ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקיט
תמים תהיה עם ה' אלקיך אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תם לה' אלקיך. דבר אחר תמים תהיה עם ה' אלקיך כשאתה תם חלקך עם ה' אלקיך, וכן דוד אומר ואני בתומי אלך פדני וחנני ואני בתומי (אלך) תמכת בי ותציבני לפניך לעולם. מנין שאין שואלים בכלדיים שנאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך:
כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה אתה יורש אותם. אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו שמא תאמר להם יש במה להשאל ולי אין לי, תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלקיך וגו':
נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך וגו'. מקרבך ולא מחוצה לארץ. מאחיך ולא מאחרים. כמוני יקים לך ה' ולא לעו"א, ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך בנוהגין מנהג גוים. רבי יהודה ברבי סימן פתח נביא אקים להם מקרב אחיך כמוך וכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואת אמרת כמוך אלא כמוך בתוכחות. אתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה, זה נתנבא על יהודה וישראל וזה נתנבא על יהודה וישראל. זה עמדו בני שבטו כגנדו וזה עמו בני שבטו כנגדו, זהו הושלך ליאור וזה הושלך לבור, זה הוצל על ידי אמה וזה הוצל ע"י עבד, זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות, כל מקום שנאמר דבר דברי דברים אלות ותוכחות הן כתיב ואלה הדברים אשר דבר משה וכתיב תמן מזי רעב ולחומי רשף, כתיב דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי מה כתיב תמן כי אתם לא עמי. כתיב דברי ירמיהו מה כתיב תמן אשר למות למות וגו':
ת"ש אליו תשמעון אפי' אמר לך הנביא עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו, שאני התם דכתיב אליו תשמעון, וליגמר מיניה מיגדר מלתא שאני:
ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחורב, בזו זכו שעמדו להם נביאים לא אוסף לשמוע את קול ה' וגו' קרב אתה ושמע וגו' ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו כוונו לדעתי. נביא אקים להם וגו' (כתוב ברמז ש"א) הא למדנו שבשכר יראה זכו שעמדו להם נביאים. ונתתי דברי בפיו, דברי אני נותן בפיו אבל איני מדבר עמו פנים בפנים. (ד"א ונתתי דברי בפיו) מכאן ואילך הוי יודע היאך רוח הקודש ניתנת בפיו הנביאים. ודבר אליהם שלא להשיב את התורגמן. את כל אשר אצונו אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. והיה האיש אשר לא ישמע (את) [אל] דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו, שלשה מיתתן בידי שמים הכובש נבואתו כיונה בן אמתי, והמוותר על דברי נביא כחבירו של מיכה, ונביא שעובר על דברי עצמו כעידו הנביא. ושלשה מיתתן בבית דין המתנבא מה שלא כצדקיהו כן כנענה, ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור שהיה שומע דברים מפי ירמיה שהיה מתנבא בבשוק העליון הולך ומתנבא בשוק התחתון, והמתנבא בשם עבודת אלילים ואומר כך אמרה אלילים פלוני אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אין שומעין לו, מנא הני מילי דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע, ואת אשר לא צויתיו הא לחבירו צויתיו זה המתנבא מה שלא נאמר, ואשר ידבר בשם אלקים זה המתנבא בשם אלילים, וכתיב ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי (תורה) [עצמו] מיתתן בידי שמים דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע (את) [אל] דברי קרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע (וקרי ביה לא ישמיע) וכתיב אנכי אדרוש מעמו בידי שמים. אין דנין את נביא השקר אלא בשבעים סנהדרין. אמר ר' שמעון בן לקיש גמר דבר דבר מהמראתו, וליהדר זקן ממרא וליגמר הזדה הזדה מנביא השקר, דבר דבר גמיר הזדה הזדה לא גמיר:
וכי תאמר בלבבך עדין עתידין אתם לומר איכה נדע את הדבר וגו', ירמיה אמר (הנה כלי בית ה' הולכים בבלה) [על הכלים הנותרים מבית ה' וגו' בבלה יובאו ושמה יהיו], חנניה אומר הנה כלי בית ה' הולכים (מובאים) [מושבים] מבבלה, ואיני יודע למי אשמע, תלמוד לומר אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה', איזהו דבר שדברו המקום זה שאומר ובא:
בזדון דברו הנביא, על זדון הוא חייב ואינו חייב על שגגה. לא תגורו ממנו אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה:
כי יכרית ה' אלקיך את הגוים אשר ה' אלקיך נותן לך את ארצם, בזכותך. וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם, מכלל שנאמר (וירשת אותם וישבת בארצם) [וישבת בעריהם ובבתיהם] יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין, תלמוד לומר וישבת (בעריהם ובבתיהם) [בארצם] כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה. שלש ערים, ערים ולא טירים, ערים ולא (כרמים) [כרכים], ערים ולא כפרים. תבדיל לך ולא לאחרים. בתוך ארצך ולא בספר. אשר ה' אלקיך נותן לך לרשתה משתכבוש תירש:
תכין לך הדרך תכוון לך סרטיאות שיהו מפולשות לתוכה. ושלשת את גבול ארצך שלא יהו מפוזרות אלא יהו מכוונות כשתי שורות שבכרם. אשר ינחילך ה' אלקיך לרבות עבר הירדן. והיו לנוס שמה כל רוצח (שלא יהא גולה מעיר לעיר) [אפי' כה"ג]:
תנו רבנן דרך היחיד ד' אמות, דרך הרבים י"ו אמות, דרך ערי מקלט ל"ב אמות, אמר רב הונא מאי קראה תכין לה הדרך דרך הדרך, דרך המלך אין לו שיעור כו'. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם שנאמר תכין לך הדרך עשה לך הכנה לדרך. רבי חמא פתח פיתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, אם לחטאים יורה קל וחומר לצדיקים. על כל מיל ומיל היה עומד בורגן ועל כל בורגן ובורגן היה צלם והיתה ידו של צלם עקומה והיתה מראה להם להיכן ערי מקלט. מוסרין שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו דברים הראוין לו אומרים (להם) [לו] אל תנהוג בו מנהג שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו. רבי מאיר אומר הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח. א"ל הרבה שליחות עושה. אמר מר בשגגה בא מעשה לידו פשיטא דאי מזיד בר קטלא הוא, הא מני רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ולוקחין אותו משם שנאמר ושלחו זקני עירו, מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר ושלחו זקני וגו' ומת. מי שלא נתחייב מיתה פטרוהו שנאמר והצילו העדה את הרוצח, מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו, רבי אומר מעצמן הן גולין כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות והן לא ידעו שאין קולטות אלא בשוגג במזיד אינן קולטות. רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו בני העיר לכבדו אומר להם רוצח אני, אמרו לו אף על פי כן יקבל מהם שנאמר וזה דבר הרוצח. מעלין היו שכר ללוים דברי רבי (מאיר) [יהודה], רבי (יהודה) [מאיר] אומר לא היו מעלים להן שכר, אמר (רב כהנא) [רבא] מחלוקת בארבעים ושתים דמר סבר ועליהם תתנו לקליטה ומר סבר ועליהם תתנו כהנך [מה הנך] כתיב לכם לכל צרכיהם אף הני נמי לכל צרכיהם, אבל בשש דברי הכל לא היו מעלים להם שכר: