ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תמח
סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחת ומתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב ונותנה בתוך כלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה דכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן. ומוליכה אצל כהן וכהן מוליכה אצל המזבח דכתיב והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו. מנלן דכתיב וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח ותניא לפני ה' יכול במערב תלמוד לומר אל פני המזבח. אי אל פני המזבח יכול בדרום תלמוד לומר לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו. רבי אליעזר אומר יכול יגישנה במערבה של קרן ובדרומה של קרן אמרת כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים חברו ואחד מקיים עצמו ומבטל חברו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חברו ותופסין את שמקיים עצמו ומקיים דברי חברו. כשאתה אומר לפני ה' במערב בטלת אל פני המזבח בדרום. וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימת לפני ה' במערב. והיכן קיימת קסבר האי תנא כולי מזבח בצפון הוה קאי. מאי ודיו אמר רב אשי אצטריך סד"א מנחה גופה תיבעי הגשה ותנופה קמ"ל. ואימא הכי נמי אמר קרא והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח מה הקרבה אצל הכהן בכלי אף הגשה אצל המזבח בכלי. ומסלק את לבונתה לצד אחד כי היכי דלא תקומץ בהדי מנחה כדתנן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול. וקומץ ממקום שנתרבה שמנה מנלן דכתיב מגרשה ומשמנה. ונותנה לתוך כלי שרת למה לי הא קדשיה חדא זימנא. מידי דהוה אדם דם אף על גב דקדישתיה סכין בצואר בהמה חדא זמנא עוד מקדש ליה בכלי שרת הכא נמי לא שנא. ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו דכתיב ואת כל הלבונה. ומעלהו ומקטירו בכלי שרת בכלי שרת מקטיר ליה, אימא מעלהו בכלי שרת להקריבו. מולחו ונותנו על גבי האישים דכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו'. קרב הקומץ שיריה נאכילין דכתיב והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה וכתיב והנותרת מן המנחה לאהרן ובניו קרב הקומץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. דאיתמר הקומץ מאימתי מתיר שירים לאכילה רבי חנינא אמר משתשלוט בו האור. רבי יוחנן אמר משתוצת האור ברובו. ורשאי ליתן לתוכם יין שמן ודבש דאמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין. ואין אסורין אלא מלחמץ דכתיב לא תאפה חמץ חלקם ואמר ר"ל אפילו חלקם לא תאפה חמץ. כל המנחות טעונות שמן ולבונה וכו' והא איכא מנחת סוטה דאינה טעונה שמן ולבונה, הכי קאמרינן כל המנחות באות מן החטין וטעונות שמן ולבונה ובאות סלת. מנחת חוטא אף על פי שאין טעונה שמן ולבונה באה מן החטין ובאה סלת. מנחת העומר אף על פי שבאה מן השעורים טעונה שמן ולבונה ובאה גרש. מנחת סוטה אינה טעונה לא שמן ולא לבונה ובאה מן השעורין ובאה קמח:
אמר ר' אלעזר מנחה שקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסלוק בזיכין. מתיב ר' ירמיה וקמץ משם ממקום שרגלי הזר עומדות בן בתירא אומר מנין שאם קמץ בשמאל שיחזור ויקמוץ בימין תלמוד לומר וקמץ משם ממקום שקמץ כבר לא נצרכה אלא להכשיר כל העזרה כולה וכו' אלא אצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והרים מה הגשה בקרן מערבית דרומית אף קמיצה נמי בקרן מערבית דרומית קא משמע לן: