ילקוט שמעוני/שמות/רמז שב
ומשה נגש אל הערפל, מי גרם לו ענותנותו שנאמר והאיש משה וגו' מגיד הכתוב שכל מי שהוא עניו סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ שנאמר כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח ואומר רוח אלקים עלי יען משח אותי לבשר ענוים ואומר ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. זבחי אליהם רוח נשברה. וכל מי שהוא גבה לב גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. וכל גבה לב קרוי תועבה שנאמר תועבת ה' כל גבה לב. ועובד אלילים קרוי תועבה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך. כשם שאלילים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה כך כל מי שהוא גבה לב גורם לטמא הארץ ולסלק את השכינה. ומשה נגש אל הערפל לפנים משלש מחיצות חשך ענן וערפל חשך מבחוץ ענן מבפנים וערפל מלפני ולפנים שנאמר ומשה נגש אל הערפל וגו':
ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל בלשון שאני אומר לך כה תדבר אל בני ישראל בלשון הקדש כל מקום שנאמר כה ככה עניה ואמירה הרי זה בלשון הקדש. אתם ראיתם הפרש בין האדם רואה בין שאחרים משיחין לו כשאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק אבל כאן אתם ראיתם. ר' נתן אומר אתם ראיתם למה נאמר לפי שהוא אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול כשם ששמעו כך ראו תלמוד לומר אתם ראיתם ולא ראו אומות העולם. כי מן השמים דברתי עמכם (כתוב בפסוק וירד ה' על הר סיני). לא תעשון אתי רבי ישמעאל אומר לא תעשון דמות שמשי [המשמשין] לפני במרום ולא דמות מלאכים ולא דמות כרובים ולא דמות אופנים. ר' נתן אומר לא תעשון אתי שלא תאמר הרי אני עושה כמין דמות ואשתחוה לו תלמוד לומר לא תעשון אתי וכן הוא אומר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. רבי עקיבא אומר לא תעשון אתי שלא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגין באלקיהן שכשהטובה באה עליהן הן מכבדין את אלקיהן שנאמר על כן יזבח לחרמו. וכשפורענות באה עליהן הן מקללין את אלקיהן שנאמר והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו. אבל אתם אם הבאתי עליכם את הטובה תנו הודאה ואם אביא עליכם יסורין תנו הודאה. וכן דוד אמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. וכן איוב אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך על מדת הטוב ועל מדת הפורענות. וכן אשתו של איוב אמרה עודך מחזיק בתומתך ומה הוא אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. אנשי דור המבול אנשי סדום שהיו (שגורין) [כעורין] בטובה כשבאה עליהן הפורענות קבלו אותה על כרחו ואנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות. ועוד יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה שאפילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העבירות שבידו ומי מוחל לו הוי אומר יסורין. רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר מוסר ה' בני אל תמאס מפני מה כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו' אמרת צא וראה מי גרם לבן לרצות את האב הוי אומר זה יסורין: