ילקוט שמעוני על בראשית כד א
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק כ"ד • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ז • ח • י • יא • יב • יג • טו • טז • יז • כא • כב • כג • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • מב • מט • נ • נג • נה • נז • נח • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו • סז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃
ואברהם זקן בא בימים. כתיב: "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא". ר' מאיר אזל לממלא, ראה אותן כולן שחורי ראש, אמר להם: תאמר ממשפחות בני עלי אתם, דכתיב ביה: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". אמרו לו: רבי, התפלל עלינו! אמר להם: לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, דכתיב: "עטרת תפארת שיבה", מהיכן היא מצויה? "בדרך צדקה". ממי את למד? מאברהם; על ידי שנאמר בו "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה" – זכה לזקנה, שנאמר: ואברהם זקן.
"עוז והדר לבושה", עוז והדר לבושה של תורה. "ותשחק ליום אחרון", אימתי משחקת? ליום אחרון, מתן שכרה לעתיד לבא. ממי אתה למד? מאברהם; על ידי שכתוב "ושמרו דרך ה'" וגו' זכה לזקנה, שנאמר: ואברהם זקן.
"אורך ימים בימינה", לעתיד לבוא; "בשמאלה עושר וכבוד", בעולם הזה: אפילו שהיא באה להשמאיל לאדם, עושר וכבוד. ממי אתה למד? מאברהם, על ידי שכתוב בו וכו'.
"יפיפית מבני אדם", נתיפית בעליונים, שנאמר: "אראלם צעקו חוצה"; נתיפית בתחתונים, "נשיא אלהים אתה בתוכנו"; "על כן ברכך אלהים לעולם", וה' ברך את אברהם בכל.
"מי יעלה בהר ה'", זה אברהם; "ומי יקום במקום קדשו", זה אברהם, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום". "נקי כפים", "אם מחוט ועד שרוך נעל". "ובר לבב", "חלילה לך מעשות כדבר הזה". "אשר לא נשא לשוא נפשו[1]", זה נפשו של נמרוד. "ולא נשבע למרמה", "הרמותי ידי אל ה'". "ישא ברכה מאת ה'", וה' ברך את אברהם בכל.
אברהם היה מברך את הכל, שנאמר: "ונברכו בך כל משפחות האדמה"; ומי מברך את אברהם? הקב"ה, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל. משה נִסָן של ישראל: "מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'"; ומי הוא נסו של משה? הקב"ה, שנאמר: "ויקרא שמו ה' נסי". דוד רועה של ישראל, שנאמר: "אתה תרעה את עמי את ישראל"; ומי הוא רועה של דוד? הקב"ה, שנאמר: "ה' רועי לא אחסר". ירושלים אורו של עולם, שנאמר: "והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך"; ומי הוא אורו של ירושלים? הקב"ה, שנאמר: "והיה ה' לך לאור עולם".
ואברהם זקן בא בימים. זקן, זה שקנה שני עולמים. יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה; אבל כאן זקנה כנגד ימים, וימים כנגד זקנה. בא בימים, בא בדיופלין. ר' ברכיה אמר: בא בפילון מפולש לחיי העולם הבא. אמר ר' יצחק: בא באותן הימים שכתוב בהן, "עד אשר לא יבואו ימי הרעה".
וה' ברך את אברהם בכל. ר' יהודה אומר: שנתן לו נקבה. אמר ר' נחמיה: עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה? אלא וה' ברך את אברהם בכל, שלא נתן לו נקבה כל עיקר. ר' לוי אמר תלת: שהשליטו ביצרו, ועשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא חסר קילרין שלו כלום. ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא: שלא חזר ונסה אותו:
רבי חמא בר חנינא אמר: מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. היו במצרים – ישיבה עמהם, שנאמר: "לך ואספת את זקני ישראל". במדבר ישיבה עמהם, שנאמר: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: ואברהם זקן. יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק". יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ועיני ישראל כבדו מזוקן". אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו". מהו "המושל בכל אשר לו"? המושל בתורת רבו. "הוא דמשק אליעזר", שדולה ומשקה תורת רבו לאחרים.
ואברהם זקן, זה אחד משבעה מופתים (כתוב ברמז ע"ז):
עד אברהם לא הוה זקנה, [מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק], אתא אברהם ובעי רחמי והוי זקנה, שנאמר: ואברהם זקן. עד דאתא יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב ובעי רחמי והוי חולשא, שנאמר: "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה". עד דאתא אלישע לא הוי קצירא דאתפח, אתא אלישע ובעי רחמי, שנאמר: "ואלישע חלה את חליו" וכו', ושלשה חלאים חלה וכו':
ואית דמפקין לה בהאי לישנא: אברהם תבע זקנה, אמר לפניו: רבונו של עולם, אדם ובניו נכנסין למקום אחד, אין העולם יודעין למי יכבד; ומתוך שאתה מעטרו בזקנה ושיבה, אדם יודע למי מכבד. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין בו זקנה, וכיון שעמד אברהם אבינו נתן לו זקנה, הדא הוא דכתיב: ואברהם זקן. יצחק תבע יסורין, אמר לפניו: רבונו של עולם, אדם מת בלא יסורין, מדת הדין מתוחה כנגדו ומת, ואם את מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד אבינו יצחק נתן לו יסורין, דכתיב: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות". יעקב תבע את החולי, אמר לפניו: רבון העולמים, אדם מת בלא חולי, אינו מיישב בין בניו; ומתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים, הוא מיישב בין בניו. אמר לו: חייך, דבר חטוב תבעת וממך הוא מתחיל, הדא הוא דכתיב: "ויגד ליוסף הנה אביך חולה". אברהם חידש זקנה, יצחק חידש יסורין, יעקב חנידש את החולי, חזקיהו מלך יהודה חידש חולי שני; אמר לפניו: רבון העולמים, לא טוב לאדם שהעמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד הוא עושה תשובה שלמה. אמר לו: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל; הדא הוא דכתיב: "מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו", מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם:
וה' ברך את אברהם בכל. עד שהוא בין הבתרים, בשרו שהוא נותן לו בן אחר נ"ב שנה. בן מ"ח שנה הכיר לבוראו, באותה שעה בשרו. בכל, בזכות המעשר, שנאמר: "ויתן לו מעשר מכל".
תניא: וה' ברך את אברהם, ר' מאיר אומר: שלא היתה לו בת. ר' יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו ובכל שמה. ר' אלעזר המודעי אומר: איצטגנינות גדולה היתה לאברהם בלבו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. ר' שמעון בן אלעזר אומר: מרגלית טובה היתה לאברהם אבינו תלויה בצוארו, שכל חולה הרואה אותה מיד נתרפא; ובשעה שנפטר אברהם אבינו, נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: מידלי יומא אידלי קצירא. דבר אחר, שלא מרד עשו בימיו. דבר אחר, שעשה ישמעאל תשובה בימיו.
תנו רבנן: שלשה לא שלט בהם יצר הרע, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל, "מכל", "כל". שלשה הטעימן הקב"ה מעין העולם הבא ואלו הם: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל. ששה לא שלט בהן מלאך המות: אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים, דכתיב בהו "על פי ה'"; ומרים אף על גב דלא כתיב בה, אתיא "שָם" "שָם" ממשה. ומפני מה לא נאמר בה? שגנאי הדבר לומר אצל אשה. תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה. אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים, דכתיב בהו על פי ה'. בנימין בן יעקב דכתיב ביה: "ידיד ה' ישכן לבטח". ויש אומרים אף דוד, דכתיב: "אף בשרי ישכון לבטח":
- ^ כן הוא נוסח הכתיב בחלק מהמסורות, עיינו מנחת שי על תהלים כד.