טור מנוקד אבן העזר קנב
<< | טור · אבן העזר · סימן קנב (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הבעל שאומר "גרשתי את אשתי" - אינו נאמן, אפילו מכאן ולהבא, וחוששין לדבריו שאם מת חולצת ולא מתיבמת. וכתב הרמב"ם: אפילו הודתה לו שגרשה אינו נאמן, שמא מכוין לקלקלה, או גירשה בגט פסול והיא אינה יודעת, או שמא תעיז פניה כיון שהוא מאמינה, לפיכך אומרים לו אם אמת הדבר הרי אתם קיימים גרשה עתה בפנינו.
ואם היא אומרת לו "גרשתני" והוא מכחישה - נאמנת, שאין האשה מעיזה פניה לומר לבעלה גרשתני. אבל שלא בפניו מעיזה ואינה נאמנת, אפילו אם ניסת או נתקדשה וכשבא מכחישה החזיקה בדבריה ואומרת לו שגרשה, אינה נאמנת, שלהחזיקה[1] דבריה אומרת כן ואינה צריכה גט מהשני. ואפילו אם היא בפניו - אם היה קטטה ביניהם או שתובעת כתובתה, דאיכא למימר שאומרת כן כדי לגבות כתובתה, אינה נאמנת.
ואם שני עדים אומרים שנתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה - הרי היא בחזקת אשת איש. ואפילו אם הבעל לפנינו ואומרת לו 'גרשתני' - אינה נאמנת, כיון שעדים מסייעין לה חיישינן שמא מעיזה פניה. ואין צריך לומר זנתה תחילה שאינה נאמנת. ומכל מקום אם נישאת לא תצא, אפילו אם נישאת אחר שבאו אותם שאומרים שלא נתגרשה.
במה דברים אמורים? - כשאומרת שנתגרשה זה כמה ימים, דאיכא למימר אבד גיטה ונישאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי שגרשני, אבל אם היא אומרת שנתגרשה היום, אפילו אם נישאת תצא, שאומרים לה אם אמת שגרשך היום הראה[2] גיטך, וכן אם נישאת לאחר שאינו מעדיה, או שאינה אומרת "ברי לי שגרשני", אפילו אם ניסת תצא, כיון שהיא ספק אשת איש והולד ספק ממזר.
שנים אומרים 'ראינו שנתגרשה' ושנים אומרים 'לא ראינו שנתגרשה', אפילו אם השנים שאומרים לא ראינו דרין עמה בחצר - הרי זו לא תינשא, ואם ניסת לא תצא והולד כשר, שאפשר שגרשה בצנעה.
אחד אומר 'נתגרשה' ואחד אומר 'לא נתגרשה' - לא תינשא. ואם נישאת, אם היתה בחזקת אשת איש תצא בכל ענין, ואם לא היתה בחזקת אשת איש אלא על פיהם, אם יש הכחשה בעדותן כגון שאחד אומר נתגרשה ואחד אומר מעולם לא היו בה ספק גרושין - תינשא לכתחילה, ואם אין הכחשה בעדותן כגון שזרק לה גט אחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה, אם נישאת תצא.
לא היתה בחזקת אשת איש, ובאה לפנינו ואומרת "אשת איש הייתי וגרושה אני" - נאמנת. כתב הרב רבינו יונה - דוקא בתוך כדי דיבור, אבל לאחר כדי דיבור לא מהימנא אלא אם כן נותנת אמתלא לדבריה. והרמ"ה כתב - שאין צריך תוך כדי דיבור, ומכל מקום צריך שתאמר כן קודם שיסתלקו מאותו ענין, כל זמן שתעסוק בו בתוך כדי דיבור של דיבור אחרון. ונראה לי שאין צריך לא לזה ולא לזה, כיון שאינה עוקרת דבריה הראשונים אלא מוספת עליה לומר נתגרשה, וכיון שלא ידענו שהיתה אשת איש אלא על פיה נאמנת.
ואם יש עדים שהיתה אשת איש - אינה נאמנת. ואם נישאת תצא. ואפילו אם נישאת קודם שבאו העדים שהעידו שהיא אשת איש. אבל פסולה לכהונה על פיה לעולם, ואם מת חולצת ולא מתייבמת, שחוששין לדבריה.
יש לה שני עדים שנתגרשה - מתירין אותה לינשא על פיהם אפילו אינה מוציאה גיטה. וכן אם מוציאה גיטה - מתירין אותה לינשא על ידו. ואם יבוא הבעל ויערער ויאמר "לא נתתיו לה אלא ממני נפל" - אינו נאמן, כיון שמודה שכתבו והרי הוא יוצא מתחת ידה.
ערער לומר שנתנו על תנאי ולא נתקיים, או בתורת פקדון, או שהוא מזוייף ולא כתבו מעולם - יתקיים בחותמיו או בעדי מסירה. ואם לא יתקיים - אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים, אבל פסולה לכהונה על פיה.
כתב בעל העיטור: אפילו אם יתקיים בחותמיו, אם העדים מערערים עליו, פסול הוא עד שיתברר, דתרי ותרי נינהו. ואיני יודע מה בירור יש אחרי הקיום כיון דחשיב כתרי, ואפילו אם תביא מאה כתרי דמי, אלא ודאי אין אחרי הקיום כלום דבתר בי דינא לא דייקינן.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל. ששאלת - על גט שהוא מקוים במעשה בית דין, וזה לשונו: "במותב תלתא הוינן כדנפקא פלוני קדמנא גט כשר ועדיו כשרים ועדיו פלוני פלוני", ומערערים עתה על הגט לפוסלו, שמביאים עדים שמעידים על אחד מעידי הגט שגנב, ויש עדים שעשה תשובה, והתשובה שראוהו מתענה ומניח תפילין וגם שבאה שבועה לידו ולא רצה לישבע, ועוד עד אחד מעידי הגט אומר שכשציוה הבעל לכתוב הגט לא ציוה לחתום, וגם הסופר מעיד כן. תשובה - אם באו עדים שגנב, הרי זה פסול והגט אינו גט, ואף על פי שלא הכריזו עליו שהוא פסול מקודם שחתם. ומה שאמרו עליו שעשה תשובה שהתענה ולא רצה לישבע, כל זה אינו תשובה להכשירו עד שיעשה תשובה בממון שגנב. והדיינין שכתבו שהגט ועדיו כשרים, יישאלו למה כתבו שהגט ועדיו כשרים, דאם יאמרו ידענו שגנב וגם ידענו שעשה תשובה והחזיר הממון שגנב, הרי הגט כשר, אבל אם יאמרו לא ידענו שגנב, או שמא עשה תשובה, הרי לא העידו על כשרותו והגט פסול. ועוד, כיון שהעיד הסופר שלא ציוה לחתום, וכן עד אחד אומר כן, הגט פסול, ואפילו אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר, נאמן לומר לא ציוני לחתום ולבטל עדותו.