יוסף תהלות/כז

<< · יוסף תהלות · כז · >>

מזמור ז״ך

פסוק א

אורי וישעי. אפשר אורי לרמוז שזימן לי בת שבע שהיא זיווגי, ולא נגע בה אוריה לעלמין; וישעי מיד דומה שקטרג, וה׳ בחסדו הושיעני, כמ״ש כמו שכתוב בהקדמת הזהר. ובראותי זה, ממי אירא?

ה׳ מעוז חיי, שהיא נשמתי, כמ״ש כמו שכתב מהר״ם אלשיך ז״ל ע״פ על פסוק "וימררו את חייהם" (מ"ג שמות א יד) שפי׳ שפירושו נשמתם. וז״ש וזהו שאמר מעוז חיי, שהוציא נשמתי שהיתה בעמקי הסט״א הסטרא אחרא, ממי אפחד?:

אי נמי ה׳ אורי, שאני דבק בתורה שנק׳ שנקראת אורה, וכל התורה שמותיו של הקב״ה, וא״כ ואם כן ה׳ אורי וישעי, שכל העוסק בתורה מזיקין בדלים הימנו (ברכות ה, א). ממי אירא?

אי נמי ה׳ אורי, דבדבר נעלם הקב״ה מאיר עיני שלא אכשל, כמ״ש רבינו האר״י ז״ל: "בכל דרכיך" הגלויו׳ הגלויות "דעהו, והוא יישר ארחתיך" הנעלמות. וז״ש ה׳ אורי בדבר שהוא נעלם, וישעי ממי אירא.

אי נמי, אורי גי׳ גימטריא גבורה וא׳ ואחד יותר למתק, וישעי מכל רע תושיעני, א״כ ממי אירא?

פסוק ב

'בקרוב עלי מדעים, א״ה אומות העולם, לאכול את בשרי, לשלוט בגוף, צרי, הסט״א הסטרא אחרא למעלה, ואויבי לי למטה. המה כשלו למעלה, ונפלו למטה.

פסוק ג

אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה, בזאת שהיא התורה אני בוטח, כמ״ש "עומדות היו רגלינו" במלחמה "בשעריך ירושלם", שערים המצויינים בהלכה. וז״ש אם תקום עלי מלחמה, בזאת התורה אני בוטח. וכתבנו בעניותנו שא״ה שאומות העולם אין להם חיות כי אס ני׳ ניצוצות הק׳ הקדושה, וע״י ועל ידי עסק התורה לשמה בכוונה עצומה מבררי׳ מבררים ני׳ הקדושה מהסט״א מהסטרא אחרא, וממילא הא״ה הלוחמים פסק לחיותייהו. וזהו "עומדות היו רגלינו", כי א״ה תמוט רגלם. ואפשר, דאומרו אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי על דרך שאמר הלל: מובטח אני שאין זה בביתי, וכן כל כך היה חזק בהבטח׳ בהבטחה דאם תחנה עלי מחנה, אומר אני: לא בא להלחם כנגדי:

פסוק ד

אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש. פי׳ פירש רבינו האר״י ז״ל במ״ש במה שאמרו: ג׳ מתנות נתן הקב״ה והם א׳, כי נגררות זו מזו: א״י ארץ ישראל, חיי עוה״ב עולם הבא, תורה, והם ר״ת ראשי תיבות אח״ת, וזה היה שואל.

ואפשר במ״ש במה שאמרו בתעניות דף ח׳, אתרתי לא מצלינן. והקשו המפרשים מכל תפלה, כל תחינה שמתפללין על הרבה? ותירצו דהם תפילות מסודרות, אך כשצריך לדבר והוא חידוש, לא מצלינן אתרתי וצריך לבקש אופן דישאל אחת שכוללת האחרות, כמ״ש כמו שאמרו בש״ס (שם): נבעי רחמי אכפנא, דכי יהיב רחמנא שבעא לחיי הוא דיהיב. וכיוצא בזה אמרו במדרש איכה ע״פ על פסוק "על אלה אני בוכיה" (איכה א, טז) ע״ש עיין שם. ועוד יש לחלק בין כשיש הצרות בעולם להיכא שמתפלל שלא יבואו הצרות, אך מדברי המדרש הנז׳ הנזכר לא משמע הכי, ויש לישב קצת.

וז״ש וזהו שאמר: אחת שאלתי, דעל שתים אי אפשר. וכי תימא, הרי התפלה ששואלים הרבה שאלות? לז״א לזה אמר: אותה אבקש, זהו דוקא בסדר תפילות המסודרות לכל, אך עתה אותה אבקש אני מחדש. א״נ אי נמי שיש הצרות בעולם, ובזה צריך אחת שתהיה כוללת. ולכן אני שואל: שבתי בבית ה׳, ובזה כולל הרבה שאלות והצלות.

אי נמי דאמרו פ׳ פרק שלשה שאכלו (דף נ.) דבדברי תורה יכול לשאול שאלות הרבה, כדכתיב: "הרחב פיך ואמלאהו" (תהלים פא, יא). ועכ״ז ועם כל זה אמר אחת שאלתי אף שהוא לד״ת לדברי תורה, דיכול לשאול הרבה, בושני לשאול הרבה, רק אחת שאלתי:

פסוק ז

שמע ה׳ קולי אקרא וחנני וענני. אפשר במ״ש במה שכתב רבינו האר״י ז״ל, דכאשר האד׳ האדם בעת צרה, יזכיר זכיותיו. וכתבתי אני בעניי דצריך להזכירם ברמז, וכה יאמר לישנא דמשתמע לתרי אנפי, שאם יאמר בפירוש, יהיו מקטרגים על הזכיות ההם וחסרונן. וז״ש וזהו שאמר שמע ה׳ מדת רחמים, קולי – פנימיות כונתי, כי אתה בוחן לב וידעת כונתי.

אי נמי שמע ה׳ קולי, לאפוקי "תנו לו ואל אראה פניו" כעובדא דשמואל (תענית כה, ב), וחנני וענני לאפוקי "הניחו לו עד שיתמקמק", וזהו וחנני, שיהא ניכר שהוא דרך חנינה.

אי נמי במ״ש רבינו מנוח ז״ל, שבסוף תפילתו יאמר "והטוב בעיניך עשה", כי מה ששואל האדם וסובר שהוא טוב לו אפשר שהוא להפך, ולכן יאמר "והטוב בעיניך עשה", וכמ״ש וכמו שכתב מרן בכ״מ בכסף משנה בשמו. וז״ש שמע ה׳ קולי אקרא, ואם אינו טוב – חנני לרחם עלי שיהא טוב לי, וענני הטוב בעיניך: