ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תנ
סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן מה תלמוד לומר בשמן בשמן שתי פעמים להכשיר שמן השני ושמן השלישי. רבי אליעזר בן יעקב אומר מושח את הרקיקין כמין כ"י שאין רבוי אחר רבוי אלא למעט. רבי יהודה אומר מצות מצות למצות שוו ולא שוו לבלילה. כיוצא בו אמר ר' יהודה ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה יכול כשם שמרחיצין מן הכיור כך מרחיצין מן הכן תלמוד לומר נחשת לנחשת שוה ולא שוה לרחיצה. כיוצא בו אמר ר' יהודה ועשית חשן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשנו יכול כשם שזה כפול כך זה כפול תלמוד לומר זהב לזהב שוה ולא לכפלו. ואם מנחה על המחבת (כתוב ברמז תפ"ז). מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים, כיצד יש בו באדם דברי תורה יהא זהיר בעצמו שלא יבוא לידי עבירה ולידי (דבר) מכוער ויעלה על דעתו ויאמר אלך ואביא מנחה שמא בא על ידי עון וחטא א"ל הקדוש ברוך הוא בני למה לא בללת מעשיך בשמן ואין שמן אלא תורה ומעשים טובים שנאמר לריח שמניך טובים. מחבת צפה ומעשיה קשים, כיצד יש בו באדם דברי תורה יהא זהיר בעצמו שלא יבוא לידי עבירה ולידי דבר מכוער ויעלה (דבר) על דעתו ויאמר אלך ואביא מנחה על אהבתי שאהבתי את המקום א"ל הקדוש ברוך הוא בני ברוך אתה תהא לך קורת רוח בעולם ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם, עליו הוא אומר מים עמוקים עצה בלב איש ואומר ממעמקים קראתיך ה':
ואם מנחה על המחבת מלמד שטעונה כלי. קרבנך קרבנך לגזרה שוה מה קרבן האמור להלן טעון יציקה ובלילה אף קרבן האמור למטה טעון יציקה ובלילה. ומה קרבנך האמרו למטה טעון מתן שמן בכלי קודם לעשיתן אף קרבנך האמור כאן טעון מתן שמן בכלי קודם לעשיתן. סלת בלולה מלמד שבוללה סלת. רבי אומר חלות בוללן א"ל והלא בתורה נאמר חלות בלולות ואי אפשר לבוללן אלא לבוללן אלא סלת כיצד הוא עושה נותן שמן בסלת ובוללן שמן בכלי ועושה אותה ובוללה בשמן וחוזר ויוצק עליה. אמר רבי אמי מנין לכל המנחות שנלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו נלמדנה מפסח דכתיב ושמרתם את המצות. א"ל בגופיה כתיב מצה מצה תהיה החיה. והא אפיקתיה לעכב אם כן ליכתוב רחמנא מהצ היא מאי תהיה שמע מינה תרתי. בעא מניה ר' פרידא מרבי אמי מנין לכל המנחות שהן באות מצה דכתיבוא כתיבוא דלא כתיבוא כתיב והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו מצות וגו'. א"ל מצוה לא קמיבעיא לי כי קמיבעיא לי לעכב. אי מלא תאפה חמץ אימא למיקם גברא בלאו בעלמא פסולי לא מיפסל אלא כדתני מצה יכול מצוה תלמוד לומר תהיה קבעה חובה:
פתות אותה פתים מנחה לרובת כל המנחה לפתיתה. יכול שאני מרבה אף שתי הלחם ולחם הפנים לפתיחה תלמוד לומר אותה. ומה ראית לרובת שאר מנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים. אחר שריבה הכתוב ומיעט מה אלו מיוחדות שיש מהם לאישים יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים. ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה, יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה תלמוד לומר עליה שמן. אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקים תלמוד לומר היא. מאי תלמודא אימא להוציא מנחת כהנים אתא. אמר רבא איזהו דבר שצריך שני מעוטים הוי אומר מאפה. פתות יכול לשנים תלמוד לומר פתים. אי פתים יכול יעשה פרורין תלמוד לומר אותה אותה לפתים ואין פתים לפתים. הא כיצד מנחת ישראל קופל אחד לשנים ושנים לד' ואינו מבדיל. מנחת כהן משיח היה מקפלה. והא אנן תנן לא היה מקפלה. אמר רבא אינו מקפלה לארבעה אבל מקפלה לשנים. כל המנחות באות עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שבאות שתים עשרה דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר כולן באות שתים עשרה חוץ מחלות תודה ונזירות שהם באותעשר עשר. לחם הפנים בהדיא כתיב ביה. חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים. שאר מנחות דבאות עשר עשר מנלן. גמר מלחמי תודה מה להלן עשר אף כאן עשר. ולילף מלחם הפנים מה להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה. מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף שכן יחיד שמתנדב שמן נפסל שלא בשבת ולא בטומאה. אדרבה מלחם הפנים הוה ליה למילף שכן הקדש ולבונה מצה ועצם, הנך נפישן. ואי סבירא לן דבר הלמד בגזרה שוה חוזר ומלמד בבנין אב יליף מחביתי כהן גדול דהנך נפישן. ואי סבירא לן דדבר הלמד בגזרה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב יליף מלחם חפנים דהקדש מהקדש עדיף ליה. חוץ מלחמי תודה ונזירות. לחמי תודה בהדיא כתיב בהן, נזירות דאמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר. מנחת כהנים קופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל. מנחת כהן משיח לא היה מקפלה. ר"ש אומרמנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה וכל שאין בהן קמיצה אין בהן פתיתה. וכולן פותתן בכזיתים. פתות אותה פתים מנחה לרבות כל המנחות לפתיחה. יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים, אחר שרבה הכתוב ומיעט מה אלו מיוחדות שיש מהן לאישים אף כל שיש מהן לאישים יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שיאן מהם לאישים: