ילקוט שמעוני/שמות/רמז שצג


ארבעה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום שבר הלוחות ופירש מן האשה וכו'. כיצד אמר אם ישראל שלא נזדמנו אלא לפי שעה ולא נתקדשו אלא לקבל י' דברות נאמר אל תגשו אל אשה אני שאני מזומן לכך בכל יום ובכל שעה ואיני יודע אימתי מדבר עמי אם ביום אם בלילה על אחת כמה וכמה והסכימה דעתו לדעת המקום. רבי יהודה בן בתירה אומר פה אל פה אדבר בו פה אל פה אמרתי לו פרוש מן האשה שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד. פירש מאהל מועד אמר ומה אהרן אחי שמשוח בשמן המשחה ומרובה בגדים אמר ליה הקב"ה אל יבוא בכל עת אני שאיני מזומן לכך על אחת כמה וכמה. שבר הלוחות כיצד בזמן שעלה ונטלן וירד שמח שמחה גדולה כיון שסרחו ישראל אמר אם אני נותן להן מזקיק. אני אותן למצות חמורות ומחייב אני אותם מיתה לשמים שכן כתוב לא יהיה לך. חזר לאחוריו וראוהו הזקנים ורצו אחריו אחז משה בראשי הלוחות והן אחזו בראשן וחזק כחו של משה יותר מכחן של שבעים זקנים שנאמר ולכל היד החזקה נסתכל משה בלוחות וראה הכתב שבהן שפורח וכבדו על ידי משה ונפלו מידיו ונשתברו. אחרים אמרו לא שבר עד שנאמר לו מפי הגבורה אשר שברת אמר לו יפה כחך ששברת. רבי מאיר אומר ויהיו שם כאשר צוני שנצטוה ושבר הלוחות. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיר בתשובה שמתוך תשובה שהשיב אהרן למשה פקרו האפיקורסים שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה:

ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר וגו'. אמר רב חסדא שבטו של לוי לא עבד אלילים שנאמר ויעמוד משה בשער המחנה וגו'. איתיביה האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. אביו אבי אמו מישראל אחיו אחיו מאמו בניו בני בתו מישראל. שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר מאחר שמעשה העגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה אמר לה אין חכמה לאשה אלא בפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו. איתמר רב ולוי חד אמר זיבח וקיטר בסייף גיפף ונישק במיתה שמח בלבו בהדרוקן. וחד אמר עדים והתראה בסייף לא עדים ולא התראה בהדרוקן עדים בלא התראה במגפה. מי לה' אלי מאן לא בעי מיהוי בר בייתיה דמלכא אלא אמר משה מי שלא נתן נזם לעגל יבוא אצלי מיד ויאספו אליו מיד ויאספו אליו כל בני לוי:

ועתה אם תשא חטאתם. רבי נתן אומר לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים שנאמר שאוני והטילוני אל הים. וכן אתה מוצא באבות ובנביאים שנתנו נפשם על ישראל. במשה הוא אומר ועתה אם תשא חטאתם ואם ככה את עושה לי. בדוד הוא אומר ויאמר דוד אל ה' הנה אנכי חטאתי ואלה הצאן מה עשו וגו':

ואם אין מחני נא מספרך זה ספרן של צדיקים. אשר כתבת זה ספרן של בינונים. שלשה ספרים נפתחין בראש השנה של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ושל רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה בינונים תלוין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה אמר ר' אבין מאי קראה ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם אמר רבי יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבא לעולם שאין בו מעשרים וארבע בהכרע ליטרא מעגל הראשון שנאמר וביום פקדי וגו'. אמר רבי לאחר עשרים וארבעה דורות פסוק זה שנאמר ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר וגו'. ויתנצלו בני ישראל את עדים (כתוב ברמז עו). תני רבי שמעון בן יוחאי זיין היה להן לישראל בסיני והיה שם המפורש כתוב עליו וכשחטאו ניטל מהם. רבי איבו אמר מאליו היה נקלף ורבנן אמרי מלאך היה יורד ומקלפו:

ומשה יקח את האהל כתיב וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שמע שחשדוהו מאשת איש שנאמר ויקנאו למשה במחנה מלמד שכל אחד ואחד קנא לאשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האהל. והיה כל מבקש ה' מלמד שכל מי שרואה פני זקן כאילו מקבל פני שכינה. ומשה יקח את האהל אמר מנודה לרב מנודה לתלמיד אמר לו הקב"ה תרתין אפין מרתחין חזור בך והכנס למחנה שנאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. איני יודע מקרא זה מהו כשהוא אומר ושב אל המחנה מלמד שהתיר לו נדרו והכניס את האהל למחנה:

והביטו אחרי משה. רבי אמי ורבי יצחק חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח. אמר רבי אבדימי דמן חיפה חכם עובר עומד מלפניו (מלא עיניו) [ארבע אמות] וכיון שעבר יושב. אב בית דין עובר עומד מלפניו מלא עיניו וכיון שעבר ארבע אמות יושב. נשיא עובר עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו שנאמר והביטו אחרי משה וגו'. חד אמר לגנאי חמו שקיה חמו כרעיה אכול הוא מיהודאי ושתי מיהודאי וחד אמר לשבח מיחמי צדיקא מיזכי: