ילקוט שמעוני על בראשית ז יב
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק ז' • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יז • יח • כ • כב • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃
ויהי הגשם על הארץ, עד כ"ז בכסליו. "ויגברו המים מאה וחמשים יום", עד א' בסיון, והמים היו עומדין ודוממין מאה וחמשים, והרשעים נדונין בהן כל אחד ואחד לפי מעשיו, מכ"ז בכסליו עד אחד בסיון. "ויחסרו המים מקץ חמשים ומאת יום", מן אחד בסיון התחילו לחסור, שנאמר: "והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש", עשירי לירידת גשמים, זה אב, שמקצת היום ככולו. והמים היו גבוהים ט"ו אמה, כלו לס' יום, אמה לארבעה ימים, טפח ומחצה בכל יום. "ותנח התבה בחדש השביעי", זה סיון, כשאתה מתחיל למנות משפסקו גשמים מלירד. נמצאת התיבה נוחה לי"ו יום; הרי כמה היתה גבוהה מן הארץ? ארבע אמות, ומשוקעת בתוך המים י"א אמה. "ויהי מקץ ארבעים יום", לקץ שהתחיל המים לחסור בי' בתמוז, "ויפתח נח את חלון התבה וישלח את היונה". שהה ז' ימים, "ויוסף שלח את היונה". שהה ז' ימים עוד, "וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד", אלא הלכה וישבה לה על אחד ההרים. "בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים", הא כשאתה מתחיל למנות מאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים. "ויהי באחד ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש", למדנו שיום אחד שנכנס לחודש ככל החודש, חודש אחד מן השנה ככל השנה. יום אחד נכנס בחודש מונין אותו חודש שלם, חודש אחד נכנס בשנה מונין אותו שנה שלמה. "חרבו המים מעל הארץ", נבלעו במקומן, ועדיין הארץ לחה ועשויה כמקפה. המתינו ולא זרעו עד שירדו להם גשמים, מפני שמי המבול היו לקללה ולא בכלל ברכה. "ובחדש השני בשבעה לחודש", זה מרחשון. "יבשה הארץ" ונעשה גריד, הרי י"ב חדש וי"א יום; ואלו י"א יום מה טיבן? מלמד שימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום.