ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקלד
כי יהיה בך ולא באחרים. איש פרט לקטן. אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אין לי אלא קרי לילה [קרי] יום מנין, תלמוד לומר אשר לא יהיה טהור מ"מ, א"כ למה נאמר מקרה לילה, דברה תורה בהווה. ויצא אל מחוץ למחנה זו מצות עשה, ולא יבוא אל תוך המחנה זו מצות לא תעשה. ר"ש אומר ויצא אל מחוץ למחנה זה מחנה לויה, ולא יבוא אל תוך המחנה זה מחנה שכינה. והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שהקרי (פוטר) [סותר] בזיבה מעת לעת. וכבא השמש ביאת שמשו מעכבתו מליכנס לפנים מן המחנה:
ויד תהיה לך מחוץ למחנה. אין יד אלא מקום שנאמר והנה מציב לו יד, ואומר איש על ידו לדגליהם. ויצאת שמה חוץ [ולא במחנה, והיה בשבתך חוץ] בישיבה ולא בעמידה. א"ל רב פפא לאביי והא האי תנא דלא דריש דיו ואע"ג דלא מיפרך ק"ו, דתניא קרי בזב מנין, ודין הוא ומה טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא וקא מייתי לה בין למגע בין למשא, ואמאי נימא אהני ק"ו למגע ואהני דיו לאפוקי למשא, וכי תימא למגע לא איצטריך ק"ו דלא גרע מגברא טהור, איצטריך סד"א מקרה לילה כתיב מי שקריו גורם לו יצא זה שאין קריו גורם לו אלא דבר אחר גרם לו, קמ"ל:
ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לויה, ולא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה. ואימא אידי ואידי במחנה שכינה ולעבור עליו בשנים בעשה ולא תעשה, א"כ לימא קרא [ויצא אל מחוץ למחנה] לא יבוא אל תוך המחנה למה לי, ליתן לו מחנה אחרת. שכבת זרע של זב מטמא במשא כל מעת לעת, ורבי יוסי אומר יומו. במאי קא מיפלגי בדשמואל, דשמואל רמי כתיב כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, וכתיב והיה לפנות ערב ירחץ במים, מאן דאמר מעת לעת דייק מלפנות ערב, ואידך דייק מקרה לילה, ומ"ד לפנות ערב הא כתיב מקרה לילה, אמר לך אורחיה דקרי למתיא בליליא. ר' יונתן רמי כתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגו', וכתיב ויתד תהיה לך על אזניך וגו', הא כיצד, כאן בגדולים כאן בקטנים. ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא קמתחזיא. אמר רב יהודה כותי ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו, מהו דתימא הואיל וכתיב אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא קמ"ל דלענין ערוה איקרו נמי ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו:
ויתד תהיה לך וגו' בדברים שתגרי אומות מוכרין אותן להן לישראל. רבי אליעזר בן פרטא אומר אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן, אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך לאחר שסרחו, שאמר הקב"ה אני אמרתי יהו כמלאכי השרת והם לא רצו, עכשיו אני מטריח אותן שלש פרסאות היינו דכתיב ויחנו על הירדן וגו', אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי. תנא כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהן ולא לצדיהן אלא לאחוריהן. דבר אחר ויתד תהיה לך על אזניך, בסוד ובלשון נקיה נאמרו דברי תורה, לא תשב לך בלא אשה, עשה תיק לזיין שלך, מי שהוא יוצא לחוץ וחרבו שלופה סוף השטן שולט בו והוא מכה לאחד והורגו ומתחייב בנפשו, כך כל מי שיושב בלא אשה וחרבו שלופה יצר הרע שולט בו, יוצא עמו לשוק שטן עומד ומצפה לאבדו מן העולם שנאמר הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, והשטן משלחו לשתות מן כוס שאינו שלו ומאבד עצמו מן העולם שנאמר נואף אשה חסר לב, אבל היתה החרב תחובה בתערה אינה מזיקתו, אם נשאת אשה אין יצר הרע שולט בך שנאמר וידעת כי שלום אהלך. דרש בר קפרא מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזניך [אל תקרי אזניך אלא על אוזניך] שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו, והיינו דאמר רבי אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתדות, מאי טעמא אילימא משום דמחלקן כל חדא וחדא למילתיה עבידא דאמר מר זו [זרת וזו] קמיצה וזו אמה וזה אצבע זה גודל, אלא מאי טעמא ראשיהן משופעות כיתדות, שאם ישמע דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו. תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף אליה לתוכה. תנו רבנן אל ישמיע אדם לאזניו דברים שאינם מהוגנין מפני שהן נכוות תחלה לאברים:
ויתד תהיה לך על אזניך אין אזניך אלא מקום זיינך, והיה בשבתך חוץ ולא בעמידה. וחפרת בה שומע אני יהא חופר באחת ומכסה באחת, תלמוד לומר ושבת וכסית את צאתך מלמד שחופר ומכסה באחת. ר' ישמעאל אומר מנין שלא יהא אדם הופך (מתניו) [אחוריו] כלפי (דרום) [המחנה], תלמוד לומר ושבת וכסית את צאתך. כי ה' אלקיך מתהלך וגו', מכאן אמרו לא יקרא אדם קריאת שמע בצד משרה של כובסין, ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי וספרים ותפילין בידו. להצילך ולתת אויביך לפניך אם עשית כל האמור בענין סוף שהוא מצילך ויתן את אויביך בידך. והיה מחניך קדוש קדשהו, מכאן אמרו לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שעל רגלו. ולא יראה בך ערות דבר מלמד שהעריות מסלקות את השכינה. אמר רב חסדא בתחלה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד שנאמר כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהן שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. זנותא בביתא כי קריא לשומשמי תוקפא בביתא כי קריא לשומשמי, אידי ואידי באיתתא. הדמאי מפרישין אותו ערום, ואי אמרת כל מדרבנן בעי ברכה כי קאי ערום היכי מברך והא בעינן והיה מחניך קדוש וליכא וכו'. אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא דכתיב והיה מחניך וגו' ולא יראה בך ערות דבר. תנא דבי אליהו לא יעמוד בתוך הבקעה ויתפלל כדרך עו"א. לא יעמוד ברשות הרבים ויתפלל מפני דעת הבריות. ולא יעמוד בין הנשים ויתפלל מפני דעת הנשים אלא יקדש מחנהו חמשה אמות לכל צד, ואם היה בתוך מחנהו יקדש את כולה שנאמר ה' אלקים מתהלך בקרב מחניך, הא למדנו שיעמוד בצד העץ או בצד האבן או בצד הכותל ויתפלל שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו'. דואג ואחיתופל רדפו אחר דוד מאי דרוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, והם לא היו יודעין שעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה:
לא תסגיר עבד אל אדוניו. מכאן אמרו המוכר עבדו לעו"א או לחוץ לארץ יצא בן חורין. אשר ינצל אליך מעם אדוניו לרבות גר תושב. עמך ישב ולא בעיר עצמו, בקרבך ולא (בספר) [בספר]. במקום אשר יבחר במקום שפרנסתו יוצא. באחת שעריך ולא בירושלים. כשהוא אומר באחד שעריך שלא יהא גולה מעיר לעיר. בטוב לו מנוה הרע לנוה היפה. ולא תוננו זו אונאת דברים. לא יהיה קדש (כתוב ברמז תקצ"ח). לא תהיה קדשה מבנות ישראל לא תהא מוזהר עליה בכנענים, [ולא יהיה קדש מבני ישראל לא תהא מוזהר עליו בכנענים], שהיה בדין ומה קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל, קדש חמור אינו דין שיהא מוזהר עליו, או חילוף אם קדש חמור אי אתה מוזהר עליו בכנענים, קדשה קלה אינו דין [שלא] תהא מוזהר [עליה בכנענים], ומה תלמוד לומר קדש, צריך לאומרו שאילו נאמר קדשה ולא נאמר קדש הייתי אומר אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל, קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו בכנענים, תלמוד לומר לא תהיה קדשה מבנות ישראל [ולא יהיה קדש מבני ישראל] אי אתה מוזהר עליו בכנענים. לא תביא אתנן, איזהו אתנן האומר לזונה הילך טלה זך באתננך אפילו הן מאה כולם אסורין, וכן האומר לחברו הילך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי רבי אומר אינו אתנן, וחכמים אומרים אתנן. ואיזהו מחיר כלב האומר לחברו הילך טלה זה תחת כלב זה, וכן שני שותפים שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב, שכנגד הכלב אסורין ושעם הכלב מותרים, אתנן הכלב ומחיר זונה הרי אלו מותרים שנאמר שנים ולא ארבעה, ולדותיהם מותרים שנאמר הם, הם ולא ולדותיהם. נתן לה כספים הרי אלו מותרין, יינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור, נתן לה מוקדשים הרי אלו מותרין עופות הרי אלו אסורים. שהיה בדין ומה אם המוקדשין שהמום פוסל בהם אין אתנן ומחיר חל עליהן, עוף שאין המום פוסל בו אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו, תלמוד לומר לכל נדר להביא את העוף. אמר רב אחד אתנן זכור ואחד אתנן כל העריות אסור, חוץ מאתנן אשתו נדה, מאי טעמא זונה כתיב ואאשתו נדה לאו זונה היא. ולוי אמר אפילו אתנן אשתו נדה אסור, מ"ט תועבה [כתיב והא תועבה] היא, וללוי נמי והכתיב זונה, קסבר ההוא זונה ולא זונה, ורב זונה ולא זונה נפקא ליה מדתניא רבי אומר אין אתנן אסור אלא מעריות הבאות בעבירה אבל שנתן לאשתו בנדתה או שנתנה לו באתננו או שנתן לה שכר פקעתה כולן מותרין, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך. ורב האי תועבה מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדאביי זונה כותית אתננה אסור מ"ט יליף תועבה תועבה מעריות מה להלן עריות דלא תפסי בהם קדושין אף כאן זונה כותית דלא תפסי בה קדושין. וכהן הבא עליה אין לוקה עליה משום זונה, מ"ט דא"ק ולא יחלל זרעו מי שזרעו מיוחס אחריו יצאתה כותית דאין זרעו מיוחס אחריו, זונה ישראלית אתננה מותר מאי טעמא דהא תפסי בה קדושין. וכהן שבא עליה לוקה משום זונה מאי טעמא דהא זרעו מיוחס אחריו. ורבא אמר אחת זונה כותית ואחת זונה ישראלית אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה משום זונה, מאי טעמא יליף מהדדי מה זונה ישראלית בלאו אף זונה כותית בלאו, ומה אתנן כותית אסור אף אתנן זונה ישראלית אסור. נתן לה כספים ולקחה בהם בהמה מותרת מ"ט אתנן כתיב ולא כתיב באתנן ועוד היינו חילופן. תנו רבנן בית ה' אלקיך פרט לפרה שאינה באה לבית דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים לרבות את הריקועים. מאן חכמים ר' יוסי ברבי יהודה דתניא נתן לה זהב רבי יוסי ברבי יהודה אומר אין עושין אותה רקועין אפילו אחורי בית הכפורת. לכל נדר להביא את העוף ק"ו למוקדשין מעתה ומה אם עופות שאין המום פוסל בהם אתנן ומחיר חל עליהם, מוקדשין שהמום פוסל בהן אינו דין שיהא אתנן ומחיר חל עליהן, תלמוד לומר לכל נדר פרט לדבר הנדור. טעמא דמעטיה קרא הא לא מעטיה קרא הוה אמינא מוקדשין ליתסרו אמאי הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אמר רבי הושעיא בממנה על פסחו ורבי (יהודה) היא דתניא ואם ימעט הבית מהיות משה החייהו משה, מכדי אכילה ולא מכדי מקח, רבי אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו ומעותיו חולין שע"מ כן הקדישו ישראל את פסחיהן. נתן לה מוקדשין הרי אלו מותרין, עופות הרי אלו אסורין שהיה בדין ומה מוקדשין שהמום פוסל בהן אין אתנן ומחיר פוסל בהם וכו' (כדלעיל). נתן לה חטין באתננה ועשאתן סלת זיתים ועשאתן שמן, ב"ש אוסרין וב"ה מתירין, מ"ט דב"ש דכתיב גם שניהם לרבות שינוייהן, וב"ה (שניהם) [הם] ולא שנוייהם, וב"ש ההוא הם ולא ולדותיהם הוא דאתא, וב"ה תרי מפקי מינה הם ולא שנוייהם הם ולא ולדותיהם, וב"ה הכתיב גם, גם לב"ה קשיא. לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב לא שנא תלוש לא שנא מחובר. בית ה' אלקיך פרט לפרה שאינה באה לבית דברי רבי אליעזר, וחכ"א לרבות את הריקועין. איזהו אתנן זונה, האומר לזונה הילך טלה זה בשכרך אפילו מאה כולן אסורין. ומחיר כלב [הילך טלה זה תחת כלב זה]. יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה, יהא חייב, תלמוד לומר כי תועב ה, נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה, מה תועבה האמור להלן בשם זובח אף תועבה האמור כאן בשם זובח. נדר פרט לדבר הנדור, כשהוא אומר לכל נדר לרבות במה, יכול אפילו שכר פקעת יהא אסור, תלמוד לומר כי תועבת. לא תשיך (כתוב ברמז תרס"ו). כתיב מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו, אמר רב כגון שבור מלכא, אמר רב נחמן אמר לי הונא (כגון) [לא נצרכה אלא אפילו] רבית דנכרי. איתיבי רבא לרב נחמן לנכרי תשיך, מאי לאו תשוך, לא תשיך, לא סגיא דלא מינשיך ליה נכרי אלא לנכרי למעוטי ישראל, ישראל בהדיא כתיב ביה ולאחיך לא תשיך לעבור עליו בעשה ולא תעשה. איתיבי לוין מהם ומלוין אותם ברבית וכן בגר תושב, לא נצרכא אלא בכדי חייו, רבינא אמר הכא בת"ח עסקינן, טעמא מאי גזור רבנן לרבית דנכרי שמא ילמוד ממעשיו, וכיון דת"ח הוא לא גמר ממעשיו: