ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תמט
לא יצק ואל בלל ולא פתח ולא מלח לא הניף ולאהגיש או שפתתן פתים מרובות ולא משחן כשרה. מתניתין דלא כרבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה שנאמר המקריב את דם השלמים ווג' לו תהיה שוק הימין למנה מודה בעבודה יש לו חלק בכהונה אינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה. ואין לי אלא זו בלבד מנין לרבות את היציקות והבלילות והפתיתות והמליחות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזאות והשקאת סוטה ועריפה העגלה וטהרת המצורע ונשיאת כפים בין בפנים בין בחוץ (מנין) תלמוד לומר מבני אהרן עבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינה מודה בה אין לו חלק בכהונה. מ"ט דרבנן אמר קרא ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל הכהן וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה למד על יציקה ובלילה שכשרה בזר, ור"ש והביאה וי"ו מוסף על ענין ראשון. אלא מעתה הא דכתיב ושחט את בן הבקר והקריבו בניאהרן הכהנים וזרקו מקבלה ואילך מצות כהונה למד על השחיטה שכשרה בזר הכי נמי לר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון שחיטה נמי בזר תהא פסולה, שאני התם דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים. אי מה סמוכה בבעלים אף שחיטה בבעלים, ההוא לא מצית אמרת קל וחומר ומה זריקה דעיקר כפרה לא בעינן בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כל שכן. וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר גלי רחמנא ביום הכפורים ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים:
והביאה אל בני אהרן וקמץ בני אהרן ולא בנות אהרן. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה למד שיציקה ובלילה כשרה בכל אדם. והביא והביאה שלא יביאה הצאין הא אם אמר הרי עלי מנחה של שני עשרונות לא יביאם בשני כלים אלא ככלי אחד. אל בני אהרן אפילו הן רבואות וכן הוא אומר ברוב עם הדרת מלך, הכהנים וקמץ מלמד שתהא קמיצה מצות כהנים, והלא דין הוא ומה אם שחיטה שקבע לה צפון לא קבע לה כהן קמיצה שלא קבע לה צפון אינו דין שלא יקבע לה כהן, מליקה תוכיח שלא קבע לה צפון וקבע לה כהן. לא אם אמרת במליקה שקבע לה מזבח תאמר בקמיצה שלא קבע לה מזבח הואיל ולא קבע לה מזבח לא יקבע לה כהן תלמוד לומר הכהנים וקמץ מלמד שהקמיצה מצות כהונה. יכול מצוה שיקמץ הכהן ואם קמץ זר תהא כשרה תלמוד לומר שוב והרים הכהן קבעה שאם קמצה הזר פסולה. וקמץ קומץ אחד לעשרון אחד קומץ אחד לששים עשרון. ודין הוא טעון קומץ וטעון לבונה מה לבונה קומץ אחד לעשרון אחד וקומץ אחד לס' עשרונים אף קמיצה קומץ אחד לעשרון אחד וקומץ אחד לס' עשרונים. או כלך לדרך זו טעונה קמיצה וטעונה שמן מה שמן לוג אחד לעשרון אחדס' לוגין לס' עשרונים אף וכו' נראה למידומה דנין דבר שכולו לאישים מדבר שכולו לאישים ואל יוכיח שמן שאין כולו לאישים או כלך לדרך זו דנין דבר שמעוטו מעכב את רובו מדבר שמעוטו מעכב את רובו ואל תוכיח לבונה שיאן מעוטה מעכב את רובה תלמוד לומר וקמץ קומץ אחד לעשרון אחד קומץ אחד לס' עשרונים:
מלא קמצו יכול מבורץ תלמוד לומר בקמצו, אי בקמצו יכול בראשי אצבעותיו תלמוד לומר מלא קמצו כדקמצי אינשי הא כיצד חופה שלש אצבעותיו על פס ידו וקומץ. במחבת ובמרחשת (בלישנא אחרינא ובפתיתין) מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה וזו היא עבודה קשה שבמקדש. בין הבינים של קומץ מהו דגואי לא תיבעי לך דודאי קומץ הוא דבראי נמי לא תיבעי לך דודאי שירים הוא כי תיבעי דביני וביני, הדר פשיט בין הבינים ספק היכי עבדי מקטיר קומץ לחודיה תחלה והדר מקטיר בין הבינים דאי אמרת בין הבינים ברישא דילמא שירים נינהו והוו להו שירים שחסרו ואמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין עליהן הקומץ. השתא נמי איקרי כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. דמקטיר להו לשם עצים כרבי אליעזר דאמר לריח ניחוח איאתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים לרבנן מאי איכא למימר דקמצי שמני, השתא דאתית להכי לרבי אליעזר נמי דקמצי שמני. אמר רב פפא פשיטא לי מלא קמצו כדקמצי אינשי. בעי רב פפא קמץ בראשי אצבעותיו מהו, מן הצדדין מהו, מלמטה למעלה מהו, תיקו:
במחבת ומרחשת מוחק בגודל מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה ואף זו עבודה קשה שבמקדש. הקומץ מעוטו מעכב את רובו מאי טעמא אמר קרא מלא קמצו תרי זימני:
מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה. משמנה שאם חסרה כל שהאו פסולה ותניא אידך והנותרת מן המנחה פרט למנחה שחסרה היא ושחסר קומצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום. הני תרי קראי בחסרון למה לי, חד למנחה שחסרה קודם קמיצה דאי מביא מביתו וימלאה אין ואי לא לא. וחד לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דאף על גב דמקטיר קומץ עליהן אותן שירים אסורין באכילה דזעירי אמר הנותרת ולא הנותרת מן הנותרת. ור' ינאי אמר מן המנחה מנחה שהיתה כבר. עשרון מעוטו מעכב את רובו מ"ט אמר קרא מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה, השמן והסלת מעכבין זה את זה מסלתה ומשמנה ומגרשה ומשמנה משמע שיהו שניהם והכא כתיב נמי סלת מגרשה ומשמנה שיהו שניהם שנה הכתוב עליהן לעכב, הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה שנאמר על כל לבונתה אשר על המנחה:
מלא קמצו סלת יכול מלא הקמיצה יהא סלת והשאר יהא קמח תלמוד לומר מסלתה, אי מסלת יכול מלא הקמיצה והצדדים יהיה סלת והשאר יהא קמח תלמוד לומרמסלתה שתהא כולה סלת. ומשמנה שתהא כולה שמן. מסלתה ומשמנה שתהא הסלת בלולה בשמן. מסלתה ולא מסלת חברתה, משמן ולא משמן חברתה שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד, מכאן אמרו שתי מנחות שנתערבו עד שלא נקמצו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם לאו פסולות. מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה שאם קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול, מסלתה ומשמנה על כל לבונתה שתהא שם לבונה בשעת קמיצה. על כל לבונתה והקטיר שילקט את הלבונה ויעלה לאישים, והקטיר הקומץ אף על פי שיאן שירים, נטמא הקומץ או אבד יכול יאכלו הכהנים. ודין הוא ומה במקום שהורע כח מזבח בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח כהנים. מקום שיפה כח מזבח בקומץ אינו דין שיפה כח כהנים בשירים תלמוד לומר והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה' אין להם אלא לאחר מתן אישים, את אזכרתה נזכרים בה נזכרים בקמיצה נזכרים בלבונתה. ר"ש אומר נאמר כאן אזכרתה ונאמר להלן אזכרתה מה אזכרתה האמור להלן מלא הקומץ אף אזכרתה שנאמר כאן מלא הקומץ והנותרת מן המנחה (כתוב ברמז תמ"ח) והנותרת אף על פי שלא הומלחה אף על פי שלא הוגשה אף על פי של אהקטיר כל לבונתה, מן המנחה פרט לשחסרה היא ולשחסר קומצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום. לאהרן ולבניו לאהרן תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת ומה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת אף בניו כהנים גדולים אוכילן שלא במחלוקת. לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר את מנחת ישראל. וכימנין יצאו מכלל שנאמר כל האזרח יעשה ככה שאם רצה לרבות ירבה. או אינו אלא שתהא מנחת ישראל נתנת לאשים ומה אני מקיים והנותרתמן המנחה של גרים ושל נשים ושל עבדים תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מנחת ישראל. אין לי אלא מנחותיהן מליקותיהן מנין אמר ר' שמעון קורא אני נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מליקת ישראל. אין לי אלא מליקת ישראל מליקת כהנים מנין אר"ש ודין הוא ומה אם במקום שהתיר סלת רשות אסר סלת מצוה מקום שאסר מליקת רשות והתיר בהן מליקת מצוה. מה התיר מליקת מצוה של ישראל שהרי התיר סלת מצוה שלהם נתיר מליקת מצוה של כהנים שהרי אסר סלת מצוה שלהם תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מליקת כהנים. מאשי ה' אין להם אלא לאחר מתנת האישים:
וכי תקריב כשתקריב לעשות, הדבר רשות. אמר ר' יהודה מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה תנור שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין תלמוד לומר קרבן מנחה קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין. אמר ר' שמעון וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים והלא לא נאמר אלא קרבן אחד ונאמרו בו חלות ורקיקין אמור מעתה רצה להביא חלות יביא רקיקין יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא ובוללן וקומץ משניהם הא אם קמץ ולא עלה בידו אלא אחת משניהם דיו. ר' יוסי בר' יהודה אומר מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקים תלמוד לומר כל המנחה אשר תאפה בתנור וגו' מה כל האמור למטה שני מינין אף כל האמרו למעלה שני מינין. ורבי יהודה שפיר קאמר ר' שמעון אמר לך כיון דכתיב בשמן בשמן כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי. ורבי שמעון אי לא כתיב בשמן הוה אמינא דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקים אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא קמ"ל. רבי יוסי בר' יהודה היינו אבוה. איכא בינייהו דיעבד. מאפהתנור ולא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ולא מאפה יורות ערביים, רבי יהודה אומר תנור תנור שני פעמיםלהכשיר מאפה כופח. ר"ש אומר תנור תנור שני פעמים שיהא הקדשו לשם תנור:
אמר רב הונא מאפה תנור שאפאה חלה אחת יצא. מאי טעמא מצת כתיב. מתקיף לה רב פפא טעמא דכתיב מצת הא כתיב מצות לא והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות ואמר רב טובי' בר קיסמא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא, ההוא פליגא. סלת בלולה מלמד שנבללת סלת. ר' אוצר חלות בלולות א"ל והלא לחמי תודה נאמר בהן חלות ואי אפשר לבללן אלא סלת כיצד הוא עושה נותן שמן בכלי קודם לעשיתן ונותנה ונותן עליה שמן ובוללה ולשה ואופה ופותחה ונותן עליה שמן וקומץ. רבי אומר חלות בלולות שנאמר חלות בלולות כיצד הוא עושה נותן מתן שמן בכלי קודם לעשיתן ונותנה ולשה ואופה ופותחה ונותן עליה שמן ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן וקומץ, אי אפשר דקא אמרי ליה רבנן מאי היא. אמר ר' שמואל בר נחמן רביעית שמן היא היאך מתחלקת לכמה חלות. סלת בלולות ולא רקיקין בלולות, שיכול והלא דין הוא ומה חלות שאין טעונים משיחה טעונים בלילה רקיקין שטעונים משיחה אינו דין שטעונין בלילה. תלמוד לומר חלות בלולות ולא רקיקין בלולות, רקיקין משוחין ולא חלות משוחות. שיכול והלא דין הוא ומה רקיקי שאינן טעונין בלילה טעונין משיחה חלות שטעונין בלילה אינו דין שטעונין משיחה תלמוד לומר רקיקין משוחין ולא חלות משוחות. מאי תלמודא אמר רבא לא לשתמיט ולכתוב חלות משוחות ורקיקי בלולין. תנו רבנן מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא לוג שמן וחוצה חציו לחלות וחציו לרקיקין חלות בוללן רקיקין מושחן ומושח את הרקיק על פני כולו ושאר השמן מחזירו לחלות. רבי שמעון בן יהודה אומר בשם ר"ש מושחו כמין כ"י והשאר נאכל לכהנים. תניא אידך רקיקין הבאים בפני עצמן מביא לוג שמן מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג. רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון משוחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים: