ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרלח
חמישיתו יוסף עליו שיהא היא וחומשו חמשה דברי רבי יאשיה רבי (נתן) [יונתן] אומר חמישיתו של קרן. אמר רמי בר חמא הרי אמרו הקדש אין מתחלל על הקרקע דרחמנא אמר ונתן דכסף וקם לו חומש הקדש מהו שיתחלל על הקרקע תרומה אין משתלטת אלא מן החולין דרחמנא אמר ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש חומש תרומה מהו שישתל' שלא מן החולין. מעשר אין מתחלל על אסימון דכתיב וצרת הכסף בידך לרבו' דבר שיש עליו צורה חומש מעשר מהו שיתחלל על אסימון אמר קרא עליו לרבות חומשו כמותו. אמר רבא גבי גזל כתיב וחמישיתו יוסף עליו ותנן נתן לו את הקרן ונשבע על החומש הרי זה מוסיף חומש על חומש עש שיתמעט הקרן בפחות משוה פרוטה. גבי תרומ' כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויוסף חמישיתו עליו ותנן האוכל תרומה בשגגה משלם קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה משלם חומש וחומש חומשא ואלו גבי מעשר לא מיכתב כתיב ולא מיתניתנן ולא איבעי' איבעיא לן. גבי הקדש כתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו (וקם) [והיה] לו ותנן הפורה את ההקדש הרי זה מוסף חומש. חומשא תנן חומשא דחומשא לא תנן, מאי א"ק ויסף חמישית כסף ערכך עליו (וקם) [והיה] לו מקיש חומשו לכסף ערכו מה כסף ערכו מוסיף חומש אף חומשו מוסיף חומש ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש פרט לאוכל לתרומת חמץ בפסח שפטור מן התשלומין ומדמי עצים דברי ר' אליעזר בן יעקב. ורבי אליעזר בן חסמא מחייב א"ל רבי אליעזר בן יעקב וכי מה הנאה יש לו בה. א"ל רבי אליעזר וכי מה הנאה יש לו בה לאכול תרומה טמאה בשאר ימות השנה שמשלם א"ל לא אם אמרת בתרומה טמאה בשאר ימות השנה שאף על פי שאין לו בה היתר אכילה יש בה היתר הסקה תאמר בזה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה. א"ל אף בזו יש לו [בה] היתר הסקה שאם רצה כהן מריצה לפני כלבו או מסיקה תחת תבשילו. ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה. מנין שאין משלמין לא מן הלקט ולא מן השכחה ולא מן הפאה ולא מן המעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא מן המעשר שני (הקדש שנפרדו שאין הקדש פודה הקדש דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משלמין מכולם. מנין שאין משלמין אלא ממון על מינו תלמוד לומר ונתן לכהן את הקדש לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וישלם מהן דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע, הא כיצד אכל גרגרות ושלם תמרים תבואלו ברכה. יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו חומש תלמוד לומר ונתן לכהן את הקדש מתנתו לכהן מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש. ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה את קדשי בני ישראל על קדשי ישראל חייבין בחומש ואין חייבין על קדשי הנכרים בחומש. יכול יהו חייבין על תרומה שבטבל תלמוד לומר את אשר ירימו לה' על המורם חייבין ואין חייבין על תרומה שבטבל. והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם מלמד שאף על הטבל חייבין מיתה. באכלם פרט לזורע ולמטמא כי אני ה' מקדשם להגיד מהגרם. אמר רב ידוד אמר רב חטאת ששחט לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה אמר ר' אילעאי מ"ט דרב הכתוב ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים. אמר שמואל משום רבי אליעזר מנין לאוכל טבל שהוא במיתה דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירומו לה' בעתידין לתרום הכתוב מדבר. ויליף חלול חלול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ונילף חלול חלול מנותר מה להלן בכרת אף כאן בכרת מסתברא מתרומה הוה ליה למילף שכן תרומה בחוצה לארץ הותרה במקוה ברבים פירות וכו'. אדרבא מנותר הוה ליה למילף שכן פסול אוכל אין לו היתר במקוה, הנך נפישן. רבינא אמר חלול דרבים מחלול דרבים עדיף שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהן כשרים, לשם נמוך מהן פסולין, כיצד קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולין קדשים קלים ששחטין לשם קדשי קדשים כשרין. מ"ש אמר קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' בגבוה מהם אין מתחללין בנמוך מהן מתחללין. והאי להכי הוא דאתא האי מיבעיא ליה לכדשמואל דאמר שמואל מנין לאוכל טבל וכו', אם כן לכתוב אר הומו מאי אשר ירימו מ"ש תרתי. והשיאו אותם זה אחד מג' אתים שהיה ר' ישמעאל דורש וכיאחרים משיאין את עצמן והלא הי משיאין את עצמם, כיוצא בו זאת תורת הנזיר וגו' ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו וכי אחרים מביאין אותן והלא הוא מביא את עצמו, כיוצא בו אתה אומר ויקבר אותו בני וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר את עצמו. ישראל אלו ישראל גר אלו הגרים. הגר לרבות את נשי גרים בישראל לרבות את הנשים ואת העבדים (המשוחררים), אם כן למה נאמר איש איש להביא את הנכרים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל: