ילקוט שמעוני על בראשית יט כד
| ילקוט שמעוני על בראשית • פרק י"ט • פסוק כ"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ח • ט • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לו • לז • לח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַֽיהֹוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גׇּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃
וה' המטיר. "כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש". כהדא סליי בליי, כשלשול זה שהוא נמחה בצואה, כאשת הזאת שהיא אינה מספקת לראות שמש עד שהיא חוזרת לעפרה. דבר אחר: כאשת איש שזנתה והיא מתביישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו קודם שלא תחזינה שמש; הדא הוא דכתיב: השמש יצא על הארץ וגו'.
וה' המטיר על סדום. לשתי מדינות שמרדו במלך; אמר המלך: אחת תשרף באש משלה, ואחת תשרף מן טמיון. כך להלן באדום, "ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית"; ברם הכא, וה' המטיר על סדום. אמר ר' אבין: לשפחה שהיתה רודה פת בתנור, בא בנה ורדה גחלים ונתנה לו, בא בן גברתה רדה פת ונתנה לו; גחלים ופת יצאו מן התנור. כך להלן, "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"; ברם הכא, וה' המטיר על סדום.
וה' המטיר על סדום, זה גבריאל; מאת ה', זה הקב"ה. כל מקום שנאמר "וה'", הוא ובית דינו. הקב"ה מזכיר שמו שני פעמים (כדכתוב ברמז ל"ט):
גפרית ואש מאת ה'. הדא הוא דכתיב: "ימטר על רשעים פחים", גומרין ומצדין. "אש וגפרית", אמר ר' יודן: אדם מריח גפרית – נפשו סולדת עליו, למה? שהיא יודעת שנדונת בו לעתיד לבוא. "ורוח זלעפות מנת כוסם", ר' ישמעאל בר נחמן משום ר' יונתן: כפיילי פוטירין לאחר המרחץ.
אמר רבי חנינא: אין דבר רע יורד מלמעלן. איתיבון, והכתיב: "אש וברד שלג וקיטור"? אמר להו: רוח סערה הוא עושה דברו. מלתא דרבי שמעון בן לקיש פליגא אהא, דאמר ר' חנינא בן פזי: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב", מכאן שיש לו אוצרות רעות.
מאת ה' מן השמים, כמרתק מן גבר.