ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקלג

<< · ילקוט שמעוני · דברים · רמז תתקלג · >>

גדילים תעשה לך. תנו רבנן הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים, ר' שמעון פוטר בנשים [מפני שמצות עשה שהזמן גרמא היא] וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. כהנים לוים וישראלים פשיטא דאי אינהו פטירי מאן ליחייב, כהנים איצטריך ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז וגו' גדילים תעשה לך, מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמיחייב בציצית, והני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא ליחייבו קמ"ל נהי דאישתרי בשעת עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי. ורבי שמעון פוטר בנשים מ"ט דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה, ומה ראית, מרבה אני כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים. תניא על ארבע כנפות כסותך, ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש, כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור, הא מה אני מקיים ארבע, ארבע ולא שלש ומה ראית, מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע, ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע. תניא אידך ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש [מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס יתר כמאן דאיתיה דמי ומ"ס כמאן דליתיה דמי, לא] דכ"ע כמאן דאיתיה דמי ושאני הכא דרבי רחמנא אשר תכסה בה. ואידך האי אשר תכסה בה מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה וכו' (כדלעיל). ואידך מאשר, ואידך אשר לא דרש. ורבנן האי וראיתם אותו מאי עבדי ליה, מיבעי להו לכדתניא וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו ק"ש דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה ואיזו זו מצות כלאים דכתיב לא תלבש שעטנז וגו' גדילים תעשה לך. תניא אידך וראיתם אותו וגו' כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב במצות כולן, ורבי שמעון היא דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא. תניא אידך וראיתם אותו וגו' שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן. תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראיה מביאה לידי זכירה וזכירה מביאה לידי מעשה. ר"ש בן יוחאי אומר כל הזהיר במצוה זו זוכה להקביל פני שכינה, כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד. אמר ר' ירמיה בר אבא אמר ר' נוי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף, וכמה שיעור חוליא תניא רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש, תנא הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף אל יוסיף (יותר) על י"ג. שבעה כנגד שבעה רקיעים. י"ג כנגד שבעה רקיעים וששה אוירים שביניהם. תנא כשהוא מתחיל [מתחיל] בלבן הכנף מין כנף, וכשהוא מסיים [מסיים] בלבן מעלין בקודש ולא מורידין, רב ורבה בר בר חנה הוו יתבי חליף ואזיל ההוא גברא דמיכסי גלימא דכולא תכלתא ורמי לה תכלתא וגדילא מיגדיל, אמר רב יאי גלימא ולא יאי תכלתא, רבה בר בר חנה אמר יאי גלימא ויאי תכלתא, במאי קמיפלגי, רבה בר בר חנה סבר כתיב גדיל וכתיב פתיל או גדיל או פתיל, וכרב סבר לעולם פתיל בעינן וההיא גדילים למניינא הוא דאתא, גדיל ב', גדילים ארבע, עשה גדיל ופותלהו מתוככן. אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית, אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה, מאי טעמא אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לאיכסויי עבידא, בההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש חרף עושהו. גדילים תעשה לך למה נאמר, לפי שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו, תלמוד לומר גדילים, כמה גדילים נעשים אין גדיל פחות משלש חוטין כדברי ב"ה, וב"ש אומרים מארבע חוטין של תכלת וארבע חוטין של לבן של ארבע ארבע אצבעות, והלכה כדברי ב"ש. בד"א בתחלה אבל בשיריה ובגרדומיה כל שהוא. דבר אחר גדילים תעשה לך זה לבן, מנין לרבות את התכלת, תלמוד לומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. תעשה ולא מן העשוי שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה. על ארבע ולא על שמונה. כסותך פרט ליגא ולתיכלא ולתיכלטרין לתקרקין לבורסין ולבורדסין לפי שאינן מרובעין, ראב"י אומר מנין שלא יתן על אמצע בגד אלא על שפתו שנאמר על ארבע כנפות כסותך. [כסותך] פרט לסדין. כסותך פרט לכר. תכסה פרט לסגוס. בה פרט למעפורת שלא יכסה בה ראשו ורובו:

כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. ר' יהודה אומר אם בא אליה לוקה ואם לאו אינו לוקה, [ושנאה] מכאן אתה אומר עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה, עבר אדם על ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על לא תקום ולא תטור ועל לא תשנא את אחיך וחי אחיך עמך עד שבא לידי שפיכות דמים, לכך נאמר כי יקח איש אשה ושנאה. ושם לה עלילות דברים יכול אפילו אמר לה הקדחת לי את התבשיל ולא הקדיחה, תלמוד לומר עלילות דברים עלילות דברים לגזרה שוה מה עלילות דברים האמורים להלן טענת בתולים אף עלילות דברים האמורים כאן טענת בתולים, ומה עלילות דברים האמורים (כאן) [להלן] מקום בתולים אף עלילות דברים האמורים (להלן) [כאן] מקום בתולים, ומנין לרבות ביאה אחרת, תלמוד לומר והוציא עליה שם רע. תניא כיצד הוצאת שם רע, בא לבית דין ואומר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים. אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה, זינתה מעיקרא כתובתה מנה, נמצא שאינו שם רע לוקה ונותן מאה סלע בין בעל בין לא בעל, רבי אליעזר בן יעקב אומר לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל, בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ובא אליה ואקרב אליה, אלא לרבנן מאי ובא אליה ואקרב אליה, ובא אליה בעלילות ואקרב אליה בדברים, בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב לא מצאתי לבתך בתולים, אלא לרבנן מאי לא מצאתי, לא מצאתי כשרי בתולים, בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב אלה בתולי בתי, אלא לרבנן מאי אלה אלה כשרי בתולים בשלמא לר' אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ופרשו השמלה, אלא לרבנן מאי ופרשו השמלה, [אמר ר' אבוה פרשו מה ששם לה כדתניא ופרשו השמלה] מלמד שבאין עדיו של זה ועדיו של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה. רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש. ר"י אומר אינו חייב עד שישכור עדים, אתיא שימה שימה, כתיב הכא ושם לה עלילות דברים וכתיב התם לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון. בעי רבי ירמיה שכרן בקרקע מהו, בפחות משוה פרוטה מהו, שניהן בפרוטה מהו, מוציא שם רע על נישואין הראשונים מהו, על נישואי אחיו מהו, פשוט מיהא חדא דתניא רבי (יהודה) [יונה] אומר את בתי נתתי לאיש הזה לזה ולא ליבם. ואמר וגו' מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה. לקחתי ואקרב אליה הרי עדים שזינתה בבית אביה. [כי יקח] איש אשה למה נאמר. לפי שנאמר ואיש אשר ינאף את אשת איש, אחד שבאו לה עדים בבית בעלה שזינתה בבית אביה ואחד שבאו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה משמע שתהא נידונית על שער העיר ההיא והרי הכתוב מוציא את שבאו לה עדים בבית בעלה שזינתה בבית אביה שתהא נדונית על פתח בית אביה, לכך נאמר כי יקח איש אשה. רבי ישמעאל אומר בוא וראה מה שנאה גורמת שהיא מביאה לידי לשון הרע [מכאן אתה אומר עבר אדם כו' כדלעיל]. ולקח אבי הנערה ואמה אין לי אלא שיש לה אב ויש לה אם, יש לה אב ואין לה אם, יש לה אם ואין לה אב, אין לה אב ולא אם מנין, תלמוד לומר נערה מכל מקום. א"כ למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגידלו גידולים רעים יבואו ויראו להם גידוליהן:

והוציאו את בתולי הנערה כמשמעה. ואמר אבי הנערה מכאן שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש. את בתי נתתי לאיש הזה מלמד שיש רשות לאב לקדש את בתו הקטנה. ואלה בתולי בתי הרי עדים להזים עדיו של זה. [ואמר וגו'] את בתי נתתי מלמד שהתובע מתחיל בדבריו תחלה. את בתי נתתי, מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה. לאיש אסרה. הזה ולא ליבם. בעולת בעל ר' ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך על היבמה שהבא עליה אינו חייב עד שתבעל. ופרשו השמלה יחוורו דברים כשמלה (כתוב ברמז של"א). ר' עקיבא אומר ופרשו השמלה ונמצאו עדי הבעל זוממין. ד"א יבואו עדיו של זה ועדיו של זה ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר:

ולקחו זקני העיר את האיש ולא את הקטן, ויסרו אותו במכות. וענשו אותו בממון. מאה כסף כסף צורי. בשלמא וענשו זה ממון דכתיב מאה כסף, אלא ויסרו זה מלקות מנלן, אמר רבי אבהו למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע. אזהרה למוציא שם רע מנלן אמר רבי אלעזר מלא תלך רכיל. רבי נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע. רבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מונשמרת, ההוא מיבעי ליה לכדרבי פנחס, ונשמרת מכאן שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. ורבי נתן מאי טעמא לא אמר כרבי אלעזר, ההוא אזהרה לבית דין שלא יהא רך לזה וקשה לזה:

וענשו אותו מאה כסף. במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד אחד שהוציא שם רע על הגדולה שבכהונה ועל הקטנה שבישראל נותן מאה סלע, נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה. שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. נמצאת אומר המוציא בפיו חמור וכו', ממאי דילמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב ואם אמת היה הדבר הזה והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה, אמר רבא אמר קרא כי הוציא שם רע על שם רע שהוציא. וענשו אותו מאה כסף ונתן לאבי הנערה כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה משמע. אמר אביי בא עליה ומתה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי מתה. המוציא שם רע על היתומה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב. מיתיבי ואם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס, ההוא בבא עליה ואחר כך נתיתמה, רבא אמר חייב מדתני אמו בתולת ישראל ולא בתולת גרים, אי אמרת בשלמא כי האי גוונא בישראל חייב היינו דאיצטריך קרא למעוטי גרים, אלא אי אמרת פטור השתא בישראל פטור בגרים מיבעיא. סרחה ולבסוף בגרה תידון בסקילה, אמאי נערה אמר רחמנא והא בוגרת היא, אמר קרא הנערה, הנערה שהיתה כבר. אי הכי מילקא נמי לילקי ומאה סלעים נמי לישלם, זו מעשיה גרמו לה, זינתה כשהיא נערה זינתה. והאי עקימת שפתיו גרמו לו, אית קא [מיחייב] בעקימת שפתיו ההיא שעתא [וההיא שעתא] בוגרת הואי. ונתנו לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת. ונתנו לאבי הנערה פרט לגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שאין לה מאה כסף. כי הוציא שם רע ולא על זו בלבד הוציא שם רע אלא על כל בתולות ישראל. ולו תהיה לאשה מלמד שהוא שותה בעציצו אפילו היא חגרת ואפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל יכול יהא רשאי לקיימה, תלמוד לומר ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו. לא יוכל לשלחה כל ימיו ואפילו לאחר זמן:

לא נמצאו בתולים לנערה, אין עדים להזים עדיו של זה. והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה, אין לי אלא שיש לה אב ויש לה פתח בית אב, יש לה פתח בית אב ואין לה אב מנין, תלמוד לומר והוציאו את הנערה מכל מקום, (א"כ למה נאמר פתח בית אביה למצוה). וסקלוה כל אנשי עירה באבנים, וכי כל האנשים רוגמין אותה, אלא במעמד כל אנשי עירה. באבנים יכול באבנים מרובות, תלמוד לומר באבן, אי באבן יכול באבן אחת, תלמוד לומר באבנים, אמור מעתה אם לא מתה בראשונה תמות בשניה. כי עשתה נבלה בישראל לא עצמה בלבד ניוולה אלא כל בתולות ישראל. לזנות בית אביה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה, מה אביה האמור להלן זנות עם זיקת הבעל אף אביה האמור כאן זנות עם זיקת הבעל. ובערת הרע מקרבך בער עושי הרעות מישראל. הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזנתה הרי זו בחנק אין לה פתח בית אביה ולא מאה סלעים, היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה ואין לה לא פתח בית אביה ולא מאה סלעים. היתה הורתה ולידתה בקדושה הרי היא כבת ישראל לכל דבריה, מנא הני מילי אמר ר"ל דאמר קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה [ולידתה בקדושה], אי הכי מילקא נמי לילקי ומאה סלעים נמי לישלם, אמר קרא ומתה למיתה נתרבתה ולא לקנס כו', ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה אם כן בישראל מאי אהני ליה:

כי ימצא איש בעדים. שוכב עם אשה בעולת בעל להביא את שנבעלה בבית אביה ועדיין היא ארוסה. ומתו סתם מיתה האמורה בתורה חנק. שניהם ולא העושה מעשה חידודים, כשהוא אומר גם לרבות הבאין אחריהם. האיש השוכב עם האשה ואף על פי שהיא קטנה. והאשה אף על פי שנבעלה לקטן. ובערת הרע בער עושי הרעות מישראל. כתנאי ומתו גם שניהם אשר שכב עמה לבדו, ואידך האי ומתו גם שניהם מאי דריש ביה, למעוטי מעשה חידודים. ואידך, מעשה חידודים לאו כלום הוא. ואידך האי לבדו מאי דריש ביה, כדתניא באו עליה עשרה ועדין היא בתולה כולן בסקילה, רבי אומר הראשון בסקילה וכולן בחנק:

האשה שהיא יוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד. אין ממתינין פשיטא גופה היא, איצטריך סד"א הואיל וכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא ליפסדוה מיניה קמ"ל. ואימא הכי נמי, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אמר קרא ומתו גם שניהם לרבות את הולד, האי מיבעי ליה עד שיהו שניהם שוין דברי רבי יאשיה כי קאמינא מגם:

כי יהיה נערה בתולה. תנו רבנן נערה ולא קטנה. נערה ולא בוגרת. בתולה ולא בעולה. מאורסה ולא נשואה. בבית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. בעא מיניה רבי יעקב בר (אבא) [אדא] מרב בא על קטנה מאורסה מהו, לגמרי ממעיט ליה או מסקילה ממעיט לה. א"ל (חייב) [מסתברא מסקילה ממעט ליה]. והכתיב ומתו גם שניהם [עד שיהיו שניהם שוין] שתיק רב. ונימא ליה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו, כתנאי ומתו גם שניהם וכו' (כדלעיל). ומצאה איש בעיר אילו לא יצאת בעיר לא היה מסתקף לה (בעיר ושכב עמה מלמד) [מגיד] שהפרצה קוראה לגנב. ושכב עמה על עסקי שכיבה. והוצאת את שניהם אל שער העיר זו היא שאמרנו שער שנמצא בו ולא שער שנידונית בו. וסקלתם אותם באבנים יכול באבנים מרובות, תלמוד לומר באבן וכו' (כדלעיל). את הנערה על דבר אשר לא צעקה בעיר כשהוא אומר על דבר ע"פ התראה, להביא את המזירה בהתראת עדים, אין לי אלא בעיר, בשדה מנין, תלמוד לומר ואם בשדה מצאה. ושכב עמה פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב דברי רבי יהודה. ומת האיש אשר שכב עמה לבדו, הראשון בסקילה והשני בחנק (כתוב ברמז תרכ"ה):

ולנערה לא תעשה דבר. תנו רבנן אחד הרודף אחר חברו להרגו, ואחר הזכור, ואחר נערה המאורסה, ואחר חייבי כריתות, ואחר חייבי מיתות בית דין מצילין אותן בנפשו, אלמנה לכ"ג [גרושה וחלוצה לכהן הדיוט] אין מצילין אותן בנפשו, נעבדה בה עבירה אין מצילין אותה בנפשו, יש לה מושיע אין מצילין אותה בנפשו, רבי יהודה אומר אף האומרת הניחו לו שלא יהרגנה אין מצילין אותה בנפשו. מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות, נער זה זכור, נערה זו נערה המאורסה, חטא אלו חייבי כריתות, מות אלו חייבי מיתות בית דין, כל הני למה לי צריכי, דאי כתב רחמנא נער משום דלאו אורחיה הוא, אבל נערה דאורחה היא אימא לא. ואי כתב רחמנא נערה משום דקא פגים לה, אבל נער דלא פגים ליה אימא לא, ואי כתב רחמנא הני משום דהאי לאו אורחיה והא קא פגים לה, אבל שאר עריות דאורחייהו ולא נפשיש פגמייהו אימא לא, כתב רחמנא חטא. ואי כתב רחמנא חטא הוה אמינא אפילו חייבי לאוין, כתב רחמנא מות. ואי כתב רחמנא מות הוה אמינא חייבי מיתות ב"ד אין חייבי כריתות לא, כתב ררחמנא חטא. וליכתוב רחמנא חטא מות ולא בעי נער ונערה, אין ה"נ, אלא נער ונערה למה לי, חד למעוטי ע"א וחד למעוטי בהמה ושבת. ולר"ש בן יוחאי דאמר ע"א ניתן להצילו בנפשו מק"ו ומה פגם דהדיוטניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כל שכן ועונשין מן הדין [ל"ל], חד למעוטי שבת וחד למעוטי בהמה, סלקא דעתך אמינא תיתי שבת מחילול חילול מאלילים. ולרבי אליעזר בר' שמעון דאמר מחלל שבת ניתן להצילו בנפשו דאתיא חילול חילול מאלילים מאי איכא למימר, חד למעוטי בהמה, ואידך איידי דכתב נער כתב נערה. רבי יהודה אומר אף האומרת הניחו לו שלא יהרגנה אין מצילין. במאי קמפלגי, אמר רבא במקפדת על פגמה ומניחתו שלא יהרגנה, רבנן סברי אפיגמה קפיד רחמנא והרי מקפדת על פיגמה, ורבי יהודה סבר האי דקאמר רחמנא למקטליה משום דמסרה נפשה לקטלא, הא לא קא מסרה נפשה לקטלא. א"ל רב פפא לאביי אלמנה לכ"ג נמי קא פגים לה, א"ל אפיגמא רבה קפיד, אפיגמא זוטא לא קפיד רחמנא:

ולנערה לא תעשה דבר. מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה, מנין אף מן הקרבן, תלמוד לומר חטא. מנין אף מן המכות, תלמוד לומר (חטא) מות, מלמד שמכל עונשין שבתורה פטורה ומצילין אותה בנפשו. אין לי אלא (נרדף) [זה], מנין אף הרודף אחר חברו להרגו ואחר הזכור, תלמוד לומר כן הדבר הזה. יכול אף הרודף אחר (הבהמה והמחלל את השבת והעובד אלילים), תלמוד לומר הזה, הזה בסקילה ואין כל אלו בסקילה. כי בשדה מצאה יכול בעיר תהא חייבת, בשדה תהא פטורה, תלמוד לומר צעקה, אם יש לה מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת, ואם אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה פטורה. צעקה (לא) פרט לשאמרה הנח לו דברי רבי יהודה. דבי רבי תנא כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו מרוצח מעתה, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילה בנפשו. ונערה מאורסה גופה מנלן כדתנא דבי רבי ישמעאל אין מושיע לה הא יש מושיע לה בכל דבר שאתה יכול להושיע:

כי ימצא איש נערה בתולה. אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית והבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ונתגיירו ונשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד, הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה [יש להן קנס], אף על פי שהן בכרת אין בהן מיתת בית דין. ואמאי איקרי כאן ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו, שיתא קראי כתיבי נער נערה הנערה בתולה בתולות הבתולות תרין לגופייהו וחד לכדאביי בא עליה ומתה פטור שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי המתה, וחד לג"ש כסף ישקול כמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה. אייתרי להו תרי חד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות. ולאפוקי מהאי תנא דתניא ולו תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה, רבי שמעון בן מנסיא אומר אשה הראויה לקיימה. מאי בינייהו, ממזרת ונתינה איכא בינייהו, למאן דאמר יש בה הויה הא נמי יש בה הויה, למאן דאמר הראויה לקיימה הא אינה ראוייה לקיימה, הניחא לרבנן דאמרי קידושין תופסין בחייבי לאוין, ולר' עקיבא דאמר אין תופסין מ"ב, איכא בינייהו (אלמנה) [בעולה] לכ"ג דה"ל עשה שאינו שוה בכל. הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס דיש בה הויה וראויה לקיימה, ולאפוקי מרבי נחוניא בן הקנה שהיה עושה יום הכפורים כשבת מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין. אלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו וכו', ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' וקיימא לן דאינו לוקה ומשלם, אמר עולא לא קשיא כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת. אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי, מנא ליה לעולא הא, גמר תחת תחת כתיב הכא תחת אשר ענה וכתיב התם עין תחת עין מה התם ממונא משלם מילקא לא לקי אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי. רבי יוחנן אומר אפילו תימא אחותו נערה, כאן שהתרו בו כאן שלא התרו בו, אלמא קסבר רבי יוחנן כל היכא דאיכא ממון ומלקות והתרו ביה מילקא לקי ממונא לא משלם, מנא ליה לרבי יוחנן הא, אמר קרא כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, וסמיך ליה ארבעים יכנו. והא איכא עדים זוממין וחובל בחברו דממונא משלמי, אמר ר' אילעאי בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין (כתיב בפ' ועשיתם לו כאשר זמם):

כי ימצא איש [נערה בתולה, נאמר בתולה באונס ונאמר בתולה] במפתה. לא יאמר בתולה במתה והלא דין הוא ומה אונס חמור אינו חייב אלא על נערה בתולה מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב אלא על נערה בתולה. או חילוף אם מפתה הקל חייב על נערה בתולה ועל נערה שאינה בתולה אונס חמור אינו דין שיהא חייב על בתולה ועל שאינה בתולה, מה תלמוד לומר בתולה באונס, שיכול אין לי אלא שלא יהא נותן לה אבל יהא נותן לאביה, תלמוד לומר בתולה בתולה פרט לבעולה, אין לי אלא בעולה, מוכת עץ מנין, תלמוד לומר בתולה פרט למוכת עץ. נאמר כאן אשר לא אורסה ונאמר להלן אשר לא אורסה [במפתה. והלא דין הוא מה אונס חמור אינו חייב על שנתארסה ונתגרשה] מתה הקל אינו דין שלא יהא חייב על שנתארסה ונתגרשה. או חילוף ומה אם מפתה הקל הרי הוא חייב על שנתארסה ונתגרשה אונס חמור אינו דין שיהא חייב על שנתארסה ונתגרשה, מה תלמוד לומר אשר לא אורסה שתי פעמים, שלא יהא נותן לא לה ולא לאביה. נאמר כאן נערה ולא נאמר נערה במפתה [מפתה מנין, והלא דין הוא] מה אונס חמור אינו חייב אלא על הנערה וכו', או חילוף ומה אם מפתה הקל הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה [אונס חמור אינו דין שיהא חייב על נערה ועל שאינה נערה, והלא כבר נאמר נערה, שיכול אין לי אלא שלא יתן לאביה אבל יתן לה], תלמוד לומר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת, והרי דברים ק"ו ומה אונס חמור אינו חייב על הבוגרת מפתה הקל אינו דין שלא יהא חייב על הבוגרת, להחליף את הדין אי אתה יכול שהרי כבר נאמר נערה נערה שתי פעמים. ושכב עמה כל שכיבה. ונמצאו בעדים. ונתן האיש ולא הקטן. השוכב עמה כל שכיבה. לאבי הנערה שיהא שלו. לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת. חמשים כסף כסף צורי. ולו תהיה לאשה מלמד ששותה בעציצו ואפילו היא חגרת ואפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבוא בישראל יכול יהא רשאי לקיימה, תלמוד לומר ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו. תחת אשר ענה לרבות את היתומה, מכאן אמרו יתומה שנתארמלה או שנתגרשה, האונס חייב והמפתה פטור. לא יוכל לשלחה כל ימיו משלחה הוא ליבם:

ונתן לאבי הנערה. ר"ש אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה, ואי אמרת ממונא הוי להורישה לבניו לעצמה אמאי דאחים בעי מיהוי, שאני התם דאמר קרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה לא זיכתה תורה לאב אלא משעת נתינה, וכי קאמר רבה ממונא הוי להורישו לבניו בשאר קנסות. ורבי יוחנן האי תחת אשר ענה מיבעי ליה לכדאביי האי תחת אשר ענה מכלל דאיכא בשת ופגם, ועולא נפקא ליה מדרבא ונתן האיש השוכב עמה הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בשם ופגם. באונס ומפתה להקל ולהחמיר וכו' (כדלעיל). בבשת ופגם הכל לפי המבייש והמתבייש, אימא חמשים סלע אמר רחמנא לכולהו מילי, אמר אביי אמר קרא תחת אשר ענהה וכו', רבא אמר א"ק ונתן האיש השוכב עמה וכו':

לא יקח איש את אשת אביו. תנו רבנן אנס אשה מותר לישא בתה, נשא אשה אסור לישא בתה. מנא הני מילי, דתנו רבנן בכולן נאמר (כאן) שכיבה וכאן נאמר (בהן) קייחה, לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה, א"ל רב פפא לאביי אלא מעתה גבי אחותו דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו [ה"נ] דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי, א"ל ליקוחין כתיב בתורה הראוי לשכיבה לשכיבה הראוין לקיחה קיחה. רבא אמר אנס אשה מותר לישא בתה, מהכא דכתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותה, הא בת בנה דידה ובת בתה דידה גלי, וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה וגו' הא כיצד כאן בנשואין כאן באונסין, ואיפוך אנא עריות שאר כתיב בהו, בנשואין איכא שאר באונסין ליכא שאר:

רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו, מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב לא יקח איש את אשתל אביו ולא יגלה כנף וגו' כנף שראה אביו לא יגלה. וממאי דבאנוסה כתיב, דכתיב מעילויה דקרא ונתן האיש השוכב עמה וגו', ורבנן בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, ומאי כנף אביו, כנף הראוי לאביו לא יגלה. ותיפוק ליה משום דודתו לעבור עליה בשני לאוין. ותיפוק ליה משום (התרת) יבמה לשוק לעבור עליה בג' לאוין. ואי בעית אימא לאחר מיתה:

לא יבוא פצוע דכא. איזהו פצוע דכא שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהם, וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר. פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל שנאמר לא יבוא פצוע דכא וגו'. תנו רבנן אפילו נקבו אפילו נמקו ואפילו חסרו. אמר רב יהודה אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר. במתניתא תנא נאמר לא יבוא פצוע דכא ונאמר לא יבוא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם, ומה להלן באותו מקום אף כאן באותו מקום. פצוע דכא אין לי אלא כלו, מקצתו מנין, תלמוד לומר וכרות שפכה, כל שנכרת הגיד (הפוסק). אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה שמי שאין לו אלא אחת זהו סריס חמה. מה בין פצוע דכא לכרות שפכה, אלא שפצוע דכא חוזר וכרות מה בין פצוע דכא לכרות שפכה, אלא שפצוע דכא חוזר וכרות שפכה אינו חוזר, זו מהלכות רופאים. בקהל ה' (ר"ש) [ר"י] אומר ארבע קהלות הן, קהל כהנים, קהל לוים, קהל ישראלים, קהל גרים. וחכמים אומרים שלשה:

לא יבוא ממזר בקהל ה' בין איש בין אשה. לא יבוא ממזר כל שהוא מום זר. אי זהו ממזר כל שאר בשר (כל) שהוא בלא יבוא דברי רבי עקיבא, שנאמר לא יקח איש את אשת אביו וכתיב לא יבוא ממזר, מה אשת אב מיוחדת שאר בשר שהוא בלא יבוא והולד ממזר, כך כל שאר בשר שהוא בלא יבוא הולד ממזר. שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים שנאמר לא יקח איש את אשת אביו ולא יבוא ממזר, מה אשת אב מיוחדת שחייבין עליה כרת בידי שמים והולד ממזר אף כל שחייבין עליהן כרת בידי שמים הולד ממזר. רבי יהושע אומר כל שחייבין עליה מיתת ב"ד הולד ממזר, שנאמר לא יקח איש את אשת אביו ולא יבוא ממזר, מה אשת אב מיוחדת שחייבין עליה מיתת ב"ד הולד ממזר, כך כל שחייבין עליהן מיתת ב"ד הולד ממזר. גם דור עשירי נאמר כאן דור עשירי ונאמר למטה דור עשירי מה דור עשירי האמור למטה עד עולם אף דור העשירי האמור כאן עד עולם. תנו רבנן גר נושא ממזרת הולד ממזר דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר גר לא ישא ממזרת, אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת. מאי טעמא דרבי יוסי חמשה קהלי כתיבי, חד לכהנים וחד ללוים וחד לישראלים וחד למישרא ממזר בשתוקי וחד למישרא שתוקי בישראל, קהל גרים לא איקרי קהל, ורבי יהודה הנים לוים מחד קרא נפקי אייתר ליה חד לקהל גרים, איבעית אימא ה"נ תרי קהלי נינהו וממזרים בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קהל נפקי. לא יבוא ממזר בקהל ה', בקהל ודאי הוא דלא יבוא, הא בקהל ספק יבוא. ממזר ודאי הוא דלא יבוא ממזר ספק יבוא. אייתר ליה חד לקהל גרים, ואיתימא הני נמי תרי קהלי נינהו, וטעמא דר' יהודה מהכא הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר. ורבי יוסי חוקה אחת הפסיק הענין. אמר ריש לקיש ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת, יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי מה להלן נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות, אי מה להלן מיד אף כאן מיד, כי (גמיר) [אהני] ג"ש מעשירי ואילך, והאנן תנן ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות, לא קשיא הא כמד דון מינה ומינה הא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא. שאלו לרבי אליעזר ממזרת לאחר עשרה דורות מהו, א"ל מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו. קסבר ממזרת לא חיי. והא אנן תנן איסורן איסור עולם, דידיע חיי דלא ידיע לא חיי, דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חי טפי לא חיי. ההוא דהוה בשיבבותיה דרבי אמי אפיק כרוז עליה דממזר הוא הוה בכי ואזיל אמר ליה חיים נתתי לך. אמר רבי אליעזר בר חביבוא פעם אחד לששים שנה וכו' (כתוב ברמז תפ"ח):

לא יבוא עמוני. בזכרים הכתוב מדבר ולא בנקבות. (דבר אחר) [שנאמר] עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים על דבר אשר לא קדמו, מי דרכן לקדם אנשים ולא נשים. שהיה בדין ומה ממזר שלא נאמר בו עד עולם עשה בו נשים כאנשים, עמונים ומואבים שנאמר בהם עד עולם אינו דין שנעשה בהן נשים כאנשים. או חילוף ומה עמונים ומואבים שנאמר בהן עד עולם לא עשה נשים כאנשים, ממזר שלא נאמר בו עד עולם אינו דין שלא נעשה בו נשים כאנשים, תלמוד לומר לא יבוא ממזר בין איש ובין אשה, אחר שריבה הכתוב ומיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון, ומה ממזר שלא נאמר בו עד עולם עשה בו נשים כאנשים, עמוני ומואבים שנאמר בהן עד עולם אינו דין שנעשה בהם נשים כאנשים, תלמוד לומר עמוני ולא עמונית דברי ר"י. ואם נאמר (דור עשירי) [עד עולם] למה נאמר (עד עולם) [דור עשירי], אלא מופנה להקיש ולדון ג"ש, נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן דור עשירי מה דור עשירי האמור כאן עד עולם אף דור עשירי האמור להלן עד עולם. עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם, הזכרים אסורים והנקבות מותרות מיד. עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם נשים לקראת נשים, הכא תרגימו כל כבודה בת מלך פנימה, במערבא אמרי ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל. דרש רבא מאי דכתיב אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, אמר דוד אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגלת ספר כתוב עלי. התם כתיב הנמצאות, הכא כתיב מצאתי דוד עבדי וגו'. בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש א"ל מה אני לבוא בקהל, א"ל [ר"ג אסור אתה לבוא בקהל, א"ל] רבי יהושע מותר אתה לבוא בקהל, א"ל רבן גמליאל והא כתיב לא יבוא עמוני, א"ל רבי יהושע וכי עמון ומואב במקומן יושבים ולא כבר עלה סנחריב ובלבל את העולם כלו שנאמר ואסיר גבולות עמים וגו' וכל דפריש מרובא פריש, א"ל רבן גמליאל והכתיב ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון וכבר שבו, א"ל ר' יהושע והכתיב ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו, מיד התירוהו לבוא בקהל. דרש רבא מאי דכתיב אח נפשע מקרית עוז ומדינים כברי ארמון [אח נפשע מקרית עוז] זה לוט שפירש מאברהם, ומדינים כבריח ארמון שהטיל [מדנין] כבריחים וארמון, לא יבוא עמוני ומואבי. דרש רבא ואיתימא רבי יצחק מאי דכתיב לתאה יבקש נפרד זה לוט. בכל תושיה נתגלע שנתגלה קלו נו בבתי כנסיות ובבתי מדרשיות דתנן עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם:

על דבר אשר לא קדמו. כשהוא אומר על דבר אף על העצה, וכן הוא אומר עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב. בדרך בשעת טרופכם. בצאתכם ממצרים בשעת גאולתכם. ואשר שכר עליך את בלעם הרי דבר גנאי לבלעם. ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם [ויהפוך] מלמד (שאף) שהמקלל נתקלל, מפני מה כי אהבך ה' אלקיך. לא תדרוש שלומם [וטובתם] מכלל שנאמר [עמך ישב בקרבך וגו'] בטוב לו יכול אף זה כן תלמוד לומר לא תדרוש שלומם וטובתם. כל ימיך לעולם ולעולמי עולמים. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קצרתא גדולה לגימא שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים מעמון ומואב ומקרבת את הרחוקים [מיתרו] שנאמר קראן לו ויאכל לחם וכו' (כדכתיב התם). בלעם בן בעור (כתוב בוירא בלק). ויהפוך ה' אלקיך את הקללה קללה ולא קללות, כולן חזרו לקללות חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות (כתוב בפסוק על מה טובו אהליך יעקב). ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם, הרואה חלום ונפשו עגומה עליו ילך ויפתרנו בפני שלשה. יפתרנו והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא, אלא אימא ייטיבנו בפני שלשה לייתי תלתא ולימא להו חלמא טבא חזאי חלמא טבא חזאי, ולימרו ליה הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישויה לטב עד שבע זימנין יגזרו עלך מן שמיא דליהוי טבא [ויהוי טבא]. ולימא שלש הפיכות הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה, אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם, ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברה כי אהבך ה' אלקיך. שלש פדויות פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, ויאמר העם אל שאול היהונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל, חלילה חי ה' אם יפול משערות ראשו ארצה כי עם אלקים עשה היום הזה ויפדו העם את יהונתן ולא מת. שלש שלומות בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלקיך ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום:

לא תדרוש שלומם. אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעא לאיגיורי, אזל אסקיה לטיטוס בנגידא, א"ל מאן חשיב בההוא עלמא, אמר ליה ישראל, א"ל מהו לאידבוקי בהו, א"ל [מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו, זיל אגרי בהו] בההוא עלמא והוית רישא, דכתיב היו צריה לראש אויביה שלו שכל המיצר לישראל נעשה ראש:

לא תתעב אדומי. מפני מה כי אחיך הוא, גדולה אחוה. לא תתעב מצרי מפני כי גר היית בארצו. אמר ר' אלעזר בן עזריה המצרים לא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמן וקבע להם המקום שכר, והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שלא נתכוון לזכות כך, מי שנתכוון לזכות על אחת כמה וכמה. ר"ש אומר מצרים הם טבעו את ישראל במים ואדומיים קדגמו את ישראל בחרב ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות, עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם, ללמדך שמחטיאו של אדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה ומחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא. הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם מה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי וכו' (כדכתיב ברמז רכ"ו). מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות [ר' שמעון מתיר את הנקבות מיד], אמר ר"ש קל וחומר ומה במקום שאסר את הזכרים איסור עולגם התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד, אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה, אמר להם לא כי הלכה אני אומר ועוד קרא מסייעני בנים ולא בנות. תנו רבנן בנים ולא בנות דברי ר"ש, א"ל ר' יהודה הרי הוא אומר בנים אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה. תנו רבנן אם נאמר בנים למה נאמר דורות, ואם נאמר דורות למה נאמר בנים. אם נאמר בנים ולא נאמר דורות הייתי אומר בן ראשון ושני אסור שלישי מותר, לכך נאמר דורות, ואם נאמר דורות ולא נאמר בנים הייתי אומר לאותן העומדים על הר סיני לכך נאמר בנים. להם מהם מנה, להם הלך אחר פסוליהם. ואיצטריך למיכתב להם ואיצטריך למיכתב אשר יולדו דאי כתב רחמנא אשר יולדו הוה אמינא [מבניהם מנה כתב רחמנא להם, ואי כתב רחמנא להם הוה אמינא] מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד כתב רחמנא אשר יולדו. ואיצטריך למיכתב להם הכא ואיצטריך למכתב לו גבי ממזר, דאי כתב רחמנא הכא משום דבא מטיפה פסולה אבל ממזר דבא מטיפה כשרה אימא לא, ואי כתב רחמנא גבי ממזר משום דאינו ראוי לבוא בקהל לעולם אבל הכא אימא לא צריכי. מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא, דכתיב לא תתעב מצרים כי גר היית בארצו. אמר ר' יהודה מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ונשוי גיורת מצרית אמר הריני הולך להשיא לבני אשה בת גיורת מצרית כדי שיהא בן בני כשר לבוא בקהל לקיים מה שנאמר דור שלישי יבוא להם בקהל ה':

כי תצא מחנה על אויביך. כשתהא יוצא הוי יוצא במחנה. על אויביך כנגד אויביך אתה נלחם. ונשמרת מכל דבר רע יכול בטהרות ובטומאות ובמעשרות הכתוב מדבר, תלמוד לומר ערוה, אין לי אלא ערוה, מנין לרבות ע"א ושפיכות דמים וקללת השם, תלמוד לומר ונשמרת מכל דבר רע. אי ונשמרת מכל דבר יכול בטהרות ובטומאות ובמעשרות הכתוב מדבר, תלמוד לומר ערוה מה ערוה מיוחדת מעשה שגלו בה כנעניים [ומסלק השכינה] כך כל מעשה שגלו בה כנעניים מסלק שכינה, כשהוא אומר דבר אף על לשון הרע:

כמה קשה לשון הרע, משל לנכה רגלים שהיה מרעיש את המדינה, אמרו אילו היה שלם על אחת כמה וכמה, כך הלשון מחותך ומונח בתוך הפה והוא מרעיש את העולם, למה הוא דומה לכלב שהוא קשור בשלשלת וחבוש ונתון לפנים משלשה בתים והוא מנבח וכל העם מתיראים ממנו אילו היה בחוץ מה היה עושה, כך לשון הרע נתון לפנים מן הפה ולפנים מן השפתים ומכה שאין לו סוף אילו היה בחוץ על אחת כמה וכמה, אמר הקב"ה מכל צרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם, אבל בלשון הרע הטמן עצמך ואין אתה מפסיד. משל לעשיר שהיה לו אוהב אחד בן כפר הלך לשאול בשלומו והיה שם כלב שוטה והיה נושך וממית את הבריות, אמר אותו עשיר לאוהבו בני אם אתה חייב לאדם אני פורע ואל תתחבא ממנו, אבל אם ראית אותו כלב שוטה ממנו תתחבא שאם נושכך איני יודע מה לעשות לך, כך אמר הקב"ה בשש צרות יצילך וגו' ובשוט לשון תחבא. מה כתיב למעלה מן הענין לא יבוא ממזר לא יבוא עמוני, בא הכתוב ללמדך שכל מי שאינו ראוי לבוא בקהל לא יצא למלחמה, א"ל הוו זהירין שלא יצאו עמכם בני אדם שיש בידם עבירות שנאמר ונשמרת מכל דבר רע:

אזהרה למוציא שם רע מונשמרת מכל דבר רע (כתוב לעיל):

ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה ולא [בחמור] וחמורה ולא [בחזיר] וחזירה ולא בעופות בשעה שנזקקין זה לזה ואפילו מלא עינים כמלאך המות. אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים, בשעת פטירתו של חולה עומד על מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטפה של מרה תלויה בו כיון שהחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו, ממנה מת, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות. ולא בבגדי צבע של אשה, אמר רב יהודה אמר שמואל ואפילו שטוחין על גבי הכותל, אמר רב פפא ובמכיר את בעליהן, דיקא נמי דקתני ולא בבגדי צבע של אשה ולא קתני ולא בבגדי צבעונין. ממנה מת, לימא פליגא אדאבוה דשמואל דאמר אמר לי מלאך המות אי לאו דחיישנא ליקרא דברייתא הוה פרענא בית השחיטה כבהמה, דילמא ההוא טיפה מחתכה להו לסימנין. וממנה מסריח מסייע ליה לרבי חנינא בר כהנא דאמר אמרי בי רב הרוצה שלא יסריח מתו יהפכנו על פניו. תנו רבנן ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה, מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר תורה מביאה [לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה] לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי (חסידות, חסידות מביאה לידי) קדושה, קד ושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא [מביאה לידי חסידות, חסידות] מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לתחיית המתים, וחסידות גדולה מכולן שנאמר אז דברת בחזון לחסידך. ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר ענוה גדולה מכולן שנאמר ורוח ה' עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים, לבשר חסידים לא נאמר, אלא לבשר ענוים, הא למדת שענוה גדולה מכולן: