ידי משה על במדבר רבה/ט/יב
<< | ידי משה על במדבר רבה • פרשה ט | >>
• ב • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טז • יז • כ • כא • כד • כה • כח • ל • לא • לג • לה • מא • מד • מה • מו • מז • מח •
וחרמים. פי' מצודה של דגים:
והאשה תובעת במים ואינו צדה ביבשה למה שהיא תובעת בלבה כצ"ל. פי' שהיא תובעת בלבה ולא בפה כדמייתי אח"ז לכן אמר תובעת במים שהוא לב ולא ביבשה שהוא פה אבל גירסת הספר טעות דמוכח הלא צריך אתה לומר שיהיה דומיא דחרמים ודו"ק ואם תרצה לקיים גירסת הספר צריך אתה לומר שמלת חרמים קדריש לשון רבים שני חרמים כמו מצודים איך יאמר בים וביבשה למה שהיא תובעת בלבה שהיא ים ולא יבשה:
תני ראב"י אומר כלפי שאמרה התורה לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' ועבר עליו רוח קנאה תניא הי' ר"מ אומר אדם עובר עבירה וכו' ובגמ' אי' ר"ל אומר ועבר עליו רוח קנאה אין אדם עובר עבירה אלא א"ב נכנס בו רוח שטות נראה דאזלי לטעמייהו והא בהא תליא בפלוגתא ר"י ור"ע שר"י ס"ל וקנא רשות ולא חובה אזיל ג"כ לשיטתיה דס"ל בפרק הארוסה שלפעמים עקרה מסתתרת וכו' כדי שאם היה לה נקבות תלד זכרים וכו' וס"ל כר"מ שדרש ועבר עליו יגו' אדם עובר עבירה בסתר וכו' כדפי' רש"י בגמ' לפי שפרוצה זו נסתרה הקב"ה נותן בלב בעלה שיקנא לה כדי שיתפרסם חטאה בגלוי וא"כ מה' היתה זאת שיקנא לה כדי שיתפרסם עונה וא"כ בעקרה שהיא צנועה ואינה מסתתרת עצמה ח"ו לשם זנות רק בשביל שתלד או שהיתה יולדת נקבות או שחורים א"כ במעשה כזו אין הקב"ה נותן בלב בעלה כדי שלא יטיל שנאה והגע בעצמך שהקב"ה עושה זה כדי שיתפרסם משא"כ כשאין כוונתם לעבירה א"כ למה יקנא לה כלפי שאמרה תורה לא תשנא שס"ל לר"י כראב"י ואחר הודיע אלהים את כל טעם פלוגתתן שר"י דס"ל וקנא את אשתו רשות ע"כ ס"ל כר"מ ועבר עליו רוח קנאה שהקב"ה נותן זה בלב בעלה כדי שיתפרסם בגלוי וע"כ לאו חובה הוא לקנאות שלפעמים כשעקרה מסתתרת עצמה שלא לשם זנות אלא כדי שיהיה לה מעלה יתירה אז הקב"ה אינו נותן בלב בעלה שיקנא לה משא"כ ר"ע דס"ל וקנא את אשתו חובה ע"כ לא יכול לסבור דרשות ר"מ רק שסובר כדרש ר"ל ועבר שנכנס בה רוח שטות וא"כ סובר יקנא חובה ולא ס"ל ג"כ כראב"י ובזה ישבתי ת"ל קושית תוספות בפרק ארוסה מה שהניחו התוספות בצ"ע ואולי הניח לקטן שכמוני עפר רגליהם מקום להתגדר בו שמקשים שם תוספות בסוגיא זו שר"ע סובר ונקתה ונזרעה זרע כפשוטא שאם היתה עקרה נפקדת א"ל ר"י א"כ יסתתרו כל העקרות וכו' אלא שאם היתה יולדת נקבות יולדת זכרים וכו' מקשים התוספות וא"ת לומר ר"י לנפשיה שגם לדבריו קשה קושיא זו ועל פי סוגיא זו שכתבתי לא קשה כלום וה"ק רבי ישמעאל לר"ע לדידך שאתה סובר וקנא את אשתו חובה א"כ בכל פעם שרואה שאשתו מסתתרת מחויב לקנאות א"כ ע"כ אין אתה סובר שהקב"ה נותן בלבה כדי שיתפרסם בגלוי א"כ יסתתרו כל העקרות וכו' בשלמא לדידי שאני סובר רשות א"כ ס"ל כר"י שהקב"ה נותן בלב בעלה כדי שיתפרסם העבירה משא"כ בעקרה הקב"ה אינו נותן בלבו שיקנא ולא קשה כלום שיסתרו כל העקרות שלא יבאו לידי כך לפי שלא יקנאו להן בעליהן ודו"ק היטב והצעתי דברים אלו לפני כמה גדולים וקלסוהו ואם יש לפקפק לר"י האיך יקוים לעולם ונקתה ונזרעה הואיל ובעלה לא יקנא י"ל דהתורה לא מיירי באשה שמסתתרת בשביל כך רק שאירע לה הדבר כן וכבשה יצרה ולא חטאה ועל כל פנים היה מתחלה בהרהור עבירה משא"כ כשהיתה מסתתרת בשביל איזו דבר שיהיה לה מעלה בבנים אז אין הקב"ה נותן בלבו ודו"ק כי נכון הוא מאד וראוי לאומרו: