ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קמז


ויעש דוד שם בשובו מהכותו. זהו שאמר הכתוב למנצח על שושן עדות מכתם לדוד וכתיב בהצותו את ארם נהרים וגו'. בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים בקש גזנבן הוציאו להם אפסטליות שלהם רב לכם תוב את ההר, פגע במואבים בקש לזנבן הוציאו לו אפסטלליות שלהם אל תצר את מואב, שלח אצל דוד כל המאורע באותה שעה לא נהג דוד בעצמו כמלך אלא עמד והעביר פופפירא מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף והלך אצל סנהדרין [שנקראו שושנים] שנאמר בטנך וגו' סוגה בשושנים, עדות על שם התורה שנקראת עדות, אמר להם רבותי לא באתי לכאן אלא ללמוד אם אתם נותנין לי רשות אני מלמד שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה ופגע באדומיים ובקש לזנבן והוציאו אפסטליות שלהם, ולא הם פרצו את הגדר תחלה שנאמר ויאזסוף אליו בני עמון, פגעו במואבים בקש לזנבן והוציאו אפסטליות שלהם אל תצר את מואב, ולא הם פרצו את הגדדר תחלה וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. כמה אגרות כתב, אחד לאדומיים ואחד למואביים, ר' חנניא אמר אגרת אחד כתב הה"ד (וישב יואב מהכות) [בהצותו] את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף, חזר ולמד של אדומים משל מואבים מכתבם לדוד מכות ותמות לדוד. ד"א וישב ויך את אדום בגיא ודו'. אמר יואב אם נחריב את אדום עכשו אין אנו מוצאים בחזרתנו לא אכילה ולא שתיה אלא נניח אותם עד שנכבוש את ארם ונחזור עליהם היינו דכתיב וישב יואב ויך. כתוב אחד אומר שנים עשר אלף, אלא שתי מלחמות היו אחת של שנים עשר אלף ואחת של שמנה עשר אלף:

ויהי דוד עושה משפט וצדקה, והלא במקום שיש משפט אין צדקה ובמקום שיש צדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו ביצוע, מכאן א"ר יוהשע בן קרחה מצוה לבצוע, וכה"א אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש שלום אין משפט ובמקום שיש משפט אין שלום, אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע. במתניתין תאנה ראה עני שנתחייב ממון היה משלם לו מביתו. משפט לזה שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה ששלם לו מתוך ביתו. קשיא ליה לרבי האי לכל עמו לעניים מבעי ליה, אלא רבי אומר אע"פ שלא שלם לו מתוך ביתו משפט וצדקה, משפט לזה ששלם לו את ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזלה מתחת ידו. ויהי דוד עושה משפט וצדקה לגל עמו ויואב בן צרויה על הצבא. א"ר אבא בר כהנא אלמלי לא עשה יואב מלחמה לא עסק דוד בתורה, ואלמלי לא עסק דוד בתורה לא עשה יואב מלחמה, מה טעם דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב בן צרויה על הצבא, ומה טעם יואב בן צרויה על הבצא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, וכן הוא אומר שופטים ושוטרים תתן לך, שופטים אלו הדיינים שוטרים אלו הפרנסים שמנהיגים את העדה, ר' אליעזר אומר אם אין שוטר אין שופט, כיצד כיון שנתחייב אדם לחבירו בב"ד אם אין שוטר שיוציא ממנו כיון שפירש מן הדין אין ספקה ביד הדיין לעשות לו כלום אלא אם כן מוסרו ביד שוטר והשוטר מוציאו ממנו. וכן א"ר אלעזר בן פדת אלמלא שטרו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין שכן הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא וכי דוד ויואב שוטרים היו, אלא כל מי שלא היה שומע לדיין היו מוסרים אותו ביד יואב ומוציאו ממנו בעל כרחו, וכן איוב אומר אב אנכי לאביונים וגו' ואשברה מתלעות עול וגו':

(ואביתר על הכרתי ועל הפלתי) [והכרתי והפלתי] וגו'. אלו אורים ותומים, ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי, כרתי שכורתים דבריהם, פלתי שמופלאים בדבריהם. ואח"כ שר צבא למלך יואב. אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל (איש) בדבר אלהים, בניהו בן יהוידע זה סנהדרין, כרתי ופלתי אלו אורים ותומים ואחר כך ושר צבא למלך יואב. ובני הדורכהנים היו. אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא דכתיב ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל חלק בראש אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש. וכהן מנא לן דכתיב וקדשתו:

ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש. א"ר ברכיה בש"ר אלעזר בן פדת מה חסד עשה נחש עם דוד שאמר כאשר עשה אביו עמדי חסד, אלא כשהיה דוד בורח מן שאול הלך דוד וכל בית אביו אצל בני מואב אמר להם קבלו בית אבא שנאמר כאשר עשה אביו עמדי חסד, אלא כשהיה דוד בורח מן שאול הלך דוד וכל בית אביו אצל בני מואב אמר להם קבלו בית אבא שנאמר וינחם את פני מלך מואב ויאמר ישב נא אבי ואמי, קבלו אותם, וכיון שיצא דוד עמד מלך מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד ולא נשתייר מהם אלא אחד שנאאמר ליהודה אליהו מאחי דויד שלא נשתייר מהם אלא הוא וברח ממלך מואב והלך אצל נחש מלך בני עמון שלח מלך מואב ואמר לנחש שמא בא אצלך אצלך אחד מאחי דוד אמר לו לאו ושמרו עד שבא דוד, לכך אמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש, כיון שהלכו שלוחיו של דוד אצל חנון אמרו להם שרי בני עמון מהו כך המכבד דוד את אביך בעיניך אל תאמן בדוד למה שהקב"ה כתב בתורתו לא יבא עמוני ומואבי וגו' וכתיב לא תדרוש שלומם הקב"ה מזהירו בשבילנו (הוא מבטל דברי אלהיו הלא בעבור חקור את העיר, מיד ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח וגו' ורוח הקדש צווחת חנון רשע (נד) רעך ורע אביך אל תעזוב:

חזק ונתחזק (כתוב ברמז ה') ואת שובך שר צבאו (מלך בני עמון). כתיב שובך וכתיב שופך, רב ושמואל חד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך, וחד אמר שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך כקיתון: