף כל בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן למצוה. וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן בין זביחה לשאר עבודות למצוה. אף פסח לא תחלוק בו בין זביחה לשאר עבודות לעכב. ואלא "הוא" למה לי. לכדתניא: כל מקום שנאמר "הוא" בזביחה אינו אלא לעכב. אבל אשם לא נאמר בו "הוא", אלא לאחר הקטרת אימורין הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר:

רבן גמליאל אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. אלו הן: פסח, מצה, ומרור. פסח על שום מה? על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, שנאמר ואמרתם זבח פסח וגו'. מרור זה על שום מה על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים שנאמר וימררו את חייהם בעבודה וגו'. מצה זו על שם שנגאלו שנאמר ויאפו את הבצק וגו'. רבי יוסי הגלילי אומר ראויין היו ישראל כליה במצרים עד שגמר האחרון את פסחו שנאמר ואמרתם זבח פסח וגו' ללמדך שכל מי שרואה ושומע נסים שעשה הקב"ה לישראל צריך ליתן שבח והודאה שנאמר ויספר משה לחותנו ויחד יתרו ויאמר יתרו ברוך ה'. וילכו ויעשו בני ישראל ליתן שכר לעשיה ושכר להליכה. ויעשו וכי כבר עשו אלא מכאן שקבלו עליהן לעשות והעלה עליהם המקום כאילו עשו. כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו להודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה ואהרן כן עשו. דבר אחר: מה תלמוד לומר כן עשו, אלא משה ואהרן כן עשו:

ויהי בחצי הלילה. יוצרו חלקו. למה נאמר לפי שהוא אומר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה. וכי אפשר לבשר ודם לעמוד על חציו של לילה אלא מכאן יוצרו חלקו. רבי יהודה בן בתירא אומר היודע שעותיו ועתותיו הוא חלקו. רבי אליעזר אומר נאמר כאן לילה ונאמר להלן לילה מה לילה האמור כאן עד חצות אף לילה האמור להלן עד חצות. וה' הכה שומע אני על ידי מלאך או על ידי שליח תלמוד לומר והכיתי כל בכור לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. וה' הכה כל בכור אפילו ממקומות אחרים. בכורי מצרים שהן במקומות אחרים מנין. תלמוד לומר למכה מצרים בבכוריהם. בכורי חם פוט כוש ולוד מנין תלמוד לומר ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם. מבכור פרעה בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור. או לא בא הכתוב אלא ללמד על בנו שהוא בכור. כשהוא אומר היושב על כסאו הרי בנו אמור הא מה תלמוד לומר מבכור פרעה בא הכתוב ללמד על פרעה שהוא בכור והוא נשתייר מכל הבכורות ועליו הכתוב אומר ואולם בעבור זאת העמדתיך. בעל צפון נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של מצריים. עליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם. עד בכור השבי וכי שבויים מה חטאו אלא שלא יהו השבויים אומרים יראתם הביאה עליהן את הפורענות קשה יראתנו שעמדה על עצמה קשה יראתנו שלא שלטה בנו הפורענות. ללמדך שכל גזירות שהיה פרעה גוזר על ישראל היו השבויין שמחין בהן. ועליהן הכתוב אומר שמח לאיד לא ינקה ואומר בנפול אויבך אל תשמח וגו'. וכתיב בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים האח מהו אומר הנני עליך צור והעליתי עליך גוים. ולא שבויין בלבד היו אלא אפילו עבדים ושפחות שנאמר עד בכור השפחה. וכל בכור בהמה וכי בהמה מה חטאה אלא שלא יהו המצריים אומרים יראתנו הביאה עלינו את הפורענות קשה יראתנו שעמדה לעצמה ולא שלטה בה הפורענות:

ויקם פרעה לילה. שומע אני בשלש שעות, שכן דרך המלכים לעמוד עד שלש שעות, תלמוד לומר לילה. אי לילה שומע אני על ידי שרים ושרות. תלמוד לומר הוא וכל עבדיו וכל מצרים. מגיד שהיה פרעה מחזר על כל בתי עבדיו ועל כל בתי מצרים ומעמידן כל אחד ואחד ממקומו. ותהי צעקה גדולה במצרים. כענין שנאמר [והיתה] צעקה גדולה. כי אין בית וגו'. רבי נתן אומר וכי לא היה שם בית שלא היה שם בכור. אלא מכיון שהיה [הבכור] לאחד מהן מת היה עושה איקונין שלו ומעמידה בתוך ביתו ואותו היום נשחקת ונודקת וניזרת. והיה אותו היום קשה בעיניהן כאילו אותו היום קברוהו. ולא עוד אלא שהיו המצריים קוברים בתוך בתיהן והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומחטטין ומוציאין את הבכורות מתוך כוכיהן ומתעתעים בהן, וקשה היה בעיניהן כאילו אותו היום קברום. ויקרא למשה ולאהרן לילה. מגיד שהיה פרעה מחזר ושואל בכל ארץ מצרים היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי. ויאמר קומו צאו. אמר לו משה: מוזהרין אנו שלא לצאת אלא בפרהסיא, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. דבר אחר: ויקרא למשה ולאהרן למה נאמר? לפי שהוא אומר ויאמר לו פרעה לך מעלי וגו' ויאמר משה כן דברת. יפה דברת בזמנו דברת לא אוסיף עוד ראות פניך. אלא וירדו כל עבדיך אלה אלי. שאין תלמוד לומר אלא שסופו עתיד לירד בראשונה אלא שמשה חלק כבוד למלכות. ויקוד העם וישתחוו (כתוב ברמז קע"ח):

תנו רבנן: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. מאי תלמודא? הא קמשמע לן דעת רצון מילתא היא. ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו. היה פרעה הולך בלילה ומסבב בכל שוק ושוק ואומר היכן הוא משה והיכן הוא דר. והיו בניהם של ישראל משחקים בו ואומרים לו פרעה להיכן אתה הולך? והוא אומר להם למשה אני מבקש. והם אומרים כאן הוא דר, ומשחקים בו עד שעמד עליו. אמר קומו צאו מתוך עמי. אמר לו משה: וכי גנבי אנו! הקב"ה אמר לנו לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. אמר לו: בבקשה ממך קומו צאו. אמר לו משה: למה אתה מטריח הרבה? אמר לו: שאני בכור ומתירא אני שמא אמות. אמר לו משה: אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. ולא תאמר שפרעה לבד היה דוחק אלא כל מצרים היו דוחקין, שנאמר ותחזק מצרים. אמר להם הקב"ה: חייכם! אין כולכם מתים כאן אלא בים. למה לא מתו כולם במכת בכורות אלא בים? אמר ר' שמואל בר נחמני בערמה באו מצרים על ישראל, אמרו אם משעבדים אנו אותם באש יכול אלקיהן להביא עלינו אש מלמעלה כשם שהביא על הסדומים. אלא נשבע שלא יביא מבול בואו ונשתעבדם במים. אמר להם הקב"ה אני נשבעתי שאיני מביא עוד מבול לעולם, חייכם! אותן האנשים הולכין למבול, שנאמר יגירוהו על ידי חרב. אותן האנשים נגררין והולכין מעצמן לים. מנת שועלים יהיו. אמר שלמה אחזו לנו שועלים (כתוב ברמז פ"ו):

קומו צאו. מלמד שהיה פרעה דופק על פתחן של משה ואהרן, אמרו לו הא שוטה בלילה אנו יוצאין. אמר להם קומו צאו. אמרו לו: וכי גנבים אנחנו! בבקר אנו יוצאין, אמר הרי מתו כל מצרים, שנאמר כי אמרו כלנו מתים. אמרו לו: ומבקש אתה לכלות את המכה הזו ממך? אמור: הרי אתם ברשותכם הרי אתם עבדיו של הקב"ה. התחיל פרעה צוח: לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם. צריכין אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו, שנאמר הללויה הללו עבדי ה'.

גם אתה תתן בידנו (כתוב ברמז צ"ב). קומו צאו. אני אמרתי מי ומי ההולכים. ואתם אומרים בנערינו ובזקנינו וגו'. קומו צאו, אני אמרתי צאנכם ובקרכם יוצג, ואתם אומרים וגם מקננו ילך עמנו. גם צאנכם גם בקרכם קחו. אתה אומר גם אתה תתן בידנו. קחו מה שדברתם ולכו. וברכתם גם אותי. התפללו עלי כדי שתכלה ממנו הפורענות. ותחזק מצרים על העם. מגיד שהיו מבהילין אותן וטורדין אותן לצאת. כי אמרו כלנו מתים. אמרו לא כגזירת משה, משה אמר ומת כל בכור. והיו סבורין מי שיש לו ארבעה או חמשה בנים לאחד מהן לא היה אחד מת אלא הבכור שבהן. והן לא היו יודעין שנשיהן חשודות על העריות והיו כולן בכורות מרווקים אחרים. הן עשו בסתר והמקום פרסמן בגלוי. והרי דברים קל וחומר, ומה אם מדת פורענות המעוטה העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי, קל וחומר למדת טובה המרובה:

וישא העם את בצקו טרם יחמץ. מגיד שלשו את העיסה ולא הספיקו לחמצה עד שנגאלו. וכן אתה מוצא לעתיד לבוא מהו אומר ישבות מעיר מלוש בצק עד חמצתו. משארותם אלו שיירי מצה ומרור. או אינו אלא שיירי פסחים. כשהוא אומר ולא תותירו ממנו עד בקר הרי שיירי פסחים אמורים. הא מה תלמוד לומר משארותם אלו שיירי מצה ומרור. צרורות בשמלותם ר' נתן אומר וכי לא היה שם בהמה והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וגו' ומה תלמוד לומר צרורות בשמלותם על שכמם. אלא שהיו ישראל (קיב) מחבבין את המצוות. ובני ישראל עשו כדבר משה. וכי מה אמר להם משה לישראל במצרים, הרי הוא אומר דבר נא באזני העם. וכן עשו בני ישראל. וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. שאין תלמוד לומר שמלות אלא מכאן שהכסות היתה חביבה עליהן יותר מן הכסף ומן הזהב, אחרון אחרון חביב:

וה' נתן את חן העם וגו' וישאילום. כמשמעו, לא הספיק לומר השאילני עד שהוא מוציא ונותן לו דברי ר' ישמעאל. ר' יוסי הגלילי אומר: האמינו בהם משלשת ימי אפלה, שהיו אומרים ומה אם בשעה שהיינו באפלה והן באורה לא נחשדו, ועכשיו הן נחשדין. רבי אליעזר אומר: רוח הקודש שרתה עליהן והיה אומר לו השאילני כליך המונח לך במקום פלוני, והלה מוציא ונותן לו. ואין חן אלא רוח הקודש, שנאמר ושפכתי על בית דוד רוח חן ותחנונים. ר' נתן אומר: אין צריך לומר וישאילום, אלא מה שלא שאלו היו משאילין אותן. וכך היה אומר תן לי חפץ פלוני, והיה אומר להם טול לך זה ואחר כיוצא בו. וינצלו את מצרים. מגיד שהעבודה זרה שלהם נתכה ובטלה וחוזרת לכתחילה, ומנין שבזת הים גדולה מבזת מצרים? שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים. עדי זו בזת מצרים. עדיים זו בזת הים. כנפי יונה נחפה בכסף זו בזת מצרים. ואברותיה בירקרק חרוץ זו בזת הים. תורי זהב נעשה לך זו בזת הים. עם נקודות הכסף זו בזת מצרים:

וישאילום. מלמד שהשאילום בעל כרחם. איכא דאמרי בעל כרחייהו דמצריים דכתיב ונות בית תחלק שלל. ואיכא דאמרי בעל כרחייהו דישראל משום טרחא. וינצלו את מצרים אמר ר' אסי שעשאוה כמצולה שאין בה דגים. ר' שמעון בן לקיש אמר כמצודה שאין בה דגן (כתבו ברמז ק"י וברמז קנ"ד):

ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה. מרעמסס לסכות מהלך ארבעים פרסה הולך קולו של משה מהלך ארבעים פרסה, ואל תתמה הרי הוא אומר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם וגו' והיה לאבק על כל ארץ מצרים. והרי דברים קל וחומר ומה אם אבק שאין דרכו להלך הלך מהלך ארבעים פרסה, קל וחומר לקול שדרכו להלך כהרף עין. נסעו בני ישראל מרעמסס לסכות, לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים: