ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קמח
ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו. א"ר יהודה אמר רב לעולם לא יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד הביא עצמו ליד נסיון ונכשל, אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד, אמר ליה מינסו לי ואת לא מינסת לי, אמר לפניו רבש"ע בחנני ה' ונסני, אמר ליה מנסינא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא מודעתינהו ואת קא מודענא לך דאינסינא יתך בדבר ערוה, מיד ויהי לנעת הערב ויקם דוד מעל משכבו. א"ר יהודה אמר רב שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה דא"ר יוחנן אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע והיינו דכתיב ויתהלך על גג בית המלך. בת שבע הוה חייפא רישה תותי חלתא אתא שטן אידמא ליה כטביא פתק ביה גירא בהדי דקא פרחא איגליה וחזייה מיד וישלח דוד (מלאכים) [וידרוש] לאשה, והיינו דכתיב בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי, איכו זממא נפל ליה בפומיה דמאן דסני ולא לימא כי האי מילתא:
הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החיתיי. דורות הראשונים מנא לן דבתמני אוליד דכתיב הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי, וכתיב אליעם בן אחיתופל הגילוני, וכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה, וכתיב ויהי לשנתים ימים ויהיו גנוזים לאבשלום, וכתיב ואבשלום ברח וילך גשורה ויהי שם שלש שנים, וכתיב וישב אבשלום בירושלים שניתים ימים, וכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך וכתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק, ואומר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ותניא כל שנותיו של דואג האדומי אינם אלא ל"ד ושל אחיתופל אינם אלא ל"ג, כמה הויא להו תלתין ותלת, דל שבע דהוה שלמה פשו להו עשרים ושית, דל תרתי דתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד. ממאי דימלמא תרויהו בתשע תשע אוליד ובת שבע הוא דאולידא בשית משום דאתתא בריא הויא תדע דהוה לה ולד מעיקרא, אלא מהכא בן ארבעים שנה וגו' (כדכתיב ברמז כ"ג):
הבו את אוריה אל מול פני המלחמה. וכן כתב דוד ליואב ועשה כן ונהרג נתקבצו כל שרי החיל על יואב שנאמר אוריה החתי כל שלשים ושבעה, הראה להם את הכתב ולכך כתיב ואשר עשה לי יואב בן צרויה:
ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא (אליו) [לו] ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו. אמר רבא בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ואחר כך קראו איש. ואת הכבשה ישלם ארבעתים. א"ר יהודה בר חנינא א"ל הקב"ה לדוד אתה נאפת אחת ט"ז נואפות לך. אתה רצחת אחד ט"ז נרצחים לך. ארבעתים ארבעה על ארבעה הם ט"ז:
ואתנה לך את בית אדוניך. תמן תנינן מלך אין נושאין אלמנתו, ר' יהודה אומר נושא מלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדונך בחיקך אמרו לו נשים הראויות לו מבית המלך ומאן נינהו מירב ומיכל:
מדוע בזית את דבר ה'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמוו, אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו, אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע, שבקש לעשות ולא עשה. א"ר רבי דאתי מדוד מהפך בזכותיה דדוד אומר מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע, משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב בהן ויעש הרע וכאן כתיב לעשות שבקש לעשות ולא עשה, את אוריה החתי הכית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנו, ואת אשתו לקחת לך לאשה לקוחין יש לך בה דא"ר שמואל בר נחמני כל היוצא למלחמת של דוד גט כריתות כותב לאשתו שנאמר ואת עשרת חריצי החלב תביא לשר האלף וגו' מאי ואת ערובתם תקח, תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה. ואותו הרגת בחרב בני עמון, הרי הוא לך כחרב בני עמון, מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו מאי טעמא מורד במלכות הוה דקאמר ליה ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה. אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה דבר רק בדבר אוריה החתי:
שנו רבותינו האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש הוא חייב ושולחו פטור. שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחו חייב שנאמר ואותו הרגת בחרב בני עמון. ואידך הרי הוא לך כחרב בני עמון מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו וכו' (כדלעיל):
גם ה' העביר חטאתך לא תמות. א"ר יוחנן שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם והרחיב לו הקב"ה בהם, ואלו הן על בית המקדש, וכן הוא אומר אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום, והרחיב לו הקב"ה ומצא את המקום שנאמר ויאמר דוד זה בית אלהים. ואחת על אשת אוריה החתי שהיו ישראל מליזין עליו איפשר דוד ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה אין ישועתה לו באלהים סלה, והרחיב לו ואמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות. שלישית שהיו ישראל אומרים מה דוד סבר שהמלכות נשתלה מן בנה של בת שבע, והרחיב לו הקב"ה ואמר הנה בן נולד לך ושלמה יהיה שמו. א"ר יהודה כל הבנים אינם נולדים הם ומהו הנה בן נולך לך לרפאתך מן העויא שלך על ידי נתן הנביא שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה. וינחם דוד (אל) [את] בת שבע אשתו ויבא אליה. אבל אסור בתשמיש המטה מנא לן דכתיב ויבא אליה וישכב עמה מכלל דמעיקרא הוה אסור: