פתיחת התפריט הראשי

טור אבן העזר קכג

טורעריכה

הכל כשרים לכתוב את הגט.

ואפילו האשה בעצמה כותבת גיטה ומקנה אותו לבעלה וחוזר ונותנו לה. וכתב הרמ"ה ודוקא שיאמר לה הבעל תחילה לכותבו, שצריך שיכתבנו הוא או שלוחו, דאי לאו הכי אינו כלום אפילו ריח הגט אין בו.

חוץ[1] מחרש שוטה וקטן ועבד ועכו"ם. וישראל מומר לעכו"ם או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם.

וחרש שוטה וקטן יכולין לכתוב הטופס ויעמוד פקח גדול על גביו ויאמר לו לכתוב לשמו, ויניחו מקום התורף, שהוא מקום האיש והאשה ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם, שיכתבנו גדול פקח. אבל אם אין גדול עומד על גביו, לא יכתוב אפילו הטופס. והתורף לא יכתוב אפילו אם גדול עומד על גביו. אבל עכו"ם ועבד לא יכתוב אפילו טופס אפילו אם ישראל עומד על גביו.

ומדברי הרמב"ם ייראה דלא בעינן עומד על גביו אלא לכתחילה, שהוא כתב: אם כתב אחד מהחמשה טופס והניח תורף וכתבו פקח גדול לשמו כשר, מותר להניח חרש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט לכתחילה והוא שגדול עומד על גביו, אבל עכו"ם ועבד אין כותבין טופס לכתחילה אפילו ישראל עומד על גביו. עד כאן.

והר"י פוסל אפילו בחרש שוטה וקטן ואפילו גדול עומד על גביו. ואדוני אבי ז"ל כתב כסברא ראשונה.

כתב הרמב"ם: כתב גט בשבת או ביום הכיפורים בשוגג ונתנו לה הרי זו מגורשת. כתבו וחתמו בזדון ביום טוב אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה. כתבו וחתמו בזדון ביום טוב ונתנה לה בפני עדים כשרים הרי זה גט פסול.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

הכל כשרים לכתוב את הגט וכו' משנה ספ"ב דגיטין (ד' כב:):

ומ"ש ומקנה אותו לבעלה כן פירש"י והר"ן וכן כתב רבינו ירוחם בח"ב שצריכה להקנות הנייר לבעל וכן משמע בפרק הנז' (כ:) גבי היו מוחזקים בטבלא שהיא שלה וגט חקוק עליה וכו' דאע"ג דאמרי' בגט פשוט (קסח.) דאקנויי אקנו רבנן שכר הסופר לבעל מ"מ כשהיא עצמה כותבת גיטה לא תקנו רבנן מידי דאי לא תימא הכי היכי שקלי וטרי אההיא דהיו מוחזקין בטבלא שהיא של האשה אי ידעה לאקנויי או לא הא רבנן ידעי לאקנויי אלא ודאי כדכתיבנא וכתב הר"ן אמתני' דהאשה כותבת את גיטה אע"ג דמחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה:

וכתב הרמ"ה ודוקא שיאמר לה הבעל תחלה לכותבו וכו' דברים פשוטים הם:

חוץ מחש"ו ועבד ועכו"ם וכו' בספ"ב דגיטין תנן הכל כשרים לכתוב את הגט אפי' חש"ו ופריך בגמרא (שם) והא לאו בני דעה נינהו אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גביו ושקלי' וטרינן אהא דרב הונא ובתר הכי אמר רב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף והנה רבו השיטות והפירושים בשמועה זו הפי' הראשון דתרתי בעינן שיור מקום התורף וגדול עומד על גביו לטופס דרב הונא ורב יהודה לא פליגי דרב הונא שאמר והוא שגדול עומד על גביו לא מכשיר אלא בטופס אבל בתורף אפי' גדול עומד על גביו לא ורב יהודה דמכשיר בשייר מקום התורף היינו דוקא כשגדול עומד על גביו בכתיבת הטופס אבל אם אין גדול עומד על גביו אפי' טופס נמי לא וזו היא שיטת הרמב"ם בפ"ג ולדעת הרא"ש ורבינו ירוחם זו היא שיטת הרי"ף והרמ"ה ולהר"ן בחד לישנא כתב ג"כ דזו היא שיטת הרי"ף וכתב רבינו ירוחם בח"ב שכן עיקר הפי' הב' דבחדא מינייהו סגי או בשייר מקום התורף או בגדול עומד על גביו ורב הונא ורב יהודה לא פליגי לענין דינא דרב הונא דמוקי לה בגדול עומד ע"ג היינו בכותב תורף אבל אם שייר מקום תורף אפי' אין גדול עומד על גביו כשר ורב יהודה דמוקי לה בשייר מקום תורף והיינו באין גדול עומד ע"ג אבל אם היה גדול עומד ע"ג אפי' לא שייר מקום תורף כשר ושיטה זו הזכירוהו העיטור והר"ן וכתבו שהרי"ף שכ' שתי האוקימתות איפשר שנתכוין לשיטה זו ואיפשר שנתכוון לשיטה הקודמת וכדברי הרא"ש מיהו העיטור נוטה לומר שנתכוון לשיטה זו: הפי' הג' דרב הונא ורב יהודה פליגי דלרב הונא אפי' תורף כותבין בגדול עומד ע"ג ולרב יהודה אפי' גדול עומד ע"ג אין כותבין תורף אבל טופס כותבים אפי' אין גדול עומד ע"ג וכן פירש"י וכתב ה"ה בפ"ג שיש פוסקים כרב הונא ויש פוסקים כרב יהודה וסמ"ג והתרומה מהפוסקים כרב הונא והרשב"א כתב שגם בה"ג לא כתב אלא דברי רב הונא: וכתב ה"ה דלדברי הפוסקים כרב הונא תורף בגדול עומד על גביו כותבין לכתחלה ואם כתבו בלא עומד על גביו בטל ואם כתבו טופס ואין גדול עומד ע"ג נסתפק אי מכשרינן ליה בדיעבד והרשב"א כתב שהיה נ"ל להכשיר בדיעבד אלא שראה להרמב"ן שפסל וכתב עוד ה"ה דלפוסקים כרב יהודה טופס כותבין לכתחלה אפי' אין גדול עומד על גביו ותורף אם כתבוהו אפי' גדול עומד על גביו הגט בטל: וכל אלו הפירושים הם על דעת רש"י והתוס' דכי פריך והא לאו בני דעה נינהו היינו לומר דבעינן כתיבה לשמה וכיון דלאו בני דעה נינהו לא ידעי למיכתב לשמה אבל מטעם שליחות לא פריך דלא בעינן שליחות לכתיבה וכיון דפירכא הויא אליבא דר"א דקי"ל כוותיה נקטינן כשינויא דמשני אההיא פירכא אי כר"ה אי כרב יהודה וע"פ הפירושים שכתבתי ואע"ג דבריש חולין (יב:) לא מכשרינן באחרים רואים אותם אלא אליבא דמאן דלא בעי כוונה לשחיטה והכא מכשרינן לרב הונא בגדול עומד על גביו אפילו לר"א דבעי כתיבה לשמה כבר כתבו התוס' דהתם מיירי בשאינו מלמדו לשחוט אלא ראיה בעלמא אבל הכא מיירי בגדול עומד על גביו ומלמדו ומזהירו לעשות לשמה אבל ר"י פי' עוד דהאי פירכא והאי שינויא לא הוי אלא לר"מ דלא בעי כתיבה לשמה אלא מדרבנן אבל לר"א דבעי' כתיבה לשמה מדאורייתא פוסל אפי' בגדול עומד על גביו משום דבעינן שליחות בכתיבה כן כתב הרא"ש שיטה זו בשם ר"י. ולפ"ז אם כתבו תורף אפי' גדול עומד ע"ג בטל הוא ואם כתבו טופס פסול דאע"פ שנכתב הטופס שלא בשליחות הבעל לא מיבטיל בהכי וראיה מכותב טופסי גיטין: אבל התוס' שכתבו שיטה זו בשם ר"י לא כתבו דפשיטא ליה דבעינן שליחות לכתיבה אלא דספוקי מספקא ליה והכלבו בשם הר"פ כתב לפסול אפילו בגדול עומד ע"ג כשיטת ר"י שכתב הרא"ש וכ"כ גם בסמ"ק: והרא"ש כתב שיטת רש"י והתוס' ואח"כ כתב שיטת ר"י ואין להכריע מדבריו אלא באי זה שיטה הוא סובר אלא מדחזינן שאחר כל זה כתב אמר רב יהודה והוא ששייר מקום התורף וביאר דעת הרי"ף שכתב שתי האוקימתות וכתב שכן דעת הרמ"ה משמע דהכי סבירא ליה: ולענין עכו"ם אמאי דשני רב הונא בשגדול עומד על גביו אותיב רב נחמן מדתניא עכו"ם פסול כלומר ומשמע דבכל גווני פסול אפי' ישראל עומד ע"ג ושני עכו"ם אדעתא דנפשיה קא עביד וא"כ אם כתב תורף אע"ג שגדול עומד ע"ג בטל הוא ואם כתב טופס כתב הרמב"ם בפ"ג דכשר בדיעבד והיינו אפי' אין גדול עומד ע"ג דכיון דאדעתא דנפשיה עביד כי גדול עומד ע"ג מאי הוי. והר"ן כשפי' דברי הרי"ף כשיטת הרמב"ם כתב ועכו"ם גדול עומד על גביו אפי' בטופס לא מהני מידי ולישנא דלא מהני מידי משמע דאפי' בדיעבד נמי פסול וכשפי' דברי הרי"ף כמו שנוטה דעת העיטור כתב אבל עכו"ם בשייר מקום תורף כשר אבל אחרים עומדים ע"ג פסול דאדעתא דנפשיה עביד עכ"ל ופסול דגט לאו דוקא דבטל נמי הוי כיון שכתב תורף שלא לשמה אלא אדעתא דנפשיה ואיפשר דספק בטל הוא וכמו שאבאר בסמוך וה"ה כתב בפ"ג דלפוסקים כרב הונא איכא לספוקי אם מכשרינן בדיעבד היכא דכתב עכו"ם טופס ואם כתב תורף י"ל שהוא פסול ובטל אע"פ שישראל עומד ע"ג ולפוסקים כרב יהודה דין העכו"ם כדין חש"ו וי"ל שהוא פסול לכתחלה אפילו טופס עכ"ד ואיכא למידק כי כתב העכו"ם תורף אמאי בטל בודאי משום דעכו"ם אדעתא דנפשיה עביד ולא לשמה והאיכא לספוקי דלמא כותב לשמה ונ"ל שלזה כיון ה"ה שכתב ואם כתב תורף יש לומר שהוא פסול ובטל ולא כתב בטל הוא סתם ומשום דספוקי מספקא ליה כדפירש' ואע"פ שהרמב"ם כתב דבטל הוא לטעמיה אזיל דבעי בני כריתה לכתיבת גט אבל להרמב"ן והרשב"א דלכתיבת הגט לא בעי בני כריתה כמו שיתבאר בסמוך ולא מיפסל בעכו"ם אלא משום דאדעתא דנפשיה עביד איכא לספוקי כדפרישית. והרא"ש כתב ועכו"ם דאדעתא דנפשיה עביד אפילו טופס לא דגזרינן אטו תורף ואין בדבריו הכרע אי מכשר בדיעבד אי לא. כתב רבינו ירוחם בח"ב דלפירש"י חש"ו אפילו אין אחר עומד ע"ג יכול לכתוב טופס ואח"כ כתב דעכו"ם י"מ כי לכתוב טופס דינו כחש"ו וכן נראה שיטת רש"י עכ"ל ולפי זה לדעת רש"י עכו"ם כותב טופס אפילו אין אחר עומד על גביו ואני דקדקתי דברי רש"י בסוגיא זו ולא מצאתי מקום שיגלה שדעתו כן:

ומומר לעכו"ם או לחלל שבת בפרהסי' לא נמצא דינו מבואר בגמרא לענין כתיבת גט אלא שהרמב"ם בפ"ג השוהו לעכו"ם לענין כתיבת גט וכתב ה"ה דבכמה דוכתי אמרינן. דהוי מומר לכל התורה וה"ל כעכו"ם: והעבד כתב הרמב"ם דכיון דליתיה בתורת גיטין וקידושין דינו כעכו"ם. והרא"ש כתב דלפר"י דבעינן שליחות בכתיבת הגט פסול העבד והר"ן כתב דהרמב"ן חלק על הרמב"ם בעבד דלגבי כתיבה לא קפדינן אבני כריתות והלכך כשר לכתיבה כישראל וכ"כ ה"ה בפ"ג בשמו וגם בשם הרשב"א וכ"כ ג"כ הרא"ש לפי שיטת רש"י דפירכא והא לאו בני דעה נינהו משום דלא כתבו לשמה הוא ומעתה יתבארו דברי רבינו מכלל דברי כי הסברא הראשונה שכתב הוא בשיטת הרא"ש אליבא דהרי"ף וכבר כתבתי דיש להוכיח מתוך דבריו דהכי ס"ל ומשום דכתב הרא"ש בין בעכו"ם בין בחש"ו דגזרינן טופס אטו תורף כתב דפליג אהרמב"ם דמכשיר בחש"ו לכתוב טופס לכתחלה מיהו לא ברירא ליה לרבינו אי גזר הרא"ש בטופס לפסול אפילו דיעבד ומש"ה לא כתב דפליג נמי אהרמב"ם בעכו"ם שכתב טופס בדיעבד ודע שלשון הרא"ש בספרים שבידינו כך הוא ועכו"ם דאדעתא דנפשיה עביד אפי' טופס לא דגזרינן אטו תורף וכן חש"ו כשאין גדול עומד ע"ג גזרינן טופס אטו תורף וכ"כ הרמב"ם דאסור לחש"ו לכתוב טופס הגט אלא א"כ גדול עומד ע"ג עכ"ל ואם הגירסא הרמב"ם במ"ם ספר מוטעה נזדמן לו דבספרים שלנו אפילו לכתחלה שרי הרמב"ם לכתוב טופס לחש"ו ואם הגירסא הרמב"ן בנו"ן יש להכריע דלהרא"ש אפילו בדיעבד גזרינן טופס אטו תורף דהכי ס"ל להרמב"ן כמ"ש לעיל גבי חש"ו וא"כ הוא יקשה אמאי לא כתב רבינו דפליג נמי הרא"ש אהרמב"ם בעכו"ם שכתב טופס בדיעבד ואיכא למידק שסתם רבינו הדברים דעבד כעכו"ם ומאחר שכתב שהרא"ש סובר כסברא הראשונה שהוא ע"ד רש"י והרא"ש עצמו כתב דלאותה שיטה עבד כשר א"כ ה"ל לרבינו לכתוב דלהרא"ש עבד כשר ואיפשר דמשום דאחר שכתב דלשיטת ר"י עבד פסול כתב וכן הרמב"ם מנאו בכלל הפסולים משמע לרבינו דהכי ס"ל וה"ק וכן הרמב"ם אע"ג דלא ס"ל כפר"י מנאו בכלל הפסולים מטעמא אחרינא: מצאתי בקצת נוסחאות והרי"ף פסל אפילו בחש"ו ואפילו גדול עומד ע"ג ומתוך מה שכתבתי יתבאר לך שט"ס הוא וצריך לגרוס והר"י או והר"ף:

ותורף דהוי מקום האיש והאשה וכו' מבואר בפרק כל הגט (כו.) במשנה ובגמרא ומלת תורף ענינה גילוי שאלו הענינים הם גילוי ענינו של שטר ומ"מ יש לעיין כיון דכתיבת זמן בגט ליתיה אלא מדרבנן כל ששאר התורף נכתב כהלכתו זמן לא יהא לו אלא דין טופס וצ"ע ואיפשר דאלמוה כאילו היא של תורה כדאשכחן במוקדם לדעת הרא"ש וכמ"ש בסימן קכ"ז: כתוב בהגהות אשירי פ"ב דגיטין בשם הירושלמי אם כתב כל הגט שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר ומשמע אפילו כתב הרי את מותרת לכל אדם שלא לשמה כשר ופליג אדשמואל דפרק כל הגט (שם) דלדידיה גם הרי את מותרת לכל אדם צריך לכתוב לשמה מא"ז עכ"ל ודבר פשוט הוא דלא קי"ל כירושלמי במקום גמרא דילן ומיהו לפי מה שאכתוב בסימן קכ"ז שבטופסי הראשונים לא היה כתוב הרי את מותרת לכל אדם יש לחוש לדברי הירושלמי להחמיר אם נתגרשה בגט זה ופשטה ידה וקבלה קידושין מאחר: כתב הריב"ש בסימן י"א שנשאל על אשה אנוסה שנתגרשה מבעלה שהוא אנוס ועידי כתיבת הגט וקיומו ומסירתו כולם אנוסים והאריך בתשובה עיין עליו:

כתב הרמב"ם כתב גט בשבת או בי"ה בשוגג ונתנו לה הרי זו מגורשת כתבו וחתמו בזדון בי"ט אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה כתבו וחתמו בי"ט בזדון ונתנו לה בפני עדים כשרים הרי זה גט פסול כך מצאתי הנוסחא בספרי רבינו ולפ"ז נקט בבבא ראשונה שבת וי"ה לאשמועינן דאע"ג דאילו עשה כן במזיד היה מתחייב בנפשו וגם אם כתבו בפרהסיא הוה מיפסל מטעם שכתבו מחלל שבתות בפרהסיא דדינו כעכו"ם אפ"ה כיון שלא כתבו אלא בשוגג כשר וכ"ש לכתבו בי"ט בשוגג דכשר ובבבא שניה כתב כתבו וחתמו בזדון בי"ט דאינה מגורשת וכ"ש בשבת ובי"ה ובבבא שלישית נקט דוקא י"ט דמש"ה פסול ואינו בטל ואפי' כתבו בפרהסיא אבל אילו כתבו בזדון בשבת וי"ה בפרהסיא בטל היה מפני שכתבו מחלל שבתות כנ"ל לפי נסחא זו אבל בספרי הרמב"ם שבידינו כתובה בספ"ג בסגנון אחר וז"ל הכותב גט בשבת ובי"ה בשגגה ונתנו לה הרי זו מגורשת כתבו וחתמו בו ביום בזדון אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה כתבו בי"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים בי"ט הרי זה פסול ולפי נסחא זו בתרי בבי קמאי נקט בשבת וי"ה דבשוגג מגורשת במזיד אינה מגורשת ובבבא ג' נקט י"ט דוקא כמו שכתבתי לנסחא הראשונה ומה שכפל בבבא ג' בי"ט נ"ל שהוא מיותר ומ"מ יש לדקדק לשתי הנוסחאות דבבבא קמייתא לא נקט אלא כתב ולא נקט וחתמו וכיון דבשוגג הוא אפילו חתמו נמי ואפשר דמשום דלא מתרמי להיות שוגגים הסופר וגם העדים מ"ה לא נקט בה חתמו אבל קשה דאי בלא עידי חתימה מיירי הל"ל ונתנו לה בפני עדים כשרים כמ"ש בבבא שלישית ותו איכא למידק דקתני ונתנו לה דמשמע דוקא דיעבד ולכתחלה אמאי לא והכי הל"ל הרי זה גט כשר ובבבא שניה הרי זה בטל ולא ה"ל לאדכורי נתנו לה ולא מסרו לה וצ"ע ודינים הללו לא כתב ה"ה מקומם ובעל מ"ע כתב דאיתנהו בפרק מי שאחזו ואני חפשתי כל הפרק בבבלי ובירושלמי וגם בתוספות בדקתי כל הגמרא ולא מצאתי : כתוב בקונדריסים דיש לדקדק מלשון תשובה דהרשב"א שאין להניח לכתוב הגט לבעל וגם שלא יאמר הבעל לסופר שיכתוב כך או לא יכתוב רק יאמר לו בסתם כתוב גט כשר וטעם הדבר נ"ל שהוא משום דס"ל כדעת בעל העיטור שכתב רבינו בס"ס קכ"ו דכל הנך דקדוקים דוקא כשהבעל כתב הגט או שהסופר כותבו מפיו ובא הבעל ואמר כוונתי לשנות לקלקלה וכו' כתב מהרי"ק בשורש ק"ו שאם ימצא סופר שלא יהא קרוב לאשה יותר טוב הוא כי היכי דלא ליתי להחתימו בעדים ומהיות טוב אל יקרא וכו' אבל היכא דלא איפשר אין קפידא כלל עכ"ל ואיני מוצא טעם להקפיד בכך אפילו ע"ד מהיות טוב:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

הכל כשרים לכתוב את הגט ואפילו האשה בעצמה וכו' משנה פ"ב דגיטין (סוף דף כ"ב) ובריש (דף כ"א) מוכיח תלמודא מכאן דלא חיישינן דילמא אשה לא ידעה לאקנויי דבר שאין בלבה לתת מתנה גמורה דהא הכא כשהיא כותבת את גיטה על קלף שלה לא תקנו רבנן להקנות הגט לבעל כמו שתקנו שהאשה נותנת שכר הסופר והבעל קונה אותו ואפי' הכי האשה עצמה מקנתו לבעל והגט כשר וכך כתב הר"ן הביאו ב"י ומ"ש בשם הרמב"ם דוקא שיאמר לה הבעל תחילה לכותבו וכו' כתב ב"י דברים פשוטים הם אבל לע"ד קשה טובא הלא לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי פשיטא דאפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר כדאמר התם ריש (דף כג) אלא אפילו לר"א דעידי מסירה כרתי וכתיבה לשמה בעינן אפי' הכי לא בעינן שליחות הבעל בכתיבה דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר והא דצריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו לאו משום שליחות אלא משום דכשלא ציוה הבעל לא חשיב לשמה אלא חשיב סתמא ופסול דאשה לאו לגירושין קיימא וכו' כמ"ש כל זה התוס' לשם בד"ה והא לאו בני דעה דבזה מתיישב דחש"ו כותבין כשגדול עומד על גביהם אע"ג דלאו בני שליחות נינהו וכ"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א בחידושיו השתא לפי זה כשהאשה כותבת את גיטה דידעה בבעלה דרוצה לגרשה וכותבתו לשמה אפי' לא אמר לה הבעל לכותבו כשר כיון שנכתב לשמה וצ"ל דס"ל להרמ"ה דכיון דאמרו רבנן דצריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו כדי שיהא מפורסם שהגט נכתב לשמה לא סגי בלאו הכי ואפילו כשהאשה עצמה כותבת גיטה אינו אפילו ריח הגט כיון שלא אמר לה הבעל לכותבו איכא למיחש דלא כתבתו לשמה דאשה סתמא לאו לגירושין קיימא כשלא ציוה לה הבעל לכותבו מיהו לפי זה אם אמרה האשה בפני עדים שכותבתו לשמה היה נראה דכשר אפילו לא אמר לה הבעל לכותבו ומ"מ נראה דלא עבדינן בה עובדא אלא ספק מגורשת היא אחר כך ראיתי בחידושי הרשב"א בד"ה אלא מעתה עכו"ם (בדף כג) שכתב בסוף הדיבור וז"ל ומאי דפסלינן ליה בטופסי גיטין בלא צוואת הבעל משום דבלא צוואת הבעל לא חשבינן לכוונתן לשמן כוונה מעליא אעפ"י שמתכוונין לשמו ולשמה דמסתמא בכל ענין פסול ליה ואע"פ שמתכוין הוא לשם אשה זו דכיון שלא ציוה הבעל והיא אינה עומדת להתגרש כשלא לשמה חשבינן ליה עכ"ל נראה מדבריו דאפילו איכא עדים דכתב לשמו ולשמה כשלא לשמה חשבינן ליה מיהו איפשר דוקא באחד שכתב לשמן בלא ציווי הבעל חשבינן ליה כשלא לשמן אבל באשה עצמה שכותבת גיטה חשבינן ליה לשמה טפי וצ"ע וע"ל סימן קל"א:

וחש"ו יכולין לכתוב הטופס ויעמוד פיקח וכו' כ"כ הרא"ש שזו היא שיטת הרי"ף וכמ"ש ב"י ובחידושי הרשב"א בד"ה ורב יהודה וכו' (דף כג) הקשה דאי עמידת גדול ע"ג מהניא וכוונתו הויא כוונה אפילו תורף נמי לשתרי ואי לא הוה כוונה עמידתו לא מעלה ולא מוריד ועוד אי גזרינן בהו טופס אטו תורף אי לא הויא כוונתו כוונה טופס נמי לא לישתרי בעמידת אחר ע"ג דילמא אתי למישרי תורף בעמידת אחר ע"ג ואי לא גזרינן בהו טופס אטו תורף טופס לישתרי אפילו בלא עומד ע"ג וכו' ויש ליישב דבתורף גזרינן עומד ע"ג אטו היכא דאין עומד ע"ג אבל בטופס דוקא אינו עומד ע"ג גזרינן אטו תורף באינו עומד ע"ג אבל בעומד ע"ג לא גזרינן טופס אטו תורף דהוי גזירה לגזירה:

ומדברי הרמב"ם יראה דלא בעינן עומד ע"ג אלא לכתחילה ואם תאמר לסברת הרא"ש מאי שנא ממחובר דכשר בדיעבד וי"ל דבמחובר לא שכיח כלל שיכתוב עליו כיון דיכול לתלשו ולפיכך לא גזרינן במחובר בדיעבד אם כתב עליו גט משא"כ חש"ו דשכיחי שיכתבו אם אין שם איש אחר שיודע לכתוב גזרינן טפי וכ"כ הר"ן ומביאו ב"י בסימן קכ"ד ואכתי קשה מ"ש מסופר שכותב טופסי גיטין דשכיח טובא וכשר בדיעבד כדלקמן בסי' קל"א והכא בחש"ו דלא שכיחי לכתוב כמו סופר פוסל אפי' בדיעבד וי"ל דבסופר הקילו מפני התקנה ומפרש בגמרא מפני תקנת עגונות א"נ מפני תקנת סופרים כדאיתא פרק כל הגט (דף כו) משא"כ בחש"ו דלא שייך לומר מפני התקנה כיון דלאו סופרים נינהו:

והר"פ פוסל אפילו בחש"ו וכו' כצ"ל וכן הוא בספרים ישנים מספרי רבינו והא דפסול משום דבעינן שיהיו בני שליחות בכתיבתן וחרש שוטה וקטן לאו בני שליחות הן ולפיכך לא מהני כלום גדול עומד על גביו וגזרינן בטופס אטו תורף ופסול אפילו בטופס ואפילו בעומד ע"ג גזירה משום תורף אבל ברוב ספרים כתוב והר"י פוסל וכו' וטעות הוא דבתוספות לא כתבו בשם ר"י דפשיטא ליה דבעי שליחות לכתיבה אלא דספוקי מספקא ליה אבל בסמ"ק כ"כ ע"ש הר"פ וכ"כ ב"י:

כתב הרמב"ם כתב גט בשבת וכו' כתבו בי"ט ונמסר לה בפני עדים כשרים בי"ט ה"ז גט פסול כצ"ל בבבא השלישית וכן הוא בספרי הרמב"ם שבידינו ור"ל פסול מדרבנן לפי שמזוייף מתוכו דמודה ר"א דפסול דחיישינן שמא יסמכו עליהן ולא איירי בכתבו ולא חתמו אלא איירי בכתבו וחתמו בין בבבא ראשונה ובין בבבא שלישית וכתב מהרש"ל דמה שהזכיר בבבא שלישית י"ט לאו דוקא י"ט אלא אפילו י"ט קאמר דפסול הגט וכ"ש בשבת ויה"כ אבל ב"י כתב בי"ט פסול מדרבנן אבל בשבת ויה"כ בטל נמי הוי מפני שכתבו מחלל שבתות דחשוב משומד וקשה הלא כתבו התוספות פ"ק דחולין (דף יד) דבפעם אחת לא חשוב משומד וי"ל דדוקא בשוחט בשבת לא חשוב משומד בפעם אחת כמ"ש בי"ד סימן י"א ע"ש הטעם באורך:

דרכי משהעריכה

(א) מצאתי בתיקון ישן והסופר יכתוב בידו הימנית ואם הוא איטר יכתוב בידו השמאלית:

(ב) וצ"ע בהר"ן דפ"ב דגיטין דף תקכ"ח דלא משמע כן וכ"כ פ"ב דגיטין דהעלו דלא בעינן שליחות בכתיבה מיהו כתבו בשם ר"י דבעינן שליחות ככתיבה ע"ש בסוף סימן זה יתבאר:

(ג) כתב המרדכי ביבמות פרק האשה בתרא ע"ד דמותר לגרש בלילה כן הוא לקמן סי' קמ"ב אמנם בתרומת הדשן סימן רמ"ח כתב וז"ל וראיתי אחד מן הגדולים שפסל גט שנתן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אע"פ שהיה עודנו יום וכ"כ בתשובה והטעם משום דאיתא בתשובת א"ז דאשה שקבלה גיטה בלילה אינה מגורשת עכ"ל וכ"כ מהר"י מינץ בסדר הגט שלו דאם נתגרשה בלילה הגט פסול וכתב עוד שם ה"ה קודם מנחה משתחשך דבעינן יום ולא לילה כ"כ מהר"ן מאיגרא וכתב שם בשם מהר"י מולי"ן דכשהתפללו הקהל אע"ג דאיהו לא התפלל ועדיין היום גדול אפ"ה אין לתת גט וב"י כתב לקמן סי' קל"ז ושמעתי הטעם משום דהוי כדין ואין דנין בלילה ולא ידעתי מה ענין דין לגט ושום אחד מן הפוסקים לא חילק להקפיד בכך:

  1. ^ זה המשך מה שאמר הכל כשרים, ואפילו האשה, ועתה ממשיך חוץ מחרש וכו'.