ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תשכח


שם נפלו פועלי און. א"ר חייא לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם יש לו אוהב עשיר נדבק בו ונכסף בו כיון שרואה שמטה ידו פורש ממנו ולא עוד אלא שמלעיג עליו, והקב"ה אינו כן אלא אם נופל זוקפו שנאמרר וזוקף לכל הכפופים, אבל לעומדים הוא מפיל שנאמר שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום (ברמז תקנ"ז):

לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה. זהו שאמר הכתוב בני אל יקנא לבך בחטאים ובמה יקנא לבך ביראת ה' כל היום, אל תקנא בנרן של רשעים שכמה שמן יש בו שמינית או רביעית אין לו אחרית. שמן (שלם) [כלה] והנר מתכבה, וכה"א כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך הלכה האורה שלו. קנא בנר שאינו נדעך לעולם ואינו פוסק ואי זה זה כי נר מצוה ותורה אור, אמר הקב"ה קנא שאלמלא הקנאה אין העולם עומד אין אדם נוטע כרם אין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית, אלמלא שקנא אברהם לא היה קונה שמים וארץ, אימתי קנא כשאמר למלכי צדק כיצד יצאתם מן התבה אמר לו בצדקה שעשינו שם אמר לו ומה צדקה עשיתם בתבה וכי עניים היו שם והלא לא היו שם אלא נח ובניו ועם מי הייתם עושין צדקה, אמר לו עם הבהמה וחיה ועוף לא היינו ישנים אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה, אותה שעה אמר אברהם ומה אלו אלולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, אותה שעה ויטע אשל בבאר שבע "אכילה "שתיה "לויה: