טור מנוקד אבן העזר קכד
<< | טור · אבן העזר · סימן קכד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
על כל דבר תלוש כותבין הגט, אפילו על איסור הנאה. אפילו על עלה של זית, אף על פי שהוא דבר המזדייף, כשר אפילו לזמן מרובה, ולא חיישינן שמא היה בו תנאי ונמחק. והוא שיהיו עדי מסירה לפנינו, אבל בעדי חתימה אפילו הם לפנינו פסול. אבל בדבר שאינו מזדייף, כשר בעדי חתימה לחוד. וכותבים אותו על יד העבד וקרן הפרה ונותנין לה העבד והפרה. והוא שיהיה בעדי מסירה. אבל לא יחתוך יד העבד וקרן הפרה ויתן לה, דבעינן שלא יהא מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה. וכתב הרשב"א: ודוקא שכתב על בעלי חיים או מחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו, אבל דבר אחר לא. וכן כתבו בשם רש"י שהיה מכשיר גט שנכתב בקלף גדול ונחתך ממנו אחר כך. ומעשה היה בימי רבינו יצחק בר' מנחם ופסלו, ונחלקו עליו בני דורו. וכך הביא בעל העיטור תשובה להכשיר. ובעל הלכות גדולות פוסל אותו אם נחתך ממנו כלום. וכן כתב רבינו תם. וכן מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
וכתב: מיהו דוקא כשנחתך מקלף גדול הוא דחשיב מחוסר קציצה, אבל אם חתכו ממנו דבר מועט כדי ליפותו לא מקרי מחוסר קציצה. ומכל מקום כתב בסדר כתיבת הגט וזה לשונו: ויחתוך הסופר הקלף למדת הגט שלא יצטרך לחתוך עוד ממנו. עד כאן. לפיכך אם טעה הסופר בגט לאחר שכתב קצתו ומתחיל באותה הקלף, יחתוך תחילה המיעוט שכתב.
כתב בעל העיטור: כתבו על ספר אף על פי שיש ענינים אחרים בתוכו ונתן לה הכל, כשר.
אין כותבין אותו על המחובר, אפילו יתן לה המחובר כמו שהוא דבעינן ונתן בידה.
כתב הטופס במחובר ותלשו והשלים עליו התורף, כשר. אבל אם כתב גם התורף במחובר, אפילו בדיעבד פסול. והרמ"ה פסק כרבי יהודה ופסול עד שיכתוב כולו בתלוש. ולא נהירא.
וכתב עוד: כל היכא דפסלינן מחובר, אפילו תלוש ולבסוף חברו פסול. ואפילו כתבו וחתמו בתלוש ואחר חתימתו חזר וחברו ואחר כך תלשו ונתנו לה, פסול. ולא מיבעיא אם אשרוש אחר כתיבה וחתימה, אלא אפילו לא אשרוש נמי פסול כיון דמחוסר מעשה מקמי נתינה, דבעינן וכתב ונתן שלא יהא מחוסר מעשה משעת כתיבה עד שעת נתינה.
כתבו על חרס של עציץ נקוב - כשר, ויתן לה החרס כמו שהוא, ולא חיישינן שמא יקטום שבר ממנו ויתן לה. והוא שיהיו עדי מסירה לפנינו, שחרס דבר המזדייף הוא.
כתבו על עלה של עציץ נקוב - פסול, שמא יקטום ויתן לה. וכתב בעל העיטור: אבל כשאינו נקוב כשר אפילו אם קוטם ונותן לה. אבל להלכות גדולות ולרבינו תם פסול.
עבד שהוחזקו בו שהוא שלו וגט חקוק עליו, והיא מוחזקת בו ואומרת שמסרו לה בעדי מסירה להתגרש בו - פסול אפילו העדים חקוקים בכתובת קעקע בענין שאינו יכול להזדייף, לפי שאינה נאמנת דשמא עכשיו נכנס לרשותה. וכתב הרמ"ה - דחיישינן מספק לחומרא והויא ספק מגורשת, ואי ניסת לשני תצא בגט. אבל לא היה העבד בחזקת שהוא שלו והעדים חקוקים בו בענין שאינו יכול להזדייף ויוצא מתחת ידה - הרי זו מגורשת אפילו אם אין עדי מסירה לפנינו, ואין צריך לומר שאם מביאה עדי מסירה שאז הוא כשר אפילו אם עדי חתימה יכולין להזדייף.
אם הגט חקוק על טבלא שהיה ידוע שהוא שלה ויוצא מתחת ידה ואומרת שנתנתו לו וחזר ונתנו לה ומביאה עדי מסירה - הרי זו מגורשת, דודאי אקנויי אקני ליה. ואם העדים חקוקים בענין שאינו יכול להזדייף, אפילו אין עדי מסירה לפנינו מגורשת.
כתבו על טס של זהב ואמר 'הרי זה גיטך ותתפרע בזהב שבו בכתובה' - נתקבלה גיטה וכתובתה.