ילקוט שמעוני/שמואל ב/רמז קמה
האתה תבנה לי בית וכתיב לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת כיון ששמע דוד כך נתיירא אמר הרי נפסלתי מלבנוות בית המקדש. א"ר יהודה בר' אלעאי אמר לו הקב"ה דוד אל תירא חייך כי הם לפני כצבי וכאיל לכך נאמר שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר על הארץ תשפכנו כמים. ד"א חייך הם לפני כקרבנות דכתיב כי דמים רבים שפכת לפני ואין לפני אלא קרבן שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה'. אמר לו ואם כן למה איני בונה אותו, אמר לו הקב"ה שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב, אמרו לו והרי יפה א"ל הקב"ה גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין שכן כתיב באהל בת ציון שפך כאש חמתו, אמר לו הקב"ה חייך הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונהו לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ר' הונא בשם ריב"ל אלף וחמש מאות אמה חפר דוד לעמוד על משתיתא של ארץ, דתניא ג' בתולות הם, בתולת אדם, בתולת קרקע, בתולת שקמה. בתולת אדם שלא נבעלה מימיה. בתולת שקמה כל שלא נקצצה מימיה, בתולת ארץ כל שלא נעבדה מימיה. רשב"ג אומר כל שאין בה חרס. כיון שחפר דוד אלף ות"ק אמה מצא שם חרס וכו' (כדכתייב לעיל):
ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים. תני רב יוסף זה שאומרים מגן דוד:
ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו. תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה וכו'. ר' הונא בר פפא אמר מקרא מלא הוא ועוברי הים פירשוהו נחית בחסדך הרי בזכות החסד, נהלת בעזך הרי בזכות התורה אימתי נתבסס העולם משבאו אל נוה קדשך:
ושמתי מקום לעמי. א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים תחתיו שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה, כתיב לענותו וכתיב לבלותו בתחלה לענותו ולבסוף לבלותו. כי ימלאו ימיך ושכבת עם אבותיך. א"ר שמואל בר נחמני ימים שלמים אני מונה לך ואיני מונה לך חסרים דכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל וגו' וכתיב בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך ל"ג שנים אילן יתירתא דהכא מאן אנון ר' יצחק בר קצרתה בש"ר יונה חסרים היו אלא שהכתובים חלקו כבוד לירושלים ומונין אותם שלמים אמר רב יודן חשבון מרובה (נא) בולע לחשבון מועט לפי שכתוב כי ששה חדשים ישב שם יואב וגו' אותם ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו לא עלו מן המנין אלא בשעירה נתכפר לו כיחיד: