ילקוט שמעוני/שמות/רמז שצב
ועתה הניחה לי. אמר רבי אלעזר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו מלמד שתפס משה להקב"ה כאדם שתפס לחברו בבגדו ואמר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתסלח ותמחול להם. ואעשה אותך לגוי גדול אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך כסא של רגל אחד היאך יכול לעמוד ולא עוד אלא שיש לי בשת פנים מאבותי עכשיו יאמרו ראו פרנס שעמד עליהם בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים:
ויחל משה מלמד שעמד משה בתפלה עד שהוחלה. אביי אמר עד שחלהו להקב"ה בתפלתו. רבא אמר עד שהתיר לו נדרו דכתיב הכא ויחל וכתיב התם לא יחל דברו ואמר מר הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו. אמר רבי יוחנן מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם שנאמר ועתה אם תשא חטאתם וגו'. רבי יצחק אמר מלמד שהחל עליהם מדת הדין למדת רחמים. רבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם חולין הוא לך לעשות כדבר הזה. ויחל משה וגו' תניא רבי אליעזר אומר מלמד שעמד משה בתפלה עד שאחזתו אחילו. מאי אחילו אש של עצמות אשתא דגרמי. כמה ישהה בין תפלה לתפלה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שיתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתחול דעתו עליו. מאן דאמר כדי שיחונן דכתיב ואתחנן אל ה'. ומאן דאמר כדי שתחול דעתו דכתיב ויחל משה. ירד משה מן הרקיע והלוחות בידו ולא שברן עד שראה בעיניו שנאמר ויהי כאשר קרב אל המחנה. אותה שעה ויחר למשה וישלך מידיו את הלוחות אמר לו הקב"ה משה לא היית מאמין לי שעשו ישראל את העגל סרו מהר מן הדרך אשר צויתים שקד משה היאך לזכות את ישראל אמר לו רבונו של עולם אני נצטויתי שמא עברתי את הצווי הן לא נצטוו מה אמרת בסיני אנכי ה' אלהיכם לא אמרת אלא אנכי ה' אלהיך. לא יהיה לכם לא אמרת אלא לא יהיה לך. אמר רבי חייא לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה. אמר רבי יצחק מן הלוחות ריצה משה את הקב"ה לישראל מה עשה לו עלה לו אצל הקב"ה כעוס אמר לו בניך חוטאין ואת נותן עלי קטדיקי עצמו כאלו כועס על ישראל שנאמר וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם וגו'. כיון שראה הקב"ה כך אמר לו שתי פנים בכעס אני ואתה כועסין עליהן מיד ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. אמר לו הקב"ה לא יהו שתי הפנים בכעס אלא כשאהיה נותן רותחין הוי נותן צונן וכשתהא נותן רותחין אהיה נותן צונן. אמר לו משה רבונו של עולם והיאך אתה אומר אמר לו הוי אומר חלה מה עשה משה ויחל משה אמר והרי בניך מרים חלה אותם. דבר אחר אמר לו משה רבונו של עולם יודע אני שאתה אוהב בניך ואין אתה מבקש אלא מי שילמד עליהן סניגוריא שנאמר ועתה הניחה לי וכי תפוס היה בו אלא אינו מבקש אלא מי שיבקש עליהן רחמים. דבר אחר ועתה הניחה לי אמר משה רבונו של עולם עקור העליונים והתחתונים ואחר כך אתה עוקר את ישראל שנאמר השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ואחר כך ויושביה כמו כן ימותון. אמר ליה משה ואפילו אתה עוקר את השמים ואת הארץ לאלו אי אתה יכול לעקור שכשנשבעת לאבותם לא נשבעת לא בשמים ולא בארץ אלא בשמך שמא אתה יכול לבטל את שמך. אמר משה רבונו של עולם חשוב אותן כסדום מה אמרת בסדום חמשים הצדיקים וירדת עד עשרה ואני מעמיד לך מאלו שמונים צדיקים אמר ליה הקב"ה העמד אמר ליה משה הרי שבעים זקנים אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר פינחס וכלב הרי שבעים ושבעה אמר ליה הקב"ה משה היכן הן עוד שלשה צדיקים ולא היה מוצא אמר ליה משה רבונו של עולם אם החיים אינן יכולין לעמוד להן בפרצה הזאת יעמדו המתים אמר ליה עשה בזכות שלשת אבות והרי שמונים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד אמר ליה סלחתי כדברך. אמר שלמה ושבח אני את המתים אמר משה רבונו של עולם חיים הן המתים חשוב כמו שהן עומדים ומבקשים על בניהם מה היית משיבן כיון שאמר ליה משה הדבר הזה מדי וינחם ה' על הרעה. למה ה' יחרה אפך בעמך זה שאמר הכתוב מוכיח אדם אחרי חן ימצא מחליק לשון אמר רבי חמא בר חנינא מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שכתוב בהן ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם מהו אחרי בשביל להביאם אחרי. חן ימצא זה משה שכתוב בו וגם מצאת חן בעיני. ממחליק לשון זה בלעם שהחליקן בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים. דבר אחר מהו אחרי אמר הקב"ה כביכול מי שהוכיחני אחרי ישראל והוכיח ישראל אחרי לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה להקב"ה אמר למה ה' יחרה אפך. מהו למה אמר רבי יצחק בשעה שעשו ישראל אותו מעשה בקש לכלות שונאיהם אמר משה העגל הזה טוב הוא לסייע לך אמר ליה הקב"ה מה מסייע לי אמר ליה משה אתה מוריד גשמים והוא מוריד טללים אתה מוציא את הרוחות והוא מוציא את העננים אמר ליה משה אף אתה טועה בעגל אמר משה רבונו של עולם אם כן למה ה' יחרה אפך בעמך. ולישראל הוא אומר אתם חטאתם חטאה גדולה. משל למה הדבר דומה למלך שכעס על אשתו וטרדה והוציאה מביתו כששמעו השושבינין הלכו אצל המלך אמרו לו אימר כך אדם עושה לאשתו מה עשתה לך הלכו אצלה ואמרו לה עד מתי את מכעסת אותו קדמותך הוא תנינותך הוא. אף משה כשהלך אצל הקב"ה אמר לפניו למה ה' יחרה אפך בעמך לא בניך הם. וכשהלך אצל ישראל אמר להם עד מתי אתם מכעיסים אותו קדמתכון הוא תנינותכון הוא:
למה יאמרו מצרים. זה שאמר הכתוב היום גלותי את חרפת מצרים. לפי שראה פרעה באצטנגינות ואמר להם לישראל ראו כי רעה נגד פניכם אמר להם אני רואה באצטגנינות שלי כוכב אחד עולה לקראתכם שמו רעה והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל במדבר בעגל אמר משה בתפלתו למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם זהו שאמרנו לכם ראו כי רעה נגד פניכם מיד וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה שמל אותם יהושע וזהו שנאמר היום גלותי את חרפת מצרים שהיו אומרים דם אנו רואים עליכם:
זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל לפיכך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. חזקיה תלה בזכות עצמו שנאמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך לפיכך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי. והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי הנה לשלום מר לי מר אפילו בשעה ששגר הקב"ה שלום מר הוא לי. זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך מאי בך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אילו בשמים ובארץ נשבעת להם הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה ועכשיו שנשבעת להם בך בשמך מה שמך חי וקיים ולעולמי עולמים כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים. ותדבר אליהם ארבה וגו' אשר אמרת מיבעיא ליה. אמר רבי אלעזר עד כאן דברי תלמיד מכאן ואילך דברי הרב. ורבי שמואל בר נחמני אמר אלו ואלו דברי תלמיד אלא כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם דברים שאמרת לי לך ואמור להן לישראל בשמי הלכתי ואמרתי להם בשמך עכשיו מה אני אומר להם:
והלוחות מעשה אלהים המה. הלוחות לא נבראו מן הארץ אלא מן השמים וכשאמר לו המקום פסל לך מחצב של סנפירינון נברא למשה בתוך אהלו וחצבו שנאמר ויפסול שני לוחות אבנים. ארבעים יום עמד משה בהר לקח את התורה וירד בעשור לחדש ביום הכפורים והנחילה לישראל לחק. והלוחות מעשה אלהים המה ואומר ויראו את אלהי ישראל מקיש מעשה למעשה מה מעשה האמור להלן של ספיר אף מעשה האמור כאן של ספיר:
והמכתב מכתב אלהים הוא. אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עמודין ואמר רב כתב שבלוחות נקרא מבפנים נקרא מבחוץ. נבוב בובן. בהר רהב. סרו ורס :
ויהי כאשר קרב אל המחנה. בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות דתניא בששה בחדש נתנו דברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו. מאן דאמר בששה נתנו בשבעה עלה וכתיב ויהי משה בהר וגו':