ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקכ
וזה דבר הרוצח. מכאן אתה אומר רוצח שגולה מעירו לעיר מקלט ידבר ויאמר רוצח אני. מכלל שנאמר פן ירדף גואל הדם אחרי הרוצח אין לי אלא רודף וגואל, רודף ולא גואל גואל ולא רודף לא רודף ולא גואל מנין, תלמוד לומר רוצח רוצח ריבה. מכלל שנאמר כי יחם לבבו אין לי אלא מי שיש לו חמום הלב, האב את הבן והבן את האב האב את האב והבין את הבן מנין, תלמוד לומר רוצח רוצח ריבה. מה תלמוד לומר שמה שלש פעמים [שם תהיה דירתו, שם תהיה מיתתו], שם תהא קבורתו. מה תלמוד לומר רעהו שלש פעמים, רעהו פרט לאחרים, רעהו פרט לגר תושב, רעהו (כבר קראתו התורה רעהו שנאמר אשר יכה את רעהו בבלי דעת) [אפילו רעהו]. והוא לא שונא הא אם שונא לו אינו גולה. מתמול שלשום רבי יהודה אומר תמול שנים שלשום שלשה:
שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה, שנאמר לנוס שמה כל רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, ואין דעת אלא תורה שנאמר נדמו עמי מבלי דעת. לחטוב עצים אבא שאול אומר מה חטיבת עצים רשות אף כל רשות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין. א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דמחטיבת עצים דרשות דילמא מחטיבת עצים דסוכה ומחטיבת עצים דמערכה ואפילו הכי אמר רחמנא ליגלי, א"ל כיון דאם מצא חטוב אינו חוטב לצאו מצוה היא, השתא נמי לאו מצוה היא. איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו וכו' ואמאי לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה, התם אע"ג דגמיר מצוה קעביד דכתיב יסר בנך ויניחך וגו', הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי אלא אמר קרא ואשר יבוא את רעהו ביער מה יער אי בעי עייל ואי בעי לא עייל ואי סלקא דעתך מצוה מי סגי דלא עייל. א"ל רב אדא בר אהבה לרבא וכל היכא דכתיב אשר דאי בעי הוא, אלא מעתה ואיש אשר יטמא ולא יתחטא אי בעי מיטמא ואי בעי לא מיטמא מת מצוה דלא סגי דלא מיטמא הכי נמי דפטור, שאני התם דכתיב טמא יהיה מ"מ, ההוא מיבעי ליה לכדתניא טמא יהיה לרבות טבול יום, טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים, א"ל אנא מעוד קאמינא:
ואשר יבוא רעהו ביער. מה יער רשות לניזק ולמזיק להכנס לשם [אף כל שהוא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם], יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק להכנס לשם. לחטוב עצים אבא שאול אומר מה חטיבת עצים רשות אף כל וכו'. ונדחה ידו בגרזן מכאן אתה אומר נתכוון לקוץ את האילן ונפל על האדם והרגו הרי זה גולה. נשמט הברזל מקתו והרגו רבי אומר אינו גולה, וחכמים אומרים גולה. מן העץ המתבקע רבי אומר גולה, וחכ"א אינו גולה. תניא א"ל רבי לחכמים וכי נאמר ונשל הברזל מעצו והלא לא נאמר אלא מן העץ, ועוד נאמר עץ למעלה ונאמר עץ למטה מה עץ האמור למעלה מן העץ המתבקע אף עץ האמור למטה מן העץ המתבקע, ושניהם מקרא אחד דרשו ונשל הברזל מן העץ, רבי סבר יש אם למסורת ונישל כתיב, ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן. וסבר רבי יש אם למסורת והאמר רבי יוחנן רבי ור' יהודה בן ורעץ וכו' כולהו סבירא להו יש אם למקרא, היינו דאמר להו ועוד:
רבי אליעזר בן יעקב אומר אם מכשיצאה אבן מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור, תנו רבנן ומצא פרט לממציא את עצמו, מכאן אמר ר' אליעזר בן יעקב אם משיצאה וכו' (כדלעיל). למימרא דמצא מעיקרא משמע, ורמינהו ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב, ברעה ויגאל ביפה. אמר רבא הכא מעניינא דקרא והתם מעניינא דקרא, התם מעניינא דקרא ומצא דומיא דוהשיגה ידו מה השיגה ידו מהשתא אף ומצא נמי מהשתא, הכא מעניינא דקרא ומצא דומיא דיער מה יער מידי דאיתיה מעיקרא אף ומצא נמי מידי דאיתיה מעיקרא:
תנו רבנן הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור, ואם נכנס ברשות חייב [מאי חייב] אמר ר' יוסי בר חנינא חייב בארבעה דברים ופטור מגלות לפי שאינו דומה ליער וכו'. אמר רבא [מאי] פטור מגלות דלא סגי ליה בגלות דהוה ליה שוגג קרוב למזיד. רב פפא מתני ארישא הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה לו על פניו ומת פטור, מאי פטור פטור מגלות וחייב בארבעה דברים, מאן דמתני לה אסיפא כל שכן ארישא, ומאן דמתני לה ארישא, אבל סיפא כיון דברשות עאל חייב גלות. רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא (אשר ימצא את רעהו) [ומצא] פרט לממציא את עצמו וכו' (כדלעיל), מאן דמתני אהא כל שכן אקמייתא, ומאן דמתני אקמייתא אבל הא פטור לגמרי. מעידין אנו בפלוני שהוא חייב גלות אין אומרים יגלה זה תחתיו אלא לוקה את הארבעים, מנא ה"מ, אמר ריש לקיש אמר קרא הוא ינוס, הוא ולא זוממין. הוא ינוס אל אחרים הערים האלה וחי שלא יהא גולה מעיר לעיר. פן ירדוף גואל הדם מצוה ביד גואל הדם לרדוף. אמר רב הונא רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם והרגו פטור, קסבר ולו אין משפט מות בגואל הדם הוא דכתיב. מיתיבי ולו אין משפט מות ברוצח הכתוב מדבר, או אינו אלא בגואל הדם, כשהוא אומר והוא לא שונא לו הוי אומר ברוצח הכתוב מדבר, הוא דאמר כי האי תנא דתניא ולו אין משפט מות בגואל הדם הכתוב מדבר, או אינו אלא ברוצח כשהוא אומר והוא לא שונא לו הרי רוצח אמור, הא מה אני מקיים ולו אין משפט מות בגואל הדם הכתוב מדבר:
כי לא שונא הוא לו. הא אם שונא לו אינו גולה. מתמול שלשום זו היא שרבי יהודה אומר תמול שנים שלשום שלשה. על כן אנכי מצוך לאמר להזהיר ב"ד על כך. ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלקיך את גבולך. כאשר נשבע לאבותיך הכל בזכות אבות. ונתן לך את כל הארץ וגו' הכל בזכות אבות. ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה מכאן אתה אומר שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן, וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש, ולעתיד לבוא מפרישין עוד שלש. שלש על שלש הרי שש ועוד שלש הרי תשע, רבי נהוראי אומר שלש על שלש [ועוד שלש] הרי תשעה ועוד שלש הרי שתים עשרה, אבא שאול אומר שלש על שלש ועוד שלש הרי תשע על השלש הרי שתים עשרה האלה הרי חמשה עשרה:
יוצאים (ומתקנים) [לקווץ] את הדרכים ולתקן הרחובות ואת האסטרטאות ולמוד את המקואות ולהרגיל לתוכן ארבעים סאה, ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאלו שפכו הם שנאמר והיה עליך דמים:
כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו. מכאן אמרו עבר אדם על מצוה קלה סופו לעבור על מצוה חמורה, אם עבר על מצות ואהבת לרעך כמוך סופו לעבור על לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא את אחיך ועל וחי אחיך עמך עד שבא לידי שפיכות דמים, לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו: