ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קמו
כי ימלאו ימיך, א"ר שמואל בר נחמני אמר הקב"ה לדוד ימים מלאים אני מונה לך ואיני מונה לך חסרים כלום שלמה בנך בונה את בה"מ אלא להקריב בו קרבן, (חשיב) [חביב] עלי משפט וצדקה שאתה עושה מכל הקרבנות ומה טעם עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח:
ויבא המלך דוד (כתוב ברמז ע"ח):
ילמדנו ארבינו אדם ימישראל שקרא לו החזן לעמוד לקרות בתורה או לעבור לפני התיבה אסור לתבוע צרכי צבור עד שיתקן עצמו. מעשה בר' עקיבא שקרא לו החזן ברבים לעמוד ולקרות בתורה ולא עמד, אחר שנפטרו מבית הכנסת התחיל מפייס לתלמידים אמר להם יבא עלי אם מרוח גסה לא עמדתי וקראתי בתורה, אמרו לו ולמה לא עמד רבי א"ל מפני שלא התקנתי את עצמי, כיון ששמעו כך התחילו תמהין על מה שאמר ר' עקיבא, אמר דוד לא הייתי מתפלל לפני האלהים עד שהייתי מתיישב דעתי ומתקן עצמי אחר כך הייתי עומד ומסדר תפלתי, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' (אלא) מאחר שישב עצמו וכיון את דעתו ואחר כך מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום:
אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים. זה הדד ורזון בן אלידע שנאמר ויקם ה' לו שטן. ובנגעי בני אדם אלו המזיקים בנוי דאדם הראשון. דא"ר סימון כל מאה ושלשים שנים שפירשה חוה מאדם רוחות הזכרים היו מתחממים ממנה והיא יולדת מהם ורוחות נקבות היו מתחממות מאדם והיו יולדות ממנו, מ"ד רוחי דביתא טבין דרבין עמיה ומ"ד אינון בישין דחכמין יצריה":
ותקטן עוד זאת בעיניך. א"ר סימון לאחר שעשה לחברו קטנה א"ל עשית קטנה סופך לעשות גדולה:
(נב) וזאת תורת האדם זה יוסף דכתיב ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה. ד"א זאת תורת האדם המעולה שבנביאים זה משה, אתה מוצא מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה מלך על ישראל ויהודה, וזה מלך על ישראל ויהודה, זה פתח באשרי, וזה באשרי אשריך ישראל מי כמוך:
מפני עמך אשר פדית, אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדים שכינהמשועבדת עמהם שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת, וכשנגאלו עמהם מהו אומר כעצם השמים לטוהר. אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין שנאמר יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה, ואומר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד, ואומר מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו, ר' אליעזר אומר עבודה זרה עברה עם ישראל בים שנאמר ועבר בים צרה ואי זה צלמו של מיכה, א"ר עקיבא אלולא הדבר כתוב אי אפשר לאומרו אמרו ישראל לפני הקב"ה עצמך פדית. (כתיב) אשר הלכו אלהים זה משה ואהרן, וכתוב אחר אומר אשר הלך אלהים. ותכונן לך וגו' (שם) [עד] עולם (כתוב ברמז תתכ"ט):
ועתה הואל וברך את בית עבדך, א"ר יוחנן אמר לו הקב"ה לדוד דוד אין הבור מתמלא מחולייתו אלא אם כן מושכים לו (נג) אמה ממקום קרוב אם אתה פושט ידך בפלשחים אתה מתברך, הדא הוא דכתיב ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים:
ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים. לפי שכרת יצחק עם פלשתים ברית שנאמר ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה מה עשה יצחק כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן להם ברית שבועה וכשמלך דוד רצה לבא לארץ פלשתים ולא היה יכול מפני השבועה עד שלקח מהם אות ברית שבועת יצחק שנאמר ויקח את מתג האמה מיד פלשתים. וימדדם בחבל השכב אותם ארצה. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה גרגא, כי אתא רב דימי אמר ירך מתוכה מסרחת, ריב"ל אמר על ידי שהרגו לאביו ואמו וענו לרות: