ילקוט שמעוני על בראשית טז ד
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק ט"ז • פסוק ד' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃
ויבוא אל הגר ותהר. מביאה ראשונה נתעברה. אמר ר' אלעזר: לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. התיבון ליה, והכתיב: "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן"? אמר ר' תנחום: שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה. אמר ר' חנינא בן פזי: הקוצים הללו אינן לא נכושין ולא נחרשים ולא נזרעין ומאליהן יוצאים ומתרוממות ועולין; החטים הללו כמה צער וכמה יגיעה עד שיעלו. ולמה נתעקרו האמהות? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן; הדא הוא דכתיב: "יונתי בחגוי הסלע" וגו', מפני מה עקרתי אתכם? בשביל "הראיני את מראיך". רבי חנינא בר פפא אמר: כדי שיהו מתרפקות על בעליהן בנוין. ר' חייא בר אבא אמר כדי שיצאו רוב השנים בלא שעבוד. ר' מאיר אומר: כדי שיהנו מהן בעליהן, שכל זמן שאשה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתועבת מבעלה, שכל צ' שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באו לשאול בשלומה, והיא אומרת להם: צאו ושאלו בשלום של עלובה זו, והגר אומרת להם: שרי גברתי אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת; אילו היתה צדקת, ראו כמה שנים לא נתעברה, ואני בלילה אחת נתעברתי. ושרי אומרת: עם דא אנא משגחא מיסב ומיתן? הלואי נסיב וניתן עם מרה.