ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקלה
לא תשיך לאחיך אין לי אלא לוה, מלוה מנין, תלמוד לומר אל תקח מאתו נשך ותרבית. מכלל שנאמר כספך ולא כסף אחרים, אכלך ולא אוכל אחרים, או כספך ולא כסף מעשר אכלך ולא אוכל בהמה, כשהוא אומר נשך כסף לרבות כסף מעשר, נשך אוכל לרבות אוכל בהמה. אין לי אלא נשך כסף נשך אוכל, מנין לרבות כל דבר, תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך, רבי (ישמעאל) [שמעון] אומר מנין שלא יאמר לו צא ושאול בשלום פלוני או ראה אם בא איש פלוני ממקום פלוני, תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך. לנכרי תשיך מצות עשה. ולאחיך לא תשיך מצות לא תעשה. רבן גמליאל אומר מה תלמוד לומר ולאחיך לא תשיך והלא כבר נאמר לא תשיך לאחיך, אלא יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת, כיצד נתן עיניו ללוות ממנו והיה משלח לו ואומר בשביל שילוני זו היא רבית מוקדמת, לוה הימנו והחזיר לו מעותיו והיה משלח לו ואומר בשביל מעותיו שהם בטילות אצלי זו היא רבית מאוחרת. למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך קבע לו הכתוב ברכה בשליחות ידו. על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה בשכר שתבא תירש:
כי תדר נדר אין לי אלא נדר, נדבה מנין, נאמר כאן נדר ונאמר להלן אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו. לה' אלקיך אלו הדמים וערכים והחרמים וההקדשות. לא תאחר לשלמו הוא ולא חילופיו. כי דרש ידרשנו אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים. לה' אלקיך אלו צדקות ומעשרות ובכור ומעשר ופסח. מעמך זה לקט שכחה ופאה. והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא. הוא ולא חליפיו. חליפי מאי אי חלופי עולה ושלמים מיקרב קרבי אי חלופי חטאת למיתה אזלא וכו'. לעולם חלופי עולה [ושלמים], כגון שעברו עליו שני רגלים והומם וחללו על אחר ועבר עליו רגל אחד מהו דתימא כיון דמכח (דהאיך) [קמא] קאתי כמאן דעברו עליו שלשה רגלים דמי, קא משמע לן. ולרבי מאיר דאמר כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בבל תאחר מאי איכא למימר, כגון שהומם בתוך הרגל וחללו על אחר ועבר עליו הרגל מהו דתימא כיון דמכח קמא קאתי כמאן דעבר עליה כוליה רגל דמי, קא משמע לן. והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא, והא מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשים ויפסל, תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה, איצטריך סד"א הני מילי בכור דלאו בר הרצאה הוא אבל בקדשים דבר הרצאה הוא אימא לא לירצו קמ"ל. ואכתי מדבן עזאי נפקא דתניא אותו מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תאחר לשלמו שומע אני אף מאחר נדרו בלא ירצה, תלמוד לומר אותו, אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה. אלא בך חטא ולא באשתך חטא. סד"א הואיל ואמר ר' יוחנן אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו וכו' אימא בהאי עון דבל תאחר נמי אשתו מתה קמ"ל. אמר רבא כיון שעברו עליו שלשה רגלים בכל יום ויום עובר בבל תאחר. בעי ר' זירא יורש מהו בבל תאחר כי תדר נדר אמר רחמנא והאי לא נדר, או דילמא ובאת שמה והבאתם שמה משמע תרי, ת"ש דתני רב (חנינא) [חייא] מעמך פרט ליורש. והאי מעמך מיבעי ליה זה לקט שכחה ופאה, קרי ביה עמך וקרי ביה מעמך:
כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות כו', מעמך זה לקט שכחה ופאה. בעי רב פפא יש יד לפאה כגון דאמר הדין אגיא ליהוי פאה והדין ולא אמר נמי, מי אמרינן כיון דאיתקש לקרבנות מה קרבנות יש להם יד אף פאה יש להן יד, או דילמא כי איתקש לבל תאחר. מכלל דכי אמר תהוא שדה כולה פאה הויא פאה, אין והתניא מנין שאם רצה לעשות שדהו כולה פאה עושה תלמוד לומר פאת שדך. יש יד לצדקה או אין יד לצדקה כגון דאמר זוזא ליהוי צדקה והדין ולא אמר נמי, מאי והדין צדקה קאמר, או דילמא והדין לנפקותא בעלמא ודיבורא הוא דלא אסקיה, מי אמרינן כיון דאיתקש לקרבנות דכתיב בפיך זו צדקה מה קרבנות יש להן יד אף צדקה יש לה יד, או דילמא כי איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש:
וכי תחדל לנדור. אמר שמואל הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע. אמר רבי אבהו מאי קרא וכי תחדל לנדור, אתיא חדלה חדלה דכתיב ושם רשעים חדלו רוגז. אמר ר' יוסף אף אנן נמי תנינן כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה. ר"מ אומר טוב אשר לא תדור וגו' טוב מזה ומזה שלא תדור כל עיקר, ר' יהודה אומר טוב אשר לא תדור טוב מזה ומזה שנודר ומשלם: