יוסף תהלות/כח
מזמור כ״ח
עריכהפסוק ד
עריכהתן להם כפעלם וכו׳. כאשר ירדוף הקור״א החוש״ה אל העי״ן רואה אמ״ת מרגי״ש דהאי קרא בא בכפלו״ן. ואפשר, דעבירה גוררת עבירה, וסד״א וסלקא דעתך אמינא דהנגררות לא ישתלמו, כי טבע העבירה ראשונה מחייבת. והגם שיהיה עונש, לא יהיה חמור כראשונה. לז״א לזה אמר: תן להם כפעלם, העבירה ראשונה, דזהו דין גמור. וכרע מעלליהם, בעבירות הנגררות, כמעשה ידיהם בראשונה תן להם, דקי״ל דקיימא לן תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ולכן השב גמולם להם, כי אין פוטר דהטבע הוא עבירה גוררת עבירה, דאף אם היה אונס היו חייבים דקדמה פשיעה, וכ״ש וכל שכן כי אין אונס וראויים לעונש חמור, וז״ש וזהו שאמר השב גמולם ע״פ על פי התורה.
אי נמי אפשר, דע״י דעל ידי שעשו עבירות בפרהסיא גרמו שאחרים למדו מהם וחטא הרבים תלוי בם. וז"ש: תן להם כפעלם, כאשר חטאו בגלוי גם ענשם יהיה בגלוי. וכרע מעלליהם שהחטיאו הרבים, כמעשה ידיהם תן להם כאילו הוא מעשה ידיהם. ואם אותם שהחטיאו החטיאו אחרים, השב גמולם להם, כי הם היו סיבה ראשונה וחייבים בכל:
אי נמי במשז״ל במה שאמרו ז"ל: אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה, אלא בתחילה בממונו בביתו ובגדיו. והטעם, שירגיש בחטאו וישוב. ולז״א ולזה אמר: השב גמולם להם עצמם, ולא לבתים ובגדים, דהא לא יבינו אל פעולות ה׳ ואל מעשה ידיו ולכן יהרסם להם בעצמם, כי לא ירגישו בנגעי בתים ובגדים, ויסברו כי הכל מקרה.
פסוק ו
עריכהברוך ה׳ כי שמע קול תחנוני, ואין אני בסוג "תנו לו ולא יראה פני".
פסוק ז
עריכהה׳ עזי ומגיני בו בטח לבי. ומסיבת הבטחון גרם לי, כאשר ניסה אותי היה ע״י על ידי ב״ש בת שבע שהיא אשתי עזרתי, וז״ש וזהו שאמר ונעזרתי, מלשון "אעשה לו עזר" (בראשית ב, יח).
ומשירי אהודנו, על שזכיתי לזה, שאילו לא היתה ב״ש והיתה אשה אחרת, לא היתה לי תקומה, וברחמיו בעבור בטחוני הזמין לי ב״ש.
פסוק ח
עריכהולא הייתי ראוי לאותו מעשה, אלא ללמד תשובה ליחיד, וז״ש: ה׳ עז למו לישראל, שבזה ישובו בתשובה. וזה עצמו מעוז ישועות משיחו, דהוא רואה הטוב׳ הטובה שעתידי׳ שעתידים לעשות, וכן רא׳ ראה התשו׳ התשובה שעתידי׳ לעשות מסיבתי, וזה היה מעוז ישועות, תרתי, מגוף ונפש.
פסוק ט
עריכהועתה כי ראיתי שאתה מרחם להושיעני, מצאתי מקום להתפלל על ישראל, הושיעה את עמך וכו׳. ולא די שתושיעם, אלא וברך את נחלתך. פי׳ פירוש, דכשיש ישועה לישראל, מתגלים אורות עליונים ליחד הדודים, ומשם תפרה ישע. וא״כ ואם כן יושפע שפע קדושה וברכה לישראל מן הברכה העליונה, ברכות שמים במסילת שד״ה אשד ברכו ה׳, וז״ש וזהו שאמר: וברך את נחלתך:
ואומרו ורעם ונשאם עד העולם. הראשונים פירשו, דדרך הרועה – הולך אחר הצאן; והנשיא – עובר לפני העם בראש, והעם אחריו. וזהו ורעם כמו רועה. ונשאם, או כמו נשיא, עד העולם: