ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרלז
תניא רבי אליעזר אומר מנין לערל שאינו אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו. רבי עקיבא אומר איני צריך הרי הוא אומר איש לרבות הערל. אמר מר נאמר תושב ושכיר וכו'. מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לפסח שחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא. לאיי אפנויי מופנה. הי מופנה אי דתרומה מצרך צריכי דתניא תושב זה קנוי קנין עולם. שכיר זה קנוי קנין שנים. ויאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כל שכן. אלו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד. על תושב שאף על פי שקנוי קנין עולם אינו אוכל. אלא דפסח מופנה האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח מאי ניהו. אילימא תושב ושכיר ממש משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח והא קיימאלן גבי תרומה דלא אכיל בתרומה דרבי האלמא לא קני ליה לרביה קנין גמור. אלא לאפנויי. ואכתי מופנה מוצר אחד הוא ושמעינן ליה לרבי אלעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין. כיון דלגופיא לא צריך שדי חד אלמד וחד אמלמד והוה ליה גזרה שוה מופנה משני צדדין. אי מה פסח אונן אסור בו אף תרומה אונן אסור בה. אמר רבי יוסי בר חנינא אמר קרא זר וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות. אימא ולא ערלות הא כתיב תושב ושכיר. ומה ראית. מסתברא ערלות הוה ליה לרביי שכן מחוסר מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני הדבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת בו. אדרבה אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנו בכל שעה ונוהגת באנשים ובנשים ואין בידו לתקן עצמו. הנך נפישן. רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת שבקינן ערלות דכתיב בגופיה דפסח וילפינן אנינות מפסח גופיה ממעשר גמור. אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכב' בו [אף] תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו א"ק ומלתה אותו אז יאכל בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו [מלאכי' בפסח] ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה. אי הכי אימא כל ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל בתרומה הא כתיב תושב ושכיר. ומה ראית. מסתברא דערלותהוה ליה לרבויי שכן מעשה בגופו וענוש כרת. אדרבה מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי שכן ישנו בכל שעה. הנך נפישן. רבא אמר בלא הנך נפישן לא מצית אמרת מי איכא מידי דערלות גופיה לא מעכבא וערלות דאחריני מעכבא. ורבי עקיבא האי תושב ושכיר מאי עביד ליה לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית. ורבי אליעזר לטעמיה דאמר דגר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וקסבר קטן שנולך מחול אין צריך להטיף ממנו דם ברית. ורבי אליעזר האי איש איש מאי עביד ליה דברה תורה כלשון בני אדם (כתוב ברמז רי"א):
וכהן כי יקנה נפש מנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו. ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדים שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו אף קנינו שקנה כספו אוכל. אמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו אמר רחמנא והא נמי קנין כספו הוא. ומה טעם אמרו אינה אוכלת שמא ימזגו לה כוס של תרומה בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה, אי הכי הגיע זמן ולא נשאו נמי, התם דוכתא מיוחד לה. אלא מעתה לקיט כהן לישראל לא ליכול בתרומה דילמא אתי למיכל בהדיה השתא מדידהו ספי ליה מדידיה אכליה. רב שמואל בר יהודה אמר משום סימפון. אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי, התם מיבדק בדיק לה והדר מעיל לה. מאי בינייהו אכא בינייהו קיבל מסר והלך, היבם אינו מאכיל בתרומה מ"ט קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא. העובר והיבם והארוסין והחרש ובן ט' שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין, האי עובר ה"ד אי בת כהן לישראל היא פסיל לה כנעוריה (בית אביה) אמר רחמנא פרט למעוברת. אי בת ישראל לכהן ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל. היבם אי בת כהן לישראל היאפסיל לה ושבה אל בית אביה אמר רחמנא פרט לשומרת יבם. ואי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל לה קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין כספו דאחיו הוא. הארוסין אי בת כהן לישראל היא פסיל לה דקני לה כי תהיה אמר רחמנא והא קניא בהויה. אי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל לה מאי טעמא משום דעולא. והחרש אי בת כהן לישראל היא פסיל לה דהא קני לה בתקנתא דרבנן. אי בת ישראל לכהן היא לא מאכיל לה קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו בר קנין הוא. ובן תשע שנים ויום אחד דהנך פוסלין בביאתן וכדתניא בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל פסלוה. איבעיא להו מחוסר גט שחרור אוכל בת ומה או אינו אוכל בתרומה או אינו אוכל בתרומה, קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו קנין כספו הוא או דילמא כיון דמחוסר גט שחרור קנין כספו קרינא ביה. ת"ש יליד בית מה תלמוד לומר אם קנין כסף אוכל יליד בית לא כל שכן, אלו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו שוה כסף [אוכל] אף. יליד בית שיש בו שוה כסף [אוכל], ומנין שאף על פי שאינו שוה כלום, תלמוד לומר יליד בית מכל מקום. ועדיין אני אומר יליד בית בן שיש בו [שוה] כסף בין שאין בו [שוה] כסף אוכל. קנין כסף שיש בו שוה כסף אוכל אין בו שוה כסף אינו אוכל תלמוד לומר קנין כספו ויליד ביתו מה לילד בית אף על פי שאינו שוה כלום אף קנין כסף אף על פי שאינו שוה כלום. העובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי. איבעיא להו מ"ט דר' יוסי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא או דילמא ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל למאי נפקא מינה לעובר במעי כהנת, מאי, אמר רבא היינו טעמא דרבי יוסי דקסבר עובר במעי זרה זר הוא, רב יוסף אמר ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל. אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי יוסי אבל חכמים אומרים יש לו בנים אוכלין בשביל בנים אין לו בנים אוכלין בשביל אחין. אין לו אחין אוכלין בשביל משפחה כולה זו ולא סבירא ליה הא א"ל שמואל לרב הונא בגתאה אייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה (כתוב ברמז תק"ן):
כי יקנה קנין כספו יכול אפילו עבד עברי יאכל בתרומה תלמוד לומר כסף יצא עבד עברי שאין לו בו כסף. אוציא את עבד עברי ולא אוציא את של שותפין, תלמוד לומר כספו פרט למי שחציו עבד וחציו בן חורין. מנין לבן שמאכיל אמו בתרומה, דין הוא אם מצינו שעשה זרע כאב לפסול נעשה את זרע כאב לפסול נעשה את זרע כאב להאיל שמדת מאכיל מעוטה אמר ר"ש תלמוד לומר ויליד ביתו הם יאכלו הם אוכלין ואין בהמה אוכלת, יכול לא תאכל בכרשינין, תלמוד לומר נפש בחמו יצא מת שאין לו לחם. ובת כהן כי תהיה לוביש זר בן ט' שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי חלל נתין וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל פסולה, מנא ה"מ, אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לו פסלה. האי מיבעיא ליה לכדקאמר רחמנא בת כהן דמינסבר לזר לא תאכל, ההיא מושבה אל ביה אביה נפקא מדקאמר רחמנא ושבה אל בית כנעוריה מלחם אביה תאכל מכלל דמעיקרא לא אכלה. אי מההיא הוה אמינא [לאו הבא מכלל עשה] עשה כתב רחמנא האי ללאו. לאו מוכל זר לא יאכל קדש נפקא. ההוא מיבעיא ליה לגופיה. תרי וכל זר כתיבי. ואכתי מיבעיא ליה לכדרבי יוסי בר' חנינא זרות אמרתי לך ולא אנינות. ור' יוסי בר' חנינא מזר וכל זר נפקא. ואכתי מיבעיא לכדתניא כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק. ואמר רב חסדא אמר (רבא) [רבינא] בר שילא מאי קרא דכתיב היא בתרומת הקדשים לא תאכל במורם מן הקדשים לא תאכל. אם כן ליכתוב קרא בקדשים לא תאכל מאי בתרומת הקדשים, ש"מ תרתי. אשכחן כהנת, לויה וישראלית מנלן, כדקאמר ר' אבא אמר רב בת ובת הכא נמי בת ובת. כמאן כרבי עקיבא דדריש ווי"ן. אפילו תימא רבנן כולה ובת קרא יתירא הוא. ואימא לנבעלה לפסול לה חייבי כריתות, כי תהיה אמר רחמנא הנך דאית בהו הויה וחייבי כיתות לאו בני הויה נינהו. א"ה נכרי ועבד דלאו בני הויה נינהו לא ליפסלו. הנך פסלי מדרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל מנין לנכרי ועבד שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית שפסלוה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגרושין בה יצאו נכרי ועבד שאין לו אלמנות וגרושין בה. אשכחן כהנת. לויה וישראלית מנלן כדקאמר ר' אבא אמר רב בת ובת הבא נמי בת ובת וכו'. ובת כהן כי תהיה לאיש זר אין לי אלא לממזר מנין אפילו ללוי ואפילו לישראל תלמוד לומר לאיש. מנין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט (ממזרת ונתינה לישראל) בת ישראל לממזר ולנתין, תלמוד לומר לאיש לאיש המאכיל. והלא דין הוא ומה ישראל שאין ביאתו פוסלתה מן הכהונה אינו דין שתהא ביאתו פוסלתה מן התרומה. לא אם אמרת בישראל שאין מאכיל את אחרות תאמר בכהן גדול שמאכיל את אחרות הואיל ומאכיל את אחרות לא תהא ביאתו פוסלתה מן התרומה תלמוד לומר לאיש לאיש המאכיל. היא בתרומת הקדשים לא תאכל היא אינה אוכלת אבל אמה אוכלת כיצד בת ישראל לכהן ילדה הימנו בת הלכה הבת ונשאת לעבד ונשאת לנכרי הייתי אומר כשם שהיא אינה אוכלת כך אמה לא תאכל, תלמוד לומר היא, היא אישה אוכלת אבל אמה תאכל. אם נאמר בתרומה למה נאמר בקדשים [אם נאמר בקדשים למה נאמר בתרומה], מפני שיש בתרומה מה שאין בקדשים ובקדשים מה שאין בתרומה. תרומה לא התרה לזרים קדשים הותרו לזרים. קדשים חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא תרומה אין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא, הא מפני שיש בתרומה מה שאין בקדשים ובקדשים מה שאין בתרומה צריך לומר בתרומה וצריך לומר בקדשים. ובת כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, אמר ר' יוחנן בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה. מאי היא אמר רב חסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה. במתניתא תנא קוברה או קוברתו או מביאתו לידי עניות. איני והאמר ר' יוחנן הרוצה להתעשר ידבק בזרעו של אהרן כל שכן שתורה וכהונה מעשרתו, לא קשיא הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ. ובת כהן כי תהיה אלמנה בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה, מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. נשאת ללוי תאכל במעשר, מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. מת בנה מלוי תאכל בתרומה. וחזרה ואכלה בשביל בנה, מנא לן אמר ר' אבא אמר רב דאמר קרא בת ובת. כמאן כר' עקיבא דדריש ווי"ן. אפילו תימא רבנן כולה ובת קרא יתירא הוא. תנו רבנן כשהוא חוזרת חוזרת לתרומה ולא לחזה ושוק, אמר רב חסדא אמר (רבא) [רבינא] בר שילא מ"ק היא בתרומת הקדשים לא תאכל במורם מן הקדשים לא תאכל. ורב נחמן אמר רבה בר אבוה מלחם ולא כל לחם פרט לחזה ושוק. רב ספרא אמר מלחם [לחם] ולא (כל) בשר. רב פפא אמר מלחם אביה תאכל [לחם] הקנוי לאביה תאכל פרט לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכי ליה. רבא אמר כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום (קדוש) [טהור] אתה ובניך ובנותיך אתך בזמן שאתך:
וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין, תלמוד לומר זרע אין לה עיין עליה והא אפיקתיה לזרע זרעה זרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול. ותנא גופיה דדריש הכי מנא ליה אמרי מדכתב תנו רבנן ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם. כנערה פרט למעוברת והלא דין הוא ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן היבום עשה עובר כילוד, מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה עובר כילוד לא אם עשה עובר כילוד לענין יבום שהרי עשה מתים כחיים נעשה עובר כילוד לענין תרומה שלא עשה מתים כחיים, תלמוד לומר כנעוריה פרט למעוברת ואיצטריך למיכתבוכו' (כתוב ברמז תק"ן). יאמר גרושה מה תלמוד לומר אלמנה ומה גרושה שאסורה לכהן הדיוט הרי היא חוזרת אלמנה שמותרת לכהן הדיוט אינו דין שתחזור. אלו כן הייתי אומר גרושה שאין לה זרע תחזור אבל אלמנה בין שיש לה זרע בין שיאן לה זרע תחזור תלמוד לומר אלמנה וזרע אין לה אלו נאמר אלמנה ולא נאמר גרושה הייתי אומר אלמנה שאין לה זרע תחזור אבל גרושה בין שיש לה זרע בין שאין לה זרע לא תחזור, תלמוד לומר אלמנה וזרע אין לה גרושה וזרע אין לה באת אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה יכול אפילו נתארמלה או נתגרשה ממי שאין משיאה לכהונה תלמוד לומר ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. וזרע אין לה אין לי אלא זרע מישראל זרע מן הכנים מנין תלמוד לומר וזרע אין לה באי זה צד בת כהן שנשאת לישראל וילדה המנו בת הלכה הבת ונשאת לכהן וילדה ממנו בן ה"ז ראוי להיות כהן גדול משמש ע"ג המזבח מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו. זאת אומרת לא כבני כהן גדול שפוסלני מן התרומה. אין לי אלא זרע כשר זרע פוסל מנין תלמוד לומר וזרע אין לה כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה ממנו בת הלכה הבת ונשאת לעבד ולנכרי וילדה ממנוו בן הרי זה ממזר. היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה [בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה]. יכול אף זרע מן השפחה ומן הכותית יפסול או יאכל תלמוד זרע יצא זה שאינו זרעה. כיצד בת כהן לישראל ובת ישראל לכהן וילדה ממנו בן והלך הבן ונכבש עם השפחה והכותית וילדה ממנו [בן] יכול יפסול או יאכיל תלמוד לומר זרע יצא זה שאינו זרעה. מלחם אביה תאכל למד שאינו מדבר אלא בקדשי הגבול. בת כהן שנשאת לישראל ואחר כך אכלה תרומה וכן כהן שאכל תרומת חברו יכול יהו חייבין בחומש. תלמוד לומר וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה יצאו אלו שאינם זרים לה. איש פרט לקטן, או שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד תלמוד לומר ואיש כי יאכל אין אכילה פחותה מכזית קדש מה קדש האמור להלן בקדשי הגבול הכתוב מדבר אף קדש האמור כאן בקדשי הגבול הכתוב מדבר בשגגה פרט למזיד אמר רבי יוסי שמעתי שהאוכל מקדשי קדשים לאחר זריקת דמים שמשלם את הקרן ונותן לכהן ולוקח בהן שלמים. תנו רבנן האוכל כזית תרומה משלם קרן וחומש אבא שאול אומר עד שיהא בו שוה פרוטה. מ"ט דתנא קמא. אמר קרא ואיש כי יאכל קדש ואכילה בכזית. ואבא שאול מאי טעמא. אמר קרא ינתן לכהן את הקדש ואין נתינה פחות משוה פרוטה. ואידך נמי הכתוב כי יאכל, ההוא פרט למזיק הוא דאתא. ואידך נמי הכתוב ונתן, ההוא מיבעיא ליה לדבר הראוי להיות קדש פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח, זר שאכל תרומה בשוגג אכילה גסה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש שנאמר ואיש כי יאכל קדש בשגגה פרט למזיק: