טור מנוקד אבן העזר קז
<< | טור · אבן העזר · סימן קז (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הכותב כל נכסיו לאשתו לא שנא בריא לא שנא שכיב מרע ויצא עליו שטר חוב מוקדם למתנתה, הפסידה כתובתה מכל הנכסים שהיו לו אז, בין מאותם שהיו בידו בין מאותן שמכר קודם לכן, מפני שמחלה שיעבוד כתובתה כשכתב לה המתנה. אבל אם קנה נכסים אחר כך לא מחלה וגובה מהם.
ודוקא שכתב לה נכסיו. אבל אם לא כתב לה אלא פירות נכסיו, או אפילו כתב לה גוף הקרקע אלא ששייר קצת, לא הפסידה כתובתה.
וביאר אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה - הא דלא הפסידה כששייר, היינו כשכותב לה סכום מנכסיו, ואפילו הסכום הוא גדול שכתב לה מחציתם או שני חלקים מהם, אבל אם כתב לה כל נכסיו ופירש השיור, אפילו אם שייר הרבה אבדה כתובתה מנכסים שיש לה, שכבוד שעושה לה שכותב לה כל נכסיו גורם המחילה.
במה דברים אמורים שאבדה כתובתה? - כשכתב לה כל נכסיו, באשתו ארוסה או גרושה, דבהנך הויא מתנה ולכך אבדה כתובתה. אבל אם כתב כל נכסיו לאשתו נשואה לא אבדה כתובתה, משום דלא קנתה, דלא הויא מתנה שלא כיון אלא לעשותה אפוטרופא על נכסיו כדי שיכבדוה, לא שנא יש לו בנים ממנה או אין לו בנים ממנה אלא מאחרת או אין לו בנים כלל ואחיו יורשין אותו.
היו לו שתי נשים וכתב כל נכסיו לשתיהן - לא קנתה שום אחת מהן ושתיהם אפוטרופסים.
כתב 'חצי נכסי לאשתי פלונית וחצי נכסי לאשתי פלונית' - הראשונה - קנתה שהרי שייר, והשנייה - לא קנתה. כתב כל נכסיו לאשתו ולבנו - אשתו קנתה החצי ובנו לא קנה אלא הוא אפוטרופא. כתב לאשתו ולאחר - האחר קנה החציה ואשתו הויא אפוטרופא בשאר החצי.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל: ראובן חלה וצוה מחמת מיתה ואמר 'הוו עלי עדים שאני מצוה מחמת מיתה ואני נותן כל נכסי לאשתי, אמנם שיהיו כולם משועבדים לתת ולפרוע מהם בכל שנה עד עולם כל החלק משלם שיש עלי לתת לצורך בית המדרש הידוע לנו, ואני משייר בה לעצמי שאוכל לתת מה שארצה בעבור נפשי', ובכלל דבריו אמר 'אל תחשבו לי לשטות שנתתי כל נכסי לאשתי, שאני יודע בה שלא יהיה לה בעל לעולם'. והיורשים אומרים - שלא עשאה אלא אפוטרופא שהרי נתן לה כל נכסיו, ומה ששייר לצורך בית המדרש וגם להניח בעד נפשו אינו שיור, כי כבר היה חייב בראשונה לבית המדרש והיו הנכסים משועבדים לדבר ואינו משייר כלום מחדש, ועוד שהרי לא צוה לתת כלום בעד נפשו ואפילו ששייר הואיל ולא אמר כלום כמי שלא שייר דמי, ועוד כי אביו של פלוני הנפטר כשנפטר צוה לתת מנכסיו למדרש ההוא והרי הם הנכסים משועבדין ועומדין. והאשה אומרת - סוף סוף הרי שייר מנכסיו, אף על פי שנתחייב בראשונה לבית המדרש לדבריהם הרי הוא מתחייב עכשיו בכל הדורות, ועוד כי על יורשי הנפטר להביא ראיה שנתחייב מקודם או שחייבו אותו מורישיו, ועוד ששייר לתת בעד נפשו בשעה שנתן לה מתנה, אף על פי שלא נתן כלום סוף סוף בשעה שהקנה לה שייר. תשובה - המתנה שנתן לאשתו היתה בלא שיור כי לא הניח ליורשיו כלום, ומה שצוה לתת למדרש מוכיח מתוך לשון הצוואה שהיה חייב כבר, מדקאמר "כל החלק משלם שיש לי לתת ולפרוע" אלמא פירעון חוב היה. ואף אם היה מתנה אין כאן שיור כיון דבפעם אחד חלק כל נכסיו, כדאמר בפרק מי שמת שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אם כמחלק מת קנו כולם עמד חוזר בכולם אם נמלך מת קנו כולם עמד אינו חוזר אלא באחרון. ואמרינן נמי התם אשתו ואחר לאחר במתנה ואשתו אפוטרופא. ומה ששייר לתת בעד נפשו לא הוי שיור אף אם נתן הרבה, דמתנה של האשה לא חיילה אלא לאחר מיתה ובאותו שעה לא שייר, הילכך לא עשאה אלא אפוטרופוס. והפוסק דין זה צריך שידע מי הם היורשים, אם הם בניה או בני הבעל או אחי הבעל אז הוי אפוטרופא, אבל אם הם בני אחי הבעל או רחוקים יותר אז הויא מתנה, דטעמא דכותב כל נכסיו לאשתו לא הויא מתנה משום שאנו אומדים דעתו של אדם שאין אדם מניח בניו וכותב כל נכסיו לאשתו אלא שמינה אפוטרופא על נכסיו לפרנס בניו כדי שיכבדוה, ומיבעיא לתלמודא אשה אצל האחין ואצל בני הבעל מהו מי אמרינן אף באלו רוצה שיכבדוה או אינו חושש אם יכבדוה והוי מתנה, ומסיק דאף באלו הויא אפוטרופא, אבל ביורשין רחוקים מאלו פשיטא דהויא מתנה. כל זה כתבתי בשביל שכתבת לי להודיעך כל הפרטים, לפיכך כתבתי לך דין כותב כל נכסיו בסתם ואין בשטר מוכיח על הענין דהויא מתנה גמורה אז אנו אומדין דעתו שבדעתו היה שתהיה אפוטרופא על נכסיו כדי שיכבדוה יורשיו, אבל שטר צוואה זו אני רואה לשון המורה על הענין דהוי מתנה גמורה, שהרי אמר בו "אל תחשבו לי לשטות שאני נותן כל נכסי לאשתי שהרי אני יודע בה שלא יהיה לה בעל לעולם", והשטות שחושבים לו לאדם שמניח יורשיו ונותן כל נכסיו לאשתו, זה בשביל שהיום או מחר תנשא לבעל תכניס לו נכסיו וזהו עגמת נפש שתאכל עמלו עם איש אחר, אבל המכיר את אשתו שלא תנשא לאיש אחר באהבתו אותה נותן לה כל נכסיו, הילכך לשון זה מוכיח דהוי מתנה גמורה, שאם לא היתה כי אם אפוטרופא מה שטות יחשבו לו אם מינה אפוטרופא אף אם תנשא לבעל, כי הדבר ידוע אם תנשא לבעל שיסלקוה בית דין מן האפוטרופסות שלא יאכלם הבעל, הלכך מוכיח לשון זה דהוי מתנה גמורה, דכיון דטעמא שאנו מבטלין המתנה הוא משום אומדנא כדפרישית לעיל, כל היכא שיש להוכיח מתוך השטר דהוי מתנה גמורה הרי בטלה האומדנא.