טור מנוקד אבן העזר קע
<< | טור · אבן העזר · סימן קע (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
אף על פי שמן התורה גט לא מעלה ולא מוריד ביבמה, תקנו חכמים שכל גט שפוסל באשתו לכהונה, כיוצא בו ביבמתו מועיל שאם אחד מהאחין נתן לה גט פסלה ואת כל צרותיה עליו ועל כל האחין, ואינה ניתרת בו לזר עד שיחלצו לה.
וכן המאמר שתקנו בה חכמים אינה קונה בה קנין גמור, שאם בא להוציא אחר המאמר, אינו יכול להוציאה בגט לבד, שלא נפקעה הזיקה על ידי המאמר, אלא צריכה גט למאמרה וחליצה לאפקועי הזיקה.
וכיון שאין מאמר קונה קנין גמור ולא גט דוחה דחייה גמורה, לפיכך מועיל המעשה שנעשה אחר כך, בין גט אחר גט, או מאמר אחר מאמר, או גט חליצה וביאה אחר המאמר, או מאמר וביאה וחליצה אחר גט, בין ביבם אחד ושתי יבמות, בין ביבמה אחת ושני יבמין, בין בשתי יבמות ושני יבמין.
[גט אחר גט]
כיצד? - יבם שנתן גט ליבמתו וחזר ונתן גט לצרתה, נאסר בקרובות שתיהן. או שני יבמים שנתנו שניהם גט ליבמה אחת זה אחר זה, שניהם נאסרו בקרובותיה. או שני יבמין ושתי יבמות כל אחד נתן גט לאחת, כל אחד נאסר בקרובות של אותה שנתן לה גט.
וכשבאים להוציאה, למאן דאמר חליצה פסולה צריך לחזור על כל האחין, בשני יבמין ויבמה אחת, צריכה חליצה מכל אחד ואחד.
וכתב הרמב"ן: והוא הדין נמי ביבם אחד ושתי יבמות ונתן גט לשתיהן שצריך לחלוץ לשתיהן. מדברי רש"י ייראה - דאפילו אם נאמר בשני יבמין ויבמה אחת צריכה חליצה מכל אחד ואחד, ביבם אחד ושתי יבמות נפטרה אחת בחליצת חבירתה.
ולמאן דאמר חליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין, בין בשני יבמין ויבמה אחת בין ביבם אחד ושתי יבמות סגי בחליצה אחת. וכן הוא דעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
[מאמר גט חליצה וביאה אחר מאמר]
וכן יש מאמר אחר מאמר. שאם עשה מאמר בזו ואחר כך בזו, או אחין בה או בחברתה, כל אחת צריכה גט למאמרה, וחליצה לאחת מהן לפטור שתיהן. וכן אם עשה מאמר בזו, ואחר כך נתן גט או חלץ לה או לצרתה, או שבא על צרתה, או שאחר המאמר שלו נתן לה אחיו גט או חלץ לה או לצרתה או שבא עליה או על צרתה, מועיל מה שנעשה אחר מאמר לאסור בעלת המאמר וליאסר בקרובותיה, במעשה שנעשה אחר המאמר, ולהצריך גט למאמר וביאה שנעשה אחריו.
וזה תקנתם - עשה בה מאמר ונתן לה גט - צריכה חליצה. עשה בה מאמר וחלץ - צריכה גט.
עשה מאמר בזו ונתן הוא או אחיו גט לזו, נותן גט לבעלת המאמר, והוא או אחיו חולצין לאחת מהן לאיזו שירצה ותפטר האחרת, דקיימא לן בעלת גט ובעלת המאמר כי הדדי נינהו. ופירש רש"י - כי הדדי נינהו וחולץ לאיזו שירצה ותפטר צרתה. והריב"ם פירש - ששתיהן צריכות חליצה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הסכים לפירוש רש"י.
עשה מאמר בזו ובעל הוא או אחיו צרתה - צריכות שתי גיטין וחליצה לאחת מהן. עשה מאמר בזו וחלץ הוא או אחיו לזו - בעלת המאמר צריכה גט.
[מעשים שאחר גט]
וכן אם נתן לה גט ואחר כך בא עליה או עשה בה מאמר או בחבירתה או שחלץ לחבירתה, או שאחר הגט שלו עשה בה אחיו מאמר או בא עליה או חלץ לה או לחבירתה, מועיל מה שנעשה אחר הגט ליאסור[1] בקרובותיה, ולהצריך גט למאמר שנעשה אחריו.
וזה תקנתא. נתן לה גט ואחר כך בא עליה או עשה בה מאמר - צריכה גט וחליצה.
נתן לה גט ואחר כך בא הוא או אחיו על צרתה או שעשו בה מאמר, זו שבא עליה או שעשו בה מאמר צריכה גט וחליצה לאחד מהן לפטור שתיהן.
[מעשים שאחר ביאה או חליצה]
הבעילה קונה קנין גמור, וכן חליצה דוחה דחייה גמורה, לפיכך אין המעשה שנעשה אחריהן מועיל, לא לפסול את זו, ולא לאסור בקרובות.
כיצד? - בא על יבמתו וחזר הוא או אחיו וחלץ לה או לצרתה - אין אותה החליצה כלום. וכן אם אחיו חזר ונתן לה גט או לצרתה - אינו כלום. וכן אם חזר ועשה בה מאמר או בעל - אינו כלום, שכבר היא אשתו של אחיו ואין הקידושין תופסין באשת איש.
אבל אם בא הוא או אחיו על צרתה או עשו בה מאמר - צריכה גט.
וכן אם חלץ ליבמתו וחזר הוא או אחיו וחלצו לצרתה - אין אותה חליצה כלום לאסור בקרובותיה. או שני יבמים שחלצו ליבמה אחת זה אחר זה - אין חליצת האחרונה כלום ומותר בקרובותיה.
אבל אם אחר שחלץ ליבמתו, בעל או קדש הוא או אחיו אותה או צרתה, תפשי להו בהן קדושין וצריכה גט, בין קדשה לשם אישות כגון שקדשה סתם, בין לשם יבמות כגון שאמר לה "הרי את מקודשת לי לזיקת יבמין". והראב"ד כתב: קדשה לשם יבמין אינו כלום ואינה צריכה גט. וכן כתב הרמב"ם. ורב אלפס כתב כסברא ראשונה. ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
והא דאין מעשה מועיל אחר ביאה, דוקא בביאה כשרה שלא קדם לה מעשה אחר, אבל ביאה פסולה, כגון שנתן גט לזו ובעל את זו, או עשה מאמר בזו ובעל את זו, מועיל מעשה שיעשו אחריה, שאם יחלוץ הוא או אחיו לשלישית, יאסרו בקרובותיה וגם היא לא סגי לה בגט דאכתי נשאר בה זיקה.
אבל חליצה, אפילו היא פסולה שקדם לה מעשה אחר, כגון שנתן גט בזו או מאמר בזו ואחר כך חלץ לה או לצרתה, אפילו הכי אין מועיל אחריה כלום.
[גט לזיקה או למאמר]
עשה מאמר ביבמתו ואחר כך נתן לה גט לזיקתו - פסלה עליו ועל כל האחין, וצריכה גט למאמרה וחליצה לזיקתה.
נתן גט למאמרה ולא לזיקתה - נשארה זקוקה כמו שהיתה. ופירש רש"י - שאינה מותרת אלא לשאר האחין אבל המגרש אסור בה. וכן כתב הרמב"ם. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב - שהיא מותרת אף למגרש. וכן כתב הראב"ד.
[ביאת ומאמר בן ט']
ביאת בן תשע כמאמר בגדול. לפיכך בא על היבמה, פסלה על כל האחין. ואם אחר שבא עליה, חזר אחיו הגדול ובא על צרתה, או שנתן לה גט, או חלץ לה או לצרתה, פסלה על הקטן. וכן אם חזר הקטן ובא על צרתה, או שאחיו בן תשע בא עליה או על צרתה, פסלה עליו כדין מאמר אחר מאמר. וכן אם עשה הגדול מאמר ביבמה וחזר אחיו בן תשע ובא עליה או על צרתה, פסלה עליו כדין מאמר אחר מאמר. ומאמרו של בן תשע אינו חשוב כמאמר בגדול, ואינו מועיל אלא בתחילה אבל לא בסוף.
כיצד? - עשה קטן מאמר, מועיל לפוסלה על האחין. אבל אם עשה הגדול מאמר וחזר בן תשע ועשה בה מאמר או בצרתה, אינו מועיל לפוסלה על האח הגדול. אבל מאמרו של בן תשע אחר מאמר בן תשע, איכא למימר שמועיל כיון שמאמר הראשון מבן תשע.
וגט וחליצה אין לקטן כלל לא בתחילה ולא בסוף.
[חליצה לאחת אם פוטרת צרתה]
גדול שעשה מאמר ביבמה או נתן לה גט ולה צרה, כשבא לחלוץ אחת מהן ולהתירן, אין חליצת בעלת הגט או בעלת מאמר פוטרת הצרה, אבל חליצת הצרה פוטרת לבעלת הגט לגמרי, ולבעלת המאמר מחליצה וצריכה עוד גט למאמר.
ואם עשה מאמר בזו ונתן גט לזו, חולץ לאיזו שירצה ופוטר השנייה כדפרישית לעיל.
וכתב הרמב"ם: וכן אם נפלו לפניו איסור לאו או איסור עשה וצרתה, חלץ לאסורה לא הותרה הצרה חלץ לצרה הותרה האסורה.
[חליצה פסולה]
שלוש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין, אם נפלו כאחד, שלא הספיקה ראשונה לחלוץ עד שנפלה שניה ושלישית, קאמר רב ששלשתן צריכות חליצה מכל אחד מהאחין. ואם נפלה האחת תחילה וחלץ לה אחד מהם, כשתיפול השנייה יחלוץ השני, וכשתיפול השלישית צריכה חליצה מכל אחד ואחד, שחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין. ושמואל אמר בין שנפלו כאחד בין בזה אחר זה חולץ לכולן. ואיכא תרי שנויין בגמרא. לשינויא קמא - אחד חולץ לאחת והשני לשנייה ואחד מהם איזה שירצה חולץ לשלישית, דכל היכא דמצי למיחלץ חליצה כשרה לא תחלץ חליצה גרועה. ולאידך שינויא - אחד חולץ לכולן אפילו בתחילה, דלפטור נפשה פטרה אפילו בחליצה גרועה. ופסק הרמ"ה כרב, וכן פסק הרמב"ן. והרמב"ם כתב: יבמות רבות שנפלו מבית אחד, שנבעלה אחת מהן ביאה פסולה או שניתן לה מאמר פסול, כולן נאסרות ליבום, וצריכה גט אותה שנבעלה או שניתן לה המאמר, וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לשוק. נחלצה אחת מהן חליצה פסולה, הותרה לינשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לאותה שנחלצה חליצה פסולה, שאין חליצה פסולה מסלקת היבום עד שתחזור על כל האחין. עד כאן. וייראה מדבריו שפוסק כשמואל וכשינויא קמא, דלפטור נפשה אם אפשר בחליצה כשרה לא תחלוץ חליצה גרועה, הילכך לכתחלה זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואחד מהם לשלישית, ואי עבר חד וחלץ לכולהו מאי דעבד עבד. ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
[שתי יבמות מבית אחד]]
כתב הרמב"ם: שני יבמין שיבמו שני[2] יבמות הבאות מבית אחד ולא נודע מי יבם תחילה, שניהם יוציאו בגט ויותרו לזרים ואסורות ליבמיהם, לפיכך ראובן שהיה בירושלים ולו שתי נשים אחת בעכו ואחת בצור ושמעון אחיו בעכו ולוי אחיו בצור ושמעו שמת ראובן, לא ייבם אחד מהם עד שידע מה עשה אחיו, קדם אחד מהם ויבם אין מוציאין מידו עד שיודע שאחיו יבם תחילה. רצה לחלוץ קודם שידע מה שעשה אחיו אין מונעין אותו.