ילקוט שמעוני על בראשית ז ב

<< | ילקוט שמעוני על בראשיתפרק ז' • פסוק ב' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טז • יז • יח • כ • כב • כג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ז', ב':

מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ׃


מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' איש ואשתו. אישות לבהמה מי איכא? אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא ידע? אמר רב חסדא: העבירן לפני התיבה; כל שהתיבה קולטתן, בידוע שלא נעבדה בהן עבירה. ר' אבהו אמר: מאותן הבאים מאליהם.

אמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם מפיו דבר מגונה, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה, שנאמר: ומן הבהמה אשר איננה טהורה. רב פפא אמר תשע, שנאמר: "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור". רבינא אמר עשר, וי"ו ד"טהור". רב אחא בר יעקב אמר י"ו, שנאמר: "כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור". תנא דבי ר' ישמעאל: לעולם ידבר אדם בלשון כבוד, שהרי בזב קראו מרכב, ובזבה קראו מושב. ואומר "ותבחר לשון ערומים". מאי "ואומר"? וכי תימא הני מילי בדאורייתא, אבל בדרבנן לא, תלמוד לומר "ותבחר לשון ערומים". וכי תימא הני מילי בדרבנן, אבל במילי דעלמא לא, תלמוד לומר: "ודעת שפתי ברור מללו".

ובאשה לא כתיב מרכב? והכתיב: "ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה"? התם משום ביעתותא דגמל אורחיה הוא. והכתיב: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם"? התם משום בניו אורחיה הוא. והכתיב: "והיא רוכבת על החמור"? התם משום ביעתותא דליליא אורחא הוא; ואיתימא ביעתותא דליליא ליכא, מיהו וכו'. ובאורייתא מי לא כתיב "טמא"? אלא כל היכא דכי הדדי נינהו, משתעי בלשון כבוד; כל היכא דנפישי מילי, משתעי בלשון קצרה, דאמר רב הונא משום ר' מאיר: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. והא רוכבת ויושבת דכי הדדי נינהו וקאמר? "רכבת" כתיב.

הנהו תרי תלמידי דהוו בשיבבותא דרב ויתבי קמיה, חד אמר: שויתן להא שמעתא כדבר אחר מסנקן, וחד אמר: כגדי מסנקן, ולא אישתעי רב בהדי דהאיך. הנהו תרי תלמידי דהוו יתבו קמיה דהלל, וחד מנייהו רבן יוחנן בן זכאי, ואמרי לה קמיה דרבי וחד מנייהו ר' יוחנן; חד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה? וחד אמר: מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה? אמר: מובטח אני בזה שיורה הוראה בישראל, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. הנהו תלתא כהני, חד אמר: הגיעני כפול, וחד אמר: הגיעני כזית, וחד אמר: כזנב הלטאה. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. והתניא: אין בודקין מן המזבח ולמעלה? אלא אימא שחץ פסול; ואיבעית אימא איהו הוא דארע נפשיה.

ההוא גוי דהוה סליק ואכיל פסחא בירושלים, אמר: כתיב "כל ערל לא יאכל בו" וכתיב "כל בן נכר לא יאכל בו", ואנא קא אכילנא משופרי שופרי. אמר ליה ר' יהודה בן בתירא: כי סלקת התם אימא להו ספו לי מאליה. כי סליק אמר להו: ספו לי מאליה. אמרו ליה: אליה לגבוה סלקא! אמרו ליה: מאן אמר לך הכי? אמר להו: ר' יהודה בן בתירא. אמרו: מאי האי דקמן? בדקו בתריה ואשכחוהו דגוי הוא וקטלוהו. שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא: שלם לך רבי יהודה בן בתירא, דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים.

רב כהנא חלש, שדרו רבנן לר' יהושע בריה דרב אידי, אמרו ליה: זיל בדוק מאי דיניה. אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה ואתא. אמרו ליה: נח נפשיה? אמר להו: אנא לא קאמינא; "מוציא דבה הוא כסיל". יוחנן חקוקאה נפק לקרייתא. כי אתא אמרו ליה: חטין נעשו יפות? אמר להו: שעורים נעשו יפות. אמרו ליה: צא ובשר לסוסים ולחמורים, דכתיב: "והשעורים והתבן לסוסים". מאי הוה ליה למימר? אשתקד נעשו יפות, אי נמי עדשים נעשו יפות. רב בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה דר' חייא, כי סליק להתם אמר ליה: אבא קיים? אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אימא קיימת? אמר ליה: אבא קיים? אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי והולך אחרי כלי לבית המרחץ. שמע מינה תלת, שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד, ושמע מינה מקצת היום ככולו.

"את הגמל כי לא מפריס פרסה" אין כתיב כאן, אלא "כי מעלה גרה הוא"; "ואת השפן כי איננו מפריס פרסה" אין כתיב כאן, אלא "כי מעלה גרה הוא"; "ואת החזיר כי איננו מעלה גרה" אין כתיב כאן, אלא "כי מפריס פרסה הוא".